תביעה לפיצויים בגין הפרת זכויות קניין רוחני

ברקע הבקשה, תביעה שהגישה חב' Dormakaba Deutschland GmbH (להלן: "התובעת" או "המשיבה") כנגד חב' רפי שפירא ובנו בע"מ ומר יצחק שפירא (להלן: "הנתבעת", "הנתבע" ושניהם ביחד "הנתבעים" או "המבקשים"), למתן צו מניעה, צו עשה, מתן חשבונות ופיצויים, בגין הפרה נטענת של זכויות הקניין הרוחני של התובעת, כאשר עיקר ההפרה מיוחס לשימוש לא מורשה בסימני המסחר של התובעת.

...

בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני סבורה כי סיכויי התביעה מאוזנים.

משנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין אני סבורה כי נקודת האיזון בתיק זה שבפני, אינה מצויה על דרך של חיוב התובעת בהפקדת ערובה, ולפיכך כי דין הבקשה המונח בפני להידחות, וכך אני מורה.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

בסיכומיהן טענו התובעות באופן כללי, כי תובע "בגין הפרת זכויות קניין רוחני" רשאי לבחור בכל שלב בין הוכחת נזק לבין פיצוי סטאטוטורי (סע' 24 לסיכומים).

...

בהקשר זה ניתן להזכיר את דבריו של בית המשפט העליון לפיהם, "אמנם, כעניין שבשגרה 'נתבעים טורחים להרבות הכחשות בכתב הגנתם'..., דבר שהוא מן המפורסמות וההתייחסות אליו היא לא אחת בהתאם. ברם, תקנות 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כללים באשר לטיבה של ההכחשה הנדרשת" וכי "בסופו של דבר יש לאחוז את השור בקרניו ולבדוק מהי לאמיתה המחלוקת..." (רע"א 9952/08 כלב (לרון) נ' עירית הרצליה (11.2.2009) (עניין כלב)).

על רקע האמור והמארג הראייתי הכולל שהובא בהליך, יש לומר כי מתקיים גם היסוד השני בעוולת גניבת עין ובהתאם, כי הוכחה עוולה זו. הפיצוי סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים". פיצויים סטטוטוריים נפסקים לפי בקשת תובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו-שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא הוכחת נזק (עניין דגלי אומות, סע' 71).

סוף דבר, הנתבעים מחוייבים בזאת כלפי התובעות כדלקמן: הנתבעים 2 ו-7 (ביחד ולחוד) – 625,000 ₪; הנתבעים 3 ו-8 (ביחד ולחוד) – 350,000 ₪.

נקבע כי: " לעניין טענת ההתיישנות, הנתבעים לא צרפו תצהיר התומך בבקשה. אכן, התביעה איננה מפרטת מועד הווצרות החוב הנטען, אולם, לאור העובדה ששיתוף הפעולה העיסקי בין הצדדים נמשך עד שנת 2014 – אין מקום לקביעה של ממצא עובדתי בעיניין היתיישנות החוב הכספי בשלב מקדמי זה של הדיון. שמורה לנתבעים זכותם לטעון טענה זו לאחר שמיעת הראיות ובירורן בתיק העקרי". תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות העירעור: בימ"ש קמא נימנע מלדון ולהכריע בטענת העידר סמכות לידון בטענות להפרת זכות קניין רוחני הקבועה בחקיקה ישראלית על בסיס פעילות בחו"ל. בכתב התביעה לא נטען כי תניית שיפוט בהסכם מאוחר גוברת על תניית בוררות בהסכם מוקדם יותר והמצהיר מטעם התובעת הודה בדיון בבימ"ש קמא כי תניית השיפוט בהסכם המאוחר לא חלה על ההסכם המוקדם, ובהתאם לא ביטלה את תניית הבוררות.

אולם במסגרת התביעה שהוגשה ע"י מגנוליה לא התבקש סעד מעין זה. התביעה היא לפצוי כספי בגין הפרת התחייבויות חוזיות ואין בעיקרון הטריטוריאליות למנוע את בירור התביעה בישראל.

...

            אני סבורה כי בענייננו מתקיימים החריגים , שכן מדובר בשאלה לפי איזה דין יתבררו עילות התביעה ו/או היכן תתברר המחלוקת ובאיזה אופן.

            דין הערעור כאמור, להתקבל.

         לסיכום: א)         לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

חלק ראשון – פתח דבר פתח דבר עניינו של פסק הדין זה הוא תביעה על סך של 120,000 ₪ בגין טענה להפרת זכויות קניין רוחני של התובע בצלום מתחילת המערכה במלחמת יום הכיפורים.

לכן עותר התובע לפצוי בגין שש (6) הפרות – שלוש הפרות של הזכות הכלכלית בזכות היוצרים ושלוש הפרות של הזכות המוסרית עקב אי מתן קרדיט לתובע במסגרת הפירסום.

