תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה הובלה ימית

כללי וטענות הצדדים זו תביעה כספית ע"ס 634,361 ₪, בגין הפרת הסכם למתן שירותי הובלת / העברת ציוד של התובעת.

נטען כי ההסכם הופר על ידי הנתבעת באופן חד צדדי, כאשר המטען שנלקח למשלוח לא הגיע לאתר בית הקרור, נגרמו נזקים ממונים לתובעת שהגישה תביעה ודרישה לפצוי בשווי הציוד שהיה במטען, שווי הציוד הזמני שנרכש על ידי התובעת, עלות התקנת הציוד הזמני, שכר עבודה ששולם לעובדים ועלות שהיית עובדי התובעת ברוסיה.

עדותו של אבנטל בקשר לנסיבות חתימת ההסכם לרבות המשא ומתן בצרוף עדותה של ויקטוריה, מובילות לקביעה כי בעת כריתת ההסכם, תנאי חשוב ועיקרי היה להוביל את המטען לרוסיה באמצעות הובלה יבשתית אל סטברופול ולא בהובלה ימית דרך נמל נובורוסיסק.

...

למניעת מחלוקת עתידית , ולהסרת ספק, נוכח האמור, אין מקום להתיר קיזוז לזכות התובעת , בשל סכום בו מחוייבת, ובגין פיצוי מוסכם נטען ביחס לכל יום איחור, וכן אין מקום להתיר פיצול סעדים בהקשר זה. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 634,361 *0.5 =317,180 ₪, ובגין התביעה המקורית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 253,165 * 0.5 = 126,582 ₪ , ובגין התביעה הנגדית.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין שכ"ט עו"ד סך 15% מן הסכום שבסעיף 3 , וכן 2.5% מהסכום שנפסק בסעיף 3 כהחזר אגרה, סכומים אלו יישאו הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

על כן, הגישה התובעת תביעה לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בשל העיכוב, ובין היתר, לפצוי עבור עלות רכישת סחורה חלופית.

התובעת טוענת כי הניחה שתוכל להוביל מטענים בדרך יעילה וזולה יותר מאשר ווילמאר, ועל כן, החליטה בייבוא מושא תיק זה, להיתקשר ישירות עם המוביל הימי.

עוד טוענות הן, כי בשטרי המטען, מכוחם הובל המטען מושא התביעה (סומנו כנספח 7 לתוספת התביעה), נקבע כי על הסכם ההובלה יחולו התנאים שבהסכם החכירה, לרבות תניית הבוררות, ועל כן גם מכוח הוראות שטרי המטען יש להפנות את הצדדים לבוררות בלונדון.

התובעת טוענת שלוש טענות; האחת, תניית השיפוט שבהסכם החכירה אינה חלה על הסיכסוך מושא תיק זה. תניית השיפוט חלה רק על מחלוקות בעיניין "היזק כללי", General Average, ולא על מחלוקת בנוגע לנזקים בשל הפרת הסכם החכירה; השנייה, בכתב הערבות שניתן לה על מנת למנוע את מעצר האנייה, הוסכם כי המחלוקות בין הצדדים יוכרעו על ידי בית המשפט לימאות בישראל; השלישית, הטענה בדבר תניית בוררות נטענה בחוסר תום לב, שכן במהלך המשא ומתן למניעת מעצר האנייה ונסוח כתב הערבות לא הועלתה כל טענה לעניין סמכות השיפוט של בית המשפט.

...

סוף דבר מכל האמור מתחייבת המסקנה כי לא הוכח שניתנה לנתבעות או מי מהן הסכמה להעברת המחלוקות מושא תיק זה לבוררות בלונדון.

על כן, אין צורך לדון, בשלב זה, בבקשה ליתן "צו חוסם". אשר על כן, בקשה מס' 3 נדחית.

הנתבעות ישלמו למשיבות הוצאות בסך של 5,000 ₪.

עוד הוגשה התביעה בגין שתי הובלות בשנה, החזר מזומן בגמר חוזה השכירות כן בגין פיצויים לדוגמה בגין הפרת חוק החוזים וחוק הגנת הצרכן.

פסיקת הוצאות משפט בגין רכיב של 'ייעוץ משפטי' מכניסה ב"דלת האחורית" מעורבות של עורכי דין בניהול ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, מקום בו היתה כוונת המחוקק שלא תהיה מעורבות כזו, הגם שלא אסר היתייעצות עם עורך דין קודם להגשת התביעה (ראו להשוואה: ת"ק (ראשל"צ) 45479-12-10 סיונוב נ' מלון ליאונרדו ים המלח (2011); ת"ק (חדרה) לוי נ' אפודי (2014); ת"ק (ת"א) 31251-01-10 מגאנג'י נ' מימון (2010)).

...

תיקון דוד חשמל: אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר כניסת התובעים לדירה נדרש תיקון של דוד החימום הן מבחינת מים והן מבחינת חשמל וכי לאחר נסיונות תיקון מטעם מי מהנתבע, תוקן הדוד בסופו של דבר על-ידי בעל מקצוע מטעמו של התובע.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 6,900 ₪ בתוספת 600 ₪ הוצאות משפט וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם שכירות.

רקע במועד לא ידוע עובר לתחילת חודש אפריל 2018, התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם שבמסגרתו השכיר להם הלה יחידת דיור שבבעלותו, בקומת המרתף של בית צמוד קרקע ברח' אפיקי מים 8, בשכונת עין הים חדרה ( להלן: "הדירה").

לטענת התובעים, היתה זו היצטברות כל האירועים הללו שהובילה אותם בסופו של דבר לעזיבת הדירה קודם למועד תום תקופת השכירות ואז חפשו דיירים חלופיים שייכנסו אליה במקומם, אלא שהנתבע דחה את כל אלה, ואם לא די בכך חייב אותם לסייד את הדירה לפני שעזבו.

...

בעתירתם לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 22,000 ₪, טענו התובעים כי זה הפר את התחייבותו לתקן את ליקויי הרטיבות והפגמים השונים הנוספים שהיו קיימים בדירה, ואף לסיידה לפני כניסתם אליה, ניצל את תמימותם ובהמשך הדרך התחמק מפניותיהם אליו בעניין זה פעם אחר פעם, עד שבסופו של דבר הם נאלצו לעזוב את הדירה שכן מגוריהם בה הפכו בלתי נסבלים.

לטענת התובעים, היתה זו הצטברות כל האירועים הללו שהובילה אותם בסופו של דבר לעזיבת הדירה קודם למועד תום תקופת השכירות ואז חפשו דיירים חלופיים שייכנסו אליה במקומם, אלא שהנתבע דחה את כל אלה, ואם לא די בכך חייב אותם לסייד את הדירה לפני שעזבו.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

מפני כל אלה החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע להשיב לתובעים את דמי השכירות והארנונה שגבה מהם בעבור חודש מרץ 2019 בסך 3,100 ₪, לפצותם בגין הצורך בתשלום עבור תיקון משאבת הביוב ומילוי הגז במזגן, בסך של 3,350 ₪ ולפצותם בסכום כולל נוסף של 3,000 ₪ בגין אופן התנהלותו כלפיהם במהלך תקופת השכירות, כפי שתואר ופורט לעיל.

תובענה לקבלת פיצויים בגין טענה להפרת חוזה שנכרת בין התובע לבין הנתבעת, במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע בעבור אפליקציה שפותחה על-ידו, והמאפשרת הגשת תכניות טיסה של מטוסים אזרחיים זעירי-מימדים באמצעות מכשירי טלפון ניידים.

רקע עובדתי בחודש מאי 2010 ארעה תקרית אוירית (להלן: "התקרית האוירית"), אשר הובילה להתרסקות מטוס אזרחי קל. בצוות הבדיקה אשר הוקם לשם חקירת התקרית האוירית, נכלל התובע, מר שמעון שי (להלן: "שי" או "התובע"), יזם ומפתח תוכנות, שהנו בעל רישיון אזרחי להטסת כלי-טייס המכונים "אווירונים זעירי-מימדים" (Aviation Ultralight, להלן: "אז"מ/ים").

...

" התשובה לשאלה מהם תנאים מהותיים וחיוניים לעסקה אומנם עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות העניין (פרשת חאלק, בפס' 21), ואולם בנסיבות המקרה שבפני – שעניינן קיומו של הסכם בעל-פה לתשלום עבור האפליקציה – סבורני כי העדר הסכמת הצדדים אודות הסכום שיועבר כתמורה ומועד התשלום, מהווה מחסור בפרט מהותי, ואף המהותי ביותר, לגיבוש החוזה המסוים שנטען כי נכרת ביניהם, ומשכך, ברי כי יסוד המסוימות נעדר במקרה זה. מן האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה גמירת דעתה של הרשות להתקשרות בהסכם מחייב לתשלום בעבור האפליקציה, וזאת נוכח חילופי הדברים העולים מן התכתובות שהוחלפו בין הצדדים, מן הנסיבות וכן מהתנהגותם.

סיכומם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה כריתתו של חוזה בעל-פה במסגרתו התחייבה הנתבעת לאשר את האפליקציה שיזם התובע ו"לגיירה" למערכותיה וכן לשלם תמורתה לתובע, וזאת נוכח העדר העדה על גמירת דעתה של הרשות וכן העדרה של מסוימות, ומשכך, לא הפרה הנתבעת כל הסכם עם התובע.

סוף דבר אשר על כן, התובענה נדחית.

התובע ישלם הוצאות הנתבעת וכן שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ₪.