תביעה לפיצויים בגין פיטורי מורה עקב קיצוצים בשעות ההוראה

במסגרת התביעה נטען, כי המבקשת שימשה בתקופה מיום 1.1.93 ועד ליום 16.7.17 כמורה קבועה במשרד החינוך, בהקף משרה של 16 שעות שבועיות והשתכרה כ- 1,490 ₪ לחודש; עוד נטען, כי המבקשת פוטרה שלא כדין בהודעה לדואר-האלקטרוני ביום 16.7.17, מבלי שנימסר לה מכתב פיטורים ולא שולמו לה פצויי פיטורים.

לפיכך, עתרה המבקשת לתשלום פצויי פיטורים בסך 35,760 ₪, שכר עבודה לתקופה מיום 31.8.11 ועד ליום 16.7.17 בסך 13,440 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 8,960 ₪, דמי הבראה בסך 8,960 ₪, חלף הפקדות פנסיוניות עבור שש שנים בסך 178,800, החזר הוצאות נסיעה בגין התקופה מיום 31.8.11 ועד ליום 16.7.17 בסך 960 ₪, דמי חגים בסך 26,880 ₪, הודעה מוקדמת בסך 10,000 ₪ ופצוי בגין עוגמת נפש בסך 21,000 ₪.

המבקשת לא פוטרה מעבודתה: היא החלה את עבודתה במשרד החינוך במילוי מקום בשעות בודדות בחודש אוקטובר 1992 והחלה לעבוד בשעות תקניות ביום 1.1.93 ובחודש ספטמבר 1996 קיבלה המבקשת מעמד של עובדת הוראה קבועה; עבודת המבקשת במשרד החינוך הסתיימה בחודש אוגוסט 2010, לאחר שהמבקשת החליטה על דעת עצמה שלא להתייצב לעבודתה ביום 1.9.10 בשני הגנים אליהם היא שבוצה ובכך הביאה בעצמה לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

עוד הפניתה המשיבה להודעת המבקשת בכתב למפקחת על הוראת המוסיקה דאז, גב' עליה פז, מיום 1.11.98 (נספח א' לתגובה), כי אין באפשרותה להמשיך ולעבוד בשלושה גנים מסוימים, זאת על רקע תלונות רבות על תיפקודה המקצועי, תוך שהובהר למבקשת, כי משרד החינוך אינו מחויב לה בגין שעות אלה שקוצצו לבקשתה.

...

לטענת המשיבה, דין התביעה להידחות על הסף, תוך הפנייה להליך קודם שנפתח על ידי המבקשת בבית דין זה (פ"ה 50322-07-17), אשר נמחק ביום 5.2.19 בהעדר תשלום אגרת בית הדין.

בתקנה 12 לתקנות האגרה נקבעו שני תנאים מצטברים למתן פטור מתשלום אגרה, אשר ביניהם מתקיימת זיקת גומלין, ואשר הוכחת התקיימותם מוטלת על מבקש האגרה, כדלקמן (ההדגשות הוספו): "(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שהליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה..." לאחר עיון בבקשה, בכתב התביעה, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקשת, על כל נספחיהם, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל אמור לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולפטור את המבקשת מתשלום אגרה.

יחד עם זאת, מתוך התחשבות במצבה האישי של המבקשת ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 12(ו) לתקנות האגרה, המבקשת תשלם את האגרה בשני תשלומים שווים ורצופים, כאשר מועד פירעונם בתאריכים 3.10.19 ו- 3.11.19.

בתביעתו שבפנינו הוא טוען כי הוא זכאי לפצוי בגין פיטורים שלא כדין.

הנתבעת הנה בפקוח משרד הפנים וכפופה להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.

התובע הציג מיסמך שכותרתו: תוכנית לקיצוץ תקציבי לשנת 2016 מיום 14.9.16, אשר ממנו עלה כי נידרש לכאורה לבצע קיצוץ של כ-60 שעות (נספח 5 לתצהירו).

במקביל וכפועל יוצא מההחלטות המופיעות במסמך הנ"ל, הוציא ביום 13.7.17 התובע אל עובדות המרכז הודעה המורה להם לנצל את יתרת ימי החופשה שלהם במהלך חודש אוגוסט.

בחנו את טענות התובע, והגם ששוכנענו כי היתמודד עם מציאות לא פשוטה, לא מצאנו כי יש בכך כדי לשנות ממסקנתנו כפי שתובא להלן כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת ובהליך פיטוריו ונסביר: ראשית כפי שהעיד חביב, המרכזים שהיו תחת אחריותו ספגו קיצוץ תקציבי ובעקבות כך הם התבקשו שלא לקלוט עובדים חדשים בחלק מתקופת עבודתו של התובע.

...