...

שלישית – כך או כך, אין במכתב בכתב יד שלא ברור האם התקבל אצל מאן דהוא, כדי לצקת תוכן לטענות התובע או כדי לשנות הקביעות שהובאו לעיל ביחס לטענת "מפר תמים", ביחס לשאלת הזכויות בתמונה וביחס לכל האמור לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי התובע לא הוכיח תביעתו; לא הוכחה זכותו של התובע בתמונה – ואף אילו הייתה מוכחת הרי עומדת לנתבעת, בוודאי בנסיבות המיוחדות שתוארו לעיל, הגנת ה"מפר התמים".

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 14,000 ₪.

השאלות שבמחלוקת עיקר השאלות הדרושות הכרעה בהליך זה הנן כדלקמן: האם התובעת זכאית לקבל פיצוי כספי בגין גרם הפרת חוזה בהתייחס לאירועים הבלתי מכומתים? האם התובעת זכאית לקבל פיצויים בגין גרם הפרת חוזה בהתייחס לארוע הראשון, לארוע השני ולארוע השלישי? מהו סכום הפיצויים אשר יש לפסוק לזכות דיאליט? דיון והכרעה האם דיאליט זכאית לקבל מהרר פיצוי כספי בעילה של "גרם הפרת חוזה" בהתייחס לאירועים הבלתי מכומתים? סעיף 62(א) בפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון". "נזק ממון" מוגדר בסעיף 2 בפקודת הנזיקין באופן הבא: "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים". עיון בסעיפים אלו שבפקודת הנזיקין מלמד כי במסגרת תביעה לפיצויים בגין ביצוע עוולה של "גרם הפרת חוזה" נידרש הניזוק להוכיח כי נגרם לו נזק ממון כתוצאה מבצוע העוולה כלפיו.

בנוסף לכך, ראוי להדגיש כי תביעותיה של דיאליט בגין הפרות נטענות של זכויותיה בקניין הרוחני במכונות נושא התביעות דנן כבר נדחו בפסק הדין הראשון, וכי תביעותיה אלה נדחו פה אחד גם במסגרת העירעור בבית המשפט העליון.

...

בפסק דין זה נקבע פה אחד כי דין ערעורה של דיאליט בקשר לתביעה השניה והשלישית – להידחות.

כך נדחו פה אחד טענות דיאליט בערעור שהוגש על ידה לגבי התביעה הראשונה בעניין "הסכם המכונות". עם זאת, בהתייחס לתביעה הראשונה, נקבע ברוב דעות (כב' המשנה לנשיאה ח' מלצר; וכב' השופט נ' סולברג; כנגד דעתו החולקת של כב' הש' ד' מינץ) כי יש לקבל את ערעורה של דיאליט באופן חלקי, כך "שהערעור בכל הנוגע לתביעה הראשונה בעניין הסכם ההפצה יתקבל, באופן שהדיון בה יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיערוך בירור משלים ויבחן את סוגיית הפיצויים לגופה". בהחלטתי מיום 23.6.2019 נקבעו לצדדים מועדים להגשת סיכומים משלימים ורשימה מרכזת של הפניות לראיות ולאסמכתאות שהוגשו לבית המשפט לפני שניתן פסק הדין הראשון.

סוף דבר לסיכומם של דברים הנני מחייב בזאת את הרר לשלם לדיאליט סך של $24,577 דולר (עשרים וארבעה אלף וחמש מאות שבעים ושבעה דולרים של ארה"ב) אשר יומרו לשקלים חדשים על פי שערו היציג בש"ח של הדולר של ארה"ב אשר פורסם על ידי בנק ישראל לאחרונה לפני מועד מתן פסק דין זה. כל יתר הסעדים שנתבעו על ידי דיאליט בגדר תובענה זו – נדחים בזאת.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בכך שרק חלק קטן מסכום התביעה התקבל, ואילו מרבית טענותיה של דיאליט לקבלת פיצויים כספיים (ר' ס' 3 לסיכומים המשלימים מטעם דיאליט), ולקבלת צו למתן חשבונות נדחו – הנני מחייב בזאת את הרר לשלם לדיאליט שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪.

בנוסף, הנני קובע בזאת כי הסך השקלי הנובע מביצוע האמור בסעיף 85 לעיל בפסק דין זה, וכן הסך של 25,000 ₪ שנפסק בסעיף 87 לעיל בגין שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, ישולמו על ידי הרר לדיאליט תוך 30 ימים אשר יימנו ממועד פסק דין זה שאם לא כן יתווסף לחיובים אלו חיוב נוסף בהפרשי ריבית והצמדה למדד המחירים לצרכן בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 בגין התקופה שתחושב החל ממועד פסק דין זה ועד למועד פירעונם בפועