תביעה לפיצויים והחזר הוצאות בגין ביטול טיסה לפי חוק שירותי תעופה והחוק האירופי

בפניי תביעה לתשלום פיצויים והחזר הוצאות, מכח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), ומכח ה-European Commission Regulation 261/2004, Establishing Common Rules on Compensation and Assistance to Passengers in the Event of Denied Boarding and of Cancellation or Long Delay of Flights, and Repealing Regulation, EEC No. 295/91 (Feb.

פיצויים לפי החוק האירופי כאמור, התובעים דורשים פיצוי עקב איחור בטיסה מעל שלוש שעות כקבוע בחוק האירופי בעוד חוק שירותי תעופה אינו מקנה פיצוי בגין טיסה שהמריאה באיחור.

...

דוגמה קרובה לענייננו נדונה בת"ק (תביעות קטנות עכו) 18734-11-15 איריס אריכא נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (23.02.2016, פורסם בנבו) ונקבע: "לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לכך שהנתבעת סיפקה לתובעים רק חלק משירותי הסיוע המנויים בסעיף 3(א)(1) לחוק שירותי תעופה, לא יידעה את התובעים באשר לזכותם להטבות, כמתחייב מהוראות סעיף 14 לחוק שירותי תעופה ולא טרחה לפנות אל כל נוסעי טיסת מס' 572 LY על מנת לבדוק אם יש ביניהם נוסעים המוכנים לוותר על מקומם בטיסה, כמתחייב מהוראות סעיף 5 (א) לחוק שירותי תעופה – ובעניין זה אני מעדיף את גרסת התובעים והעד מטעמם, על פני גירסת הנתבעת, שלא נתמכה בשום ראיה (נציגת הנתבעת שהופיעה בדיון לא היתה נוכחת בשדה התעופה בבוקרשט ולא יכלה להעיד מידיעה אישית על מה שאירע שם) – אני סבור שיש מקום לפסוק לתובעים פיצוי נוסף, זאת, בין היתר, מכח סמכותי עפ"י הוראות סעיף 11 (א)(1)(א) לחוק שירותי תעופה. בנסיבות המקרה, אני מעריך את הפיצוי הנוסף שיש לפסוק לכל אחד מהתובעים בסכום של 2,500 ₪". במקרה דנן קבעתי לעיל כי הנתבעת לא עשתה דבר ליידע את התובעים בשדה התעופה בסופיה על ההטבות, להן הם זכאים, ובוודאי לא נתנה אותן.

סיכומו של דבר, זכאים התובעים לסכומים הבאים מאת הנתבעת: סך של 600 ₪ לשני התובעים יחד בגין החזר עלות מונית בנסיעה מיוחדת, עקב כניסת השבת; סכום מוערך של 300 ₪ לזוג בגין אי אספקת מזון ומשקאות, בשל איחור של בין 5-8 שעות; סך של 3,000 ₪, פיצויים לדוגמא לכל אחד מהתובעים, בגין אי מתן שירותי סיוע והפרת חובת הידוע אודותיהם.

כן תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת המשפט, היחסית לסכום שנפסק, בסך 70 ₪ ואת הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

תביעה לפיצויים והחזר הוצאות שנגרמו לתובעים עקב סרובה של הנתבעת להעלות אותם לטיסה בקוו ליסבון – תל אביב ביום14.11.19 שזמן המראתה 14.20.

   חוק שירותי תעופה אינו חל במקרה זה כי אם ההוראות הקבועות באמנת מונטראול, המוחלות בהתאם לחוק התובלה האווירית, תש"ם – 1980, השוללות בנסיבות המקרה את הזכות לפצוי שכן, אמנת מונטראול מקנה פיצוי לנוסע אך ורק במקרים שנתקיים בהם ארוע תאונתי.

לשון הפירסום באתר בתירגום לעברית (ההדגשה בקוו שלי – צ.א.): העליה למטוס מתחילה (Boarding starts): 45 דקות לפני ההמראה בטיסות בין יבשתיות (Intercontinental) ; 30 דקות לפני ההמראה בטיסות אירופאיות (European).

  כפי שעולה בבירור מדברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה (הצעות חוק הכנסת 413, ג' בחשוון התשע"ב, 31.10.2011, עמוד 6), המחוקק הישראלי סבר כי הוראותיה של אמנת מונטראול לעניין העומד על הפרק אינן מספקות, ומשכך חוקק חוק שירותי תעופה: נוסעים שרכשו כרטיס טיסה ולא טסו בטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל ביטולה, שינוי במועדה או מסיבה אחרת, נאלצים לא אחת לשאת עקב כך בהוצאות כספיות, נוסף על  נזקים שאינם ממוניים הנגרמים להם משיבוש תכניותיהם; לכך מתלווה לעתים המתנה ממושכת בשדה התעופה.

