תביעה לפיצויים בגין נזקים והזנחה בדירה מושכרת

לכן, ומאחר ואני בדיעה כי יש בנזקים בדירתו של התובע כדי לגרום לו לטרדה ולהפרעה של ממש לשגרת חייו, כאשר השוכרים, הנוכחיים, קודמיהם או אלו שלאחריהם, שבים ומלינים בפניו שוב ושוב – הרי שגם אם לא הוכח כי שעה לטענותיהם והפחית מדמי השכירות, או נאות להסכים לביטול הסכם השכירות בטרם עת, עצם אי הנעימות והעובדה כי נאלץ להיתמודד שוב ושוב עם פניותיהם של השוכרים בשל ניזקי הרטיבות, יש בהן כדי לזכות את התובע בפצוי; התובע לא זנח טענותיו בעיניין זה, אלא שאיגד אותם תחת רכיב עוגמת הנפש שתבע.

...

על כן, אני מקבל את התביעה ביחס לרכיב הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע בסך של 3,500 ₪.

לפיכך, דינה של ההודעה לצד שלישי, כפי שהוגשה, להידחות.

סיכום - הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 600 ₪; כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאותיו של הצד השלישי, מר יובל אורן והוצאות העד מטעמו, מר משה בר. אולם, משלא הוגש כתב הגנה, אני מעמיד את הוצאותיו של מר אורן ע"ס של 250 ₪ בלבד ופוסק את הוצאות העד מטעמו בסך של 400 ₪; הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כחוק.

שלוש שנים לאחר סיום ההיתקשרות ופינוי הדירה, הגישה התובעת תביעה לפיצויים בגין נזקים והזנחה שלטענתה גרמו הנתבעים לדירה, שעלות תקונם הסתכמה בסך 29,500 ₪, הפסד דמי שכירות לתקופה של חצי שנה בסך 33,000 ₪ וסך נוסף של 7,200 ₪ שלטענתם קוזזו באופן חד צדדי ולא מוצדק על ידי התובעים.

...

הם סתרו עצמם בנוגע למצב הדירה במועד תחילת השכירות ולעומתם חוות דעתו של מומחה התובעת, הייתה עקבית וחד משמעית ותשובותיו חיזקו את תמונת הנזק והמסקנה, כי התרשמותו הייתה מקצועית ואובייקטיבית.

לאור התנהלות התובעת והסתירות בגרסתה ובעדויות והבעיות העולות מהקבלה שהציגה, אני מתקשה ליתן אמון בדבר אותנטיות הקבלה בהקשר של שיפוץ הדירה והקשר לנתבעים ועל כן לא הוכיחה התובעת גם ראש נזק זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעים.

התובעת תשלם לנתבעים את הסכומים כדלקמן; הוצאות המשפט לרבות עלות חוות הדעת השמאית מחודש מאי 2015 בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; שכר טרחת עורך דין בגובה 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

זוהי תביעה כספית בה התבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את יתרת דמי השכירות בגין דירה שהשכיר לנתבע, פיצוי כספי מוסכם בגין איחור בפנוי הדירה וכן פיצוי כספי בגין נזקים שגרם על פי הנטען הנתבע לדירת התובע.

יתירה מכך, מר **** אזולאי מי שהיה הבעלים הקודם של הדירה ואשר מכר אותה לתובע העיד כי בעת המכירה, הדירה הייתה מוזנחת ולא משופצת (ראו עמ' 10 לפרוטוקול שורות 2, 8-9).

...

ביום 1.9.2020 נחתם בין התובע ובין הנתבע הסכם שכירות לתקופה של 12 חודשים נוספים החל מיום 1.9.2020 ועד ליום 30.8.2021 (להלן: "הסכם השכירות השני" או "ההסכם"), וזאת לאחר שהתובע נעתר לבקשותיו של הנתבע להאריך את תקופת השכירות, ובכפוף לכך שהנתבע יעמוד בההתחייבותו ויפעל לתיקון הליקויים בדירה.

אשר על כן, ומשלא הורם הנטל הנדרש, אני מורה על דחיית התביעה לפיצוי בגין נזקים.

דין טענה זו להידחות בשים לב לכך שאין המדובר באותם ראשי נזק שכן הפיצוי המוסכם התבקש בגין האיחור בפינוי הדירה ולא בגין הנזקים הנטענים (ראו לעניין זה ע"א 628/87, חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד מו (1) 115, 123 (4.12.1991).

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בצירוף הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ והחזר אגרת בית המשפט בסך 948 ₪.