נוכח כל האמור, לו לדעתי תישמע, היינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

אשר להוצאות משפט – לדעתי, בין אם תתקבל דעתי לעניין הפיצוי על פיטורים שלא כדין ובין אם לאו, אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט, אף שגם לפי עמדתי דין עיקר תביעתו (שאותה כימת לסך 135,600 ₪) להידחות.

לסיכום: על דעת רוב חברי המותב (השופט ספיבק ונציגת הציבור סוזן-סמק), וכנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור אבן, התביעה נדחית.

ביום 12.1.20 שלח ב"כ התובעת מכתב לנתבעת שכותרתו: "הודעה על הרעת תנאים בעבודה ו/או נסיבות אשר אינן מאפשרות המשך העסקה.." במסגרת מכתב זה נכתב, בין היתר, כי: " בנסיבות האמור ומשבחרתם שלא לתקן את העבירות החמורות על אף פניות רבות מטעם מרשתי ולאור העובדה כי סגרתם כיתות לימוד ושעות עבודתה של מרשתי נפגעו בצורה משמעותית הרי שמרשתי מודיעה על התפטרותה מהעבודה בהתאם לסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים בשל נסיבות אשר אינן מאפשרות המשך העסקה והרעת תנאים. נוכח היתחייבותה של מרשתי לתלמידותיה מרשתי מודיעה כי התפטרותה תיכנס לתוקף ביום 30.1.2020..." (ר' נספח א' לתצהיר התובעת).

עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובעת מעלה כי התובעת טענה כי התפטרה בדין מפוטר בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה, תשלום דמי חגים, אי תשלום שעות נוספות, הלנת שכר, הפחתת שכר, ניכוי גמל עובד מבלי להעבירם לחברת הביטוח ואי הפרשות פנסיוניות.

מנגד לטענת הנתבעת, התובעת עבדה כמורה למקצועות הקוסמטיקה כאשר השיעורים במתכונתם הרגילה הם בין השעות 9.00-12.00, 13.00-16.00, ומ17.00- 20.00.

לסיכום הדברים, קבע בית הדין הארצי כי: "גם בגדרי תיקון 24 נותר לבית הדין שיקול דעת בהפעלת הוראותיו, וזאת בראי טענות הצדדים לרבות נחיצות הצגת גרסה מצד העובד (ענין זינאת) ובהתאם לסיווג תקופת העבודה לאחד המצבים הנזכרים בענין ריעני והפסיקה שבאה בעקבותיו". לאחר שעיינו בראיות ובעדויות שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת חלק מרכיב תביעתה לשעות נוספות וזאת בהתאם לדוחות הנוכחות שהוצגו בתיק.

עיון בתצהיר התובעת מעלה כי בכל הנוגע להרעת תנאים בשל הפחתת שעות הצהירה התובעת: "כמו כן במהלך 12.19 קוצצו ממשרתי שעות עבודה רבות בשל סגירת כיתות לימוד על ידי הנתבעות.

...

שעה שהנתבעת לא הציגה את נכונות התחשיב שלה, ושעה שלא הציגה את מלוא תלושי השכר, ולא הציגה את הדוחות או את התחשיב, ושעה שמדובר גם בגמל עובד שנוכה ולא הועבר והיות והנתבעת לא הציגה אסמכתא לכך שהסכום שהפקידה מכסה את כל המגיע לתובעת, ושעה שלא הציגה דוחות ואף לא התייחסה כלל לתחשיב שהגישה התובעת בכל הנוגע לרכיב הפנסיה ואי העברת גמל עובד שוכנענו כי התובעת עמדת בנטל הנדרש להוכיח את טענותיה בנדון.

אין אנו סבורים שהמקרה של התובעת נכנס לגדר המקרים החריגים המזכים בפיצוי בגין רכיב עגמת נפש.

סוף דבר התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, הלנת שכר, שכר חודש ינואר 2020 - נדחית.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 11,069 ₪ בגין הפרשי פנסיה וסך של 3,827 ₪ בגין גמל עובד שלא הועבר וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.2020 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

עם זאת, בשים לב למועד המאוחר בו הודיעה הנתבעת לתובעת על דבר קיצוץ המשרה, בצמידות רבה לפתיחת שנת הלימודי ואף לאחר המועד הקובע לכך בתקנון עובדי הוראה (לאחר ה-31.5), הרי שאין לה אלא להלין על עצמה לגבי העובדה שמועד הגשת התביעה הוא לאחר פתיחת שנת הלימודים.

את טענתה הנ"ל סומכת הנתבעת על הנימוקים הבאים: הגם שנטל ההוכחה להראות כי פוטרה על רקע שיקולים זרים מוטל לפתחה של התובעת, היא לא הציגה כל ראייה חיצונית או עדות לאמור.