הדין הקיים אינו נותן מענה רצוי למצב זה: כך, לפי חוק התובלה האוירית, התש"ם-1980, שהחיל את האמנות לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בין לאומית באויר שנחתמו בוורשה ובמונטריאול, אחריותו של מוביל אוירי לנזק שניגרם לנוסע מוגבלת למצב של איחור בטיסה, בתנאים כמפורט באותן אמנות, ולפצוי כספי בסכומים קבועים שאינם משקפים בהכרח את מידת הנזק שניגרם לנוסע.

  לאור הדברים הנ"ל, ובהיותו של חוק שירותי תעופה חוק ספציפי ומאוחר לחוק התובלה האוירית – ברור כי אין באפשרותה של אמנת מונטראול לגרוע מהזכות לקבלת שירותי סיוע, שהוקנתה בחוק שירותי תעופה.

...

לפיכך, איני מקבל את הפלט שצירפה הנתבעת כראיה לאמיתות שעת ההתייצבות ואני מעדיף את גרסת התובעים אשר מצאתי אותה אמינה ומהימנה.

משלא עשתה כן, דין התביעה להתקבל.

לאור מכלול האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בתוך 30 יום סך 3266 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת אגרת המשפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 600 ₪.

תביעה לפיצויים והחזר הוצאות שנגרמו לתובעים עקב סרובה של הנתבעת להעלות אותם לטיסה בקוו ליסבון – תל אביב ביום 25.10.19 שזמן המראתה 14.20.

   חוק שירותי תעופה אינו חל במקרה זה כי אם ההוראות הקבועות באמנת מונטראול, המוחלות בהתאם לחוק התובלה האווירית, תש"ם – 1980, השוללות בנסיבות המקרה את הזכות לפצוי שכן, אמנת מונטראול מקנה פיצוי לנוסע אך ורק במקרים שנתקיים בהם ארוע תאונתי.

לשון הפירסום באתר בתירגום לעברית (ההדגשה בקוו שלי – צ.א.): העליה למטוס מתחילה (Boarding starts): 45 דקות לפני ההמראה בטיסות בין יבשתיות (Intercontinental) ; 30 דקות לפני ההמראה בטיסות אירופאיות (European).

  כפי שעולה בבירור מדברי ההסבר להצעת חוק שירותי תעופה (הצעות חוק הכנסת 413, ג' בחשוון התשע"ב, 31.10.2011, עמוד 6), המחוקק הישראלי סבר כי הוראותיה של אמנת מונטראול לעניין העומד על הפרק אינן מספקות, ומשכך חוקק חוק שירותי תעופה: נוסעים שרכשו כרטיס טיסה ולא טסו בטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל ביטולה, שינוי במועדה או מסיבה אחרת, נאלצים לא אחת לשאת עקב כך בהוצאות כספיות, נוסף על  נזקים שאינם ממוניים הנגרמים להם משיבוש תכניותיהם; לכך מתלווה לעתים המתנה ממושכת בשדה התעופה.

הדין הקיים אינו נותן מענה רצוי למצב זה: כך, לפי חוק התובלה האוירית, התש"ם-1980, שהחיל את האמנות לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בין לאומית באויר שנחתמו בוורשה ובמונטריאול, אחריותו של מוביל אוירי לנזק שניגרם לנוסע מוגבלת למצב של איחור בטיסה, בתנאים כמפורט באותן אמנות, ולפצוי כספי בסכומים קבועים שאינם משקפים בהכרח את מידת הנזק שניגרם לנוסע.

  לאור הדברים הנ"ל, ובהיותו של חוק שירותי תעופה חוק ספציפי ומאוחר לחוק התובלה האוירית – ברור כי אין באפשרותה של אמנת מונטראול לגרוע מהזכות לקבלת שירותי סיוע, שהוקנתה בחוק שירותי תעופה.

...

משלא עשתה כן, דין התביעה להתקבל.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בתוך 30 יום סך 1453 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת אגרת המשפט בסך 132 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1500 ₪.

בחודש יולי 2017 הגישו גב' דליה קרני ומר עמנואל קרני (להלן: "התובעים") כנגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה"), תביעה לתשלום פיצויים והחזר הוצאות, מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"), ומכוח החוק האירופי הרלוואנטי, לרבות פיצויים לדוגמא בגין אי מתן הטבות לפי חוק שירותי תעופה.

...