התובעת אף אינה יכולה לרכוש בכספי המכר שיוחזרו לה כל נכס דומה לזה שרכשה בשנת 2014, לנוכח עליית המחירים המשמעותית בשוק הנדל"ן. התובעת נאלצה לשאת בנזקים, הוצאות והפסדים משמעותיים, לרבות ההפסד שניגרם לה כתוצאה מכך שלא קיבלה את הנכס שרכשה (אשר ערכו עלה משמעותית ממועד הרכישה), הסכומים ששילמה עבור שכירת דירה חלופית ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה. בית המשפט התבקש להורות לנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין הפסדיה, נזקיה והוצאותיה אלה: (1) פיצוי בגין עליית שווי הנכס שהפסידה התובעת בסך של 2,470,000 ₪; (2) פיצוי בגין הוצאות שהוציאה התובעת לשכירת דירה חלופית (עד המועד שבו הורה בית המשפט על ביטול ההסכם) בסך של 448,994 ₪, ולחלופין דמי שכירות ראויים בסך של 503,867 ₪; (3) פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתנהלותן של הנתבעות בסך של 150,000 ₪; ו-(4) פיצוי מוסכם, כפי שנקבע בסעיף 10 להסכם, בסך של 193,000 ₪.

עם זאת הודגש כי לאור הקביעות בעיניין הפרת חיוב ההשתדלות של הנתבעות בהסכם וחוסר תום הלב שלהן כלפי התובעת, "התובעת זכאית לא רק להשבה מלאה של הכספים ששילמה בגין הדירה אלא גם לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה", והיא רשאית להגיש נגד הנתבעות תביעה כספית לתשלום פיצויים (סעיף 63).

הנתבעות טענו שדירות רבות שהוצעו להן אינן מתאימות לצרכים של אחיהן, אך בה בעת אפשרו לו להמשיך להתגורר בנכס אשר לפי היתרשמות המומחה מטעמן הוא "מוזנח בצורה קיצונית", "אינו ראוי למגורים", מלוכלך, לא מתוחזק והנתבעות לא דאגו לשפר אותו אפילו במקצת (סעיף 2.3 לחוות דעתו של גהלי מנדלסון ופרוטוקול מיום 20.12.2022 בעמ' 186 ש' 32 עד עמ' 187 ש' 30).

...

הנתבעות ישלמו לתובעת בגין הפסד עליית ערך הנכס את ההפרש בין 4,400,000 ₪ לסך 1,930,000 ₪, קרי סך של 2,470,000 ₪, בהפחתת סך הפירות אשר נצבר, אם בכלל, על כספי הנאמנות (בסך של 1,930,000 ₪) מיום הפקדתם ועד למועד השבתם לידי התובעת בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך של 410,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת תביעה זו ועד מועד התשלום בפועל; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.

לפיכך, עבור ההליך דנן בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 72,500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל שכר טרחת מומחה), וסך נוסף של 65,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.

כן נטען בכתב התביעה, כי הפצוי הנתבע הוא גם בשל נזקים נוספים ובכלל זה, אובדן ימי עבודה בשל התעסקות עם הנזקים הנטענים; הצורך במשלוח מכתב התראה מעורך-דין; דמי שכירות נוספים אשר נדרשו לשלם; עוגמת נפש רבה; כשלושה שבועות הדירה הייתה מנותקת מגז בשל הצורך בקיבוע צנור הגז מחדש.

על-פי טענתה, המבקשים ביקרו בדירה פעמים רבות מאד קודם לעסקה למכירתה ובאותם ביקורים הם הדגישו שהם מבינים שמדובר בדירה מוזנחת הזקוקה לשפוץ נרחב וכי בכוונתם לערוך שפוץ זה. כן נטען, כי בשל מצב הדירה, אלצו המבקשים את המשיבה להפחית סך 20,000 ₪ מהמחיר שעליו הוסכם בתחילה.

...

בסופו של דבר, בהיעדר תגובות מטעם המשיבה, נקבע בהחלטת הרשמת מיום 11.12.2023 כי מטעם זה מתקבלות בקשת הארכה להגשת בקשת רשות הערעור וכן מתקבלות הבקשות לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

חרף זאת ולנוכח מסקנתי כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, לא ראיתי לנכון להוסיף ולהידרש לעניין זה. עניינה של התביעה שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות הוא תביעה לפיצויים בשל נזקים נטענים בדירה שרכשו המבקשים מהמשיבה.

לנוכח כל האמור ומשנקבע כי המבקשים לא הניחו תשתית מספיקה להוכחת טענותיהם, התביעה ברובה נדחתה.

לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.