לטענת התובעת מדובר בחיוב ביתר שלא כדין משביקשה נתוק ומשכך הדבר כן ניכנס לכאורה תחת המקרה המתאים לפצוי עונשי אולם אין חולק שלא נגבה ממנה דבר בפועל וכוונת המחוקק היא להשבה מקום בו יש להשיב ולא הושב על ידי העוסק – משמע, כי נגבה בפועל ולא חיוב תאורטי.
בכך שונה הדבר מהפסיקות שהפנתה התובעת שהטילו עד 10,000 ₪ פיצוי בשל כך שהנתבעות לא נעתרו לבקשות הנתוק והמשיכו לחייב בבחינת לגבות תשלומים בפועל במשך חודשים נוספים אם כי בכל הנוגע לרכיב עגמת הנפש, הרי שהפסיקה נעה סביב 2000-3000 ₪ (ראו ת"ק 48667-07-10 שינטל נ' הוט (18.7.2011) מפי כב' השופט יובל גזית; ת"ק 44234-02-16 איתי אמיר נ' הוט (17.7.2016) מפי כב' הרשם הבכיר בנימין בן סימון (שם לא נפסק עבור עגמת נפש או פיצוי עונשי אלא רק התקבלה התביעה במלואה להשבת סכומים והוצאות בגין אובדן יום עבודה ונסיעה); ת"ק 5248-04-19 ולרי בלומין נ' הוט (30.8.2019) מפי כב' הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד, אם כי שם דובר על חיוב שלא בהתאם למצג שהוצג בבצוע העסקה וכי לא מדובר בטעות בכדאיות העסקה וגם כאשר הוחתם על סיכום עסקה שונה מהעסקה שהוצגה תחת הצעת המחיר (ואם זו לא מאושרת כי אז יש להודיע לו ולא בדרך של משלוח סיכום עסקה בתנאים שונים, וזה העיקר), כאשר גם שם כבר נגבו סכומים בפועל ; תא"מ 12434-09-19 גולן נ' הוט (14.11.2021) מפי כב' השופטת רויטל באום כאשר שם הובהר כי הנזק אינו מסתכם בסכום פעוט של 60 ₪ שחויב בהם אלא "אילמלא ביטל התובעת את הוראת הקבע שנתן – הייתה הנתבעת ממשיכה ומחייבת אותו, כפי שאומנם ניסתה לעשות, עד שחיובו יכול היה להגיע למאות שקלים, ואף מעבר לכך...ולו הדבר תלוי בה, הייתה ממשיכה וגובה מהתובע מאות שקלים..."; ת"ק 23577-03-11 ארנן נ' הוט (2.9.2011) מפי כב' השופט גיא היימן, שם לא היה כל צורך לסיים את ההיתקשרות באורח רטרואקטיבי באמצעות החזרת תשלומים שכבר נגבו בפועל לאחר מועד הנתוק בגין שירות שלא סופק).
...
יוצא אפוא, כי התביעה היא בגין אי ניתוק לאלתר של התובעת עם בקשת הניתוק שאין חולק שביקשה אולם המחלוקת היא לגבי המשך השיחה בו נעשה ניסיון לשמר את הלקוחה באופן שהתקיימו מספר שיחות בנות למעלה מרבע שעה, ובנוסף כי בתום היום לא נעשה ניתוק ונשלחה הודעה כי התובעת הצטרפה לשירות מקום בו ביקשה לנתק, ולכן הדבר הצריך אותה לוודא שוב למחרת כי בקשתה לניתוק התקבלה עת אין חולק שבסופו של יום לא ביקשה ניתוק אלא הקפאת מצב אולם הדלתא המדוברת היא בין הבקשה הראשונה לבין הבקשה השנייה להקפיא.
אין בידי לקבל גם את הנימוק שעליו נשענה הנציגה בדיון עת מנהל קשרי הלקוחות מוסר לה כי המסמך שנשלח לה למייל המברך על הצטרפותה הוא רק עדכון של "ההטבות בשביל שהיא תוכל להציע לך אותן" וכשנשאל מדוע אם כך זה נשלח אליה למייל וכתוב לה "להלן פרטי העסקה החדשה" השיב : "זה מערכתית. עוד לא חויבת, את לא תחויב" ועל כך השיבה לו, בצדק, "למה, זה מטעה את הלקוח", כל שכן עת הוא מאשר "אנחנו לא סגרנו דברים. לא סגרנו איתך דברים".
ודוק; הקפאת חיובים משמעה שנסגרה עסקה ולא מממשים אותה בשלב זה. אם מדובר בתרשומת פנימית, מדוע לא ציינו לעצמם "הוצע ללקוחה"? ללמדך שכן פניהם היו מועדות לחיוב שיוביל לגבייה אולם היא נאלצה שוב לפנות, הפעם בעניין אחר שהנתבעת יצרה, וזאת כדי למנוע זאת.
יודגש כי גם בהיסטוריית הפניות עולה כי ביום 20.3.22 מתואר כי סטטוס הפנייה "שונה מפתוח לסגור" כאשר ההתייחסות לפנייה פתוחה היא לעניין שימור לקוחות אם כי מצוין יומיים לאחר מכן "ממשיך תהליך ניתוק" עדיין מצוין ססטוס פתוח והמסקנה היא שהלקוח כן שומר את העסקה ולא מבטל (אם כי אכן היא לא ביטלה בסופו שליום אולם היא גם לא לקוח שמור אלא השמירה היא לשמור על מצב קיים עד שיוכרע המשפט).
נוכח האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמה לה הן בנוגע לבקשת הניתוק כביטול העסקה והן בנוגע לסגירת עסקה חדשה שלא ביקשה וטרחתה לבטל את העסקה החדשה ולמצער להקפיא חיובים (המתייחסים לכל עסקה שהיא – בין אם הראשונה בגינה נעשתה פנייה לניתוק ובין אם החדשה).