יפים לעניין זה, דברים שנקבעו ברת"ק 27128-0-10 מרים ברנשטיין נ' הדקה ה-90 בע"מ (24/11/10): "מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח כי הלקוח יקבל את השירות שרכש ועל ספק השירות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבור הלקוח ולהיות אחראי גם כלפיו בנוגע לדחיות בלתי סבירות במועדי הטיסה (לעניין החובות המוטלות על סוכן נסיעות וכן על הספק ר' ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו]; בר"ע 767/08 הדקה ה-90 בע"מ נ' באירמוב, [פורסם בנבו]). חובות אלה, המוטלות על הספק, חלות גם על מארגן הטיסה, המוגדר בתקנות התעופה כמי שרכש את קיבולת המטוס לשם מכירתה לאחרים, ומהווה, למעשה, ספק הטיסה (כפי שצוין לעיל, גם סוכנות הנסיעות ראתה במארגן ספק האחראי על ארגון וביצוע חבילת הנופש)." משבחרה המבקשת למסור את מספר הטלפון הקווי של משרדה, ולא מסרה בנוסף את מספרי הטלפון הישירים של התובעים, ומשהוכח כי המשיבה שלחה למבקשת לכל הפחות הודעה במסגרת מערכת אמדאוס אודות העיכוב בטיסה, סבורני, כי לא נפל פגם בקביעת בית משפט קמא כי המבקשת אחראית ביחד עם המשיבה בחלוקה שווה ביניהן לנזק שנגרם לתובעים עקב העיכוב הטיסה.

בהקשר זה, ומשנמנעה המבקשת מלהעלות בפני בית משפט קמא את הטענה כי מספר הטלפון שמסרה היה מאויש 24/7, וזו נטענה לראשונה במסגרת הערעור, באופן שלא אפשר לבית משפט קמא ללבנה, מקובלת עלי טענת המשיבה כי טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה שאין מקום לקבלה בשלב זה של ההליך.

סוף דבר סיכומו של דבר, סבורני כי דין הערעור ברובו להידחות, למעט בכל הנוגע לתיקון סכום השיפוי שנקבע כי המבקשת תשלם למשיבה, ובאופן שזה יעמוד על סכום של 3,735 ₪ במקום 4,035 ₪ שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא.

בין השאר, עלתה מחלוקת בשאלה אם, ועד כמה, עמדה המשיבה בחובותיה לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

מעבר לכך, טענה המשיבה כי מילאה את כל חובותיה כלפי המבקשים, וסיפקה להם טיסה חלופית, יחד עם כל שירותי הסיוע לשם מחסורם בזמן השהייה בפריז – מלון, אוכל הסעות וכיו"ב. כמו כן, טענה המשיבה כי חרף כך שאיננה נידרשת לעשות כן על פי דין, הציעה לשלם למבקשים פיצויים בשווי כרטיס טיסה לאירופה או לחילופין 400$ - הכל במחווה שירותית, ואף הציעה החזרי הוצאות על המונית או הוצאות נוספות, כנגד קבלות.

בית משפט קמא פסק כי דין התביעה להיתקבל חלקית, רק באשר לפצוי הסטאטוטורי על פי חוק שירותי תעופה, וכי יש לדחות את תביעת המבקשים לפיצויים לדוגמה, להחזרי הוצאות ולפיצויים בגין עוגמת נפש.

...

יפים לעניין זה דברים שכתב השופט י' שפסר בבית המשפט המחוזי מרכז, בעניין דומה: "אני סבור, כי המקרה דנן אינו המקרה בו יש ליישם מטרה זו, בהינתן שכאמור, טרם הנקיטה בהליך המשפטי, הציעה המערערת פיצוי למשיבים שלשיטתה "הולם את הנסיבות" (כאמור בסעיף 17 לכתב ההגנה), מאחר והיא סברה שמדובר במחלוקת כנה ואמיתית לגבי תחולת הפטור על נסיבות המקרה ולא הוכח כי מדובר במקרה הקלאסי בו המערערת נדרשת להרתעה, מאחר והתעלמה לחלוטין מדרישת המשיבים והפרה ביודעין את הוראות חוק שירותי תעופה, תוך התנערות גורפת מהוראותיו" (ע"א 45537-10-21 יונייטד אירליינס אינק נ' ג'סטין קגן (23.05.2022), ההדגשה במקור).

זאת, במיוחד בשים לב לכך שלא נגרמה דחייה של הדיון עקב התנהלות המשיבים עליה הועברה ביקורת בית המשפט, ובשים לב לכך שצדדים אינם חייבים לקבל הצעות פשרה המוצעות להם, שהרי רשאים הם לעמוד על מתן פסק דין מנומק, אם עמדתם נדחית.

נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות הערעור – נדחית.