ובלשון התקנון - "ה-31 במאי נקבע כמועד אחרון לפיטורי עובדי הוראה בחינוך היסודי ובחינוך העל-יסודי, למורים בתקופת הניסיון ולמורים קבועים.". בית הדין הארצי ב- ע"ע 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר - חסן גאנם (נבו 19.12.2017) קבע כי להוראה דנן תהיה תחולה גם על בתי הספר המוכרים שאינם רישמיים וכן קבע כי במקרה של קיצוץ שעות משמעותי, ההוראה תעמוד בתוקף גם כן. וראו - "בפסיקתו לאורך השנים, עמד בית הדין הארצי לעבודה על תכלית ההוראה והרציונאל שביסודה. וכך בלשונה של סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק אוסוסקין:

לא זו אף זו, הרי שביום 6.8.2019 שלח מנהל בית הספר הודעה לכלל המורים במסגרתה הזמין את מי שמעוניין לשוחח עמו לגבי הקף המשרה לשנת הלימודים תש"פ, כאשר התובעת לא פנתה למנהל בעיניין זה. ביום 10.8.2018 שלח מנהל בית הספר לתובעת הודעת "ווטצאפ" במסגרתה הודיע לתובעת כי נוכח קיצוצים תעמוד משרתה בשנת הלימודים תש"פ על 12/24 שעות שבועיות.

התביעה לפצוי כספי בגין קיצוץ משמעותי בשכר שלא כדין - נדחית.

...

להלן המחלוקת הדורשות הכרעה: האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי? האם הפחתת היקף המשרה נעשה שלא כדין משיקולים זרים? ככל שהתשובה לכך היא בחיוב, מה הסעד המתאים במקרה זה? האם נפל פגם במועד ההודעה בדבר הפחתת היקף המשרה? ככל שהתשובה לכך היא בחיוב, מה הסעד המתאים במקרה זה? האם נערך לתובעת שימוע כדין בטרם הפחתת היקף משרתה? ככל שלא, מה הסעד המתאים? האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי? לטענת הנתבעת, קיים שיהוי ארוך ובלתי מוסבר בהגשת התביעה, שהרי יידעו את התובעת אודות צמצום היקף משרתה במספר הזדמנויות, הראשונה בהן ביום 23.5.2019.

התביעה למתן צו מניעה או צו עשה קבוע להעמיד את משרת התובעת על היקף משרה מלא ולאסור על הנתבעת לקצץ בשכרה - נדחית.

התביעה לפיצוי כספי בגין קיצוץ משמעותי בשכר שלא כדין - נדחית.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, היות והתביעה נדחתה בחלקה הארי מחד, ומאידך מצאנו פגמים של ממש בהליך השימוע , הרינו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו.

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע (32,224 ₪), השלמת פצויי פיטורים (3,712 ₪), חלף הודעה מוקדמת (8,056 ₪) והפרשי הפרשות לקרן הישתלמות (2,164 ₪).

הכרעה המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם התפטרה התובעת מעבודתה או שמא פוטרה? במילים אחרות, מה ארע ביום 19.10.20 ובסמוך לאחר מכן? הוראות סעיף יד' להסכם העסקה (נספח ב' לכתב ההגנה) מורות כהאי לישנא: "ידוע לי כי מקום ההצבה המיועד לבצוע עבודתי הוא בפרויקט קמ"ג. ידוע לי כי החברה תהא רשאית להעביר אותי לבצוע העבודה בכל תפקיד ו/או פרויקט ומקום אחר, לפי צורכי החברה ולפי שיקול דעתה הבלעדית של החברה, מבלי שתהא בכך הרעה משמעותית של תנאי עבודתי. התנגדותי להעברה כאמור מטעמים שאינם סבירים תיחשב כהודעת התפטרות על ידי, (הדגשה במקור – י.א.ש.).

יום ראשון שיחה של כל המערך!!! בשעה 17.15.

הבוקר דברתי עם דימה שאצטרך להפסיק להעסיק בפרויקט 5 עובדים, עקב קיצוץ באבטחה כולה".

...

עוד היא טוענת, כי לא מוטלת עליה כל חובה להיעתר להצעות שיבוץ שאינן רלוונטיות הן מבחינת מיקום והן מבחינת אופי העבודה ובוודאי בשים לב לאופן המעליב והמביש שבו פוטרה כך סתם ללא סיבה הגיונית.

על יסוד כל האמור, שוכנענו שהנתבעת פיטרה את התובעת מבלי שנתנה בידה כל הודעה מוקדמת ומבלי שזימנה אותה לשימוע כדין טרם פיטוריה.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 32,000 ₪ חלף הודעה מוקדמת בסך של 8,056 ₪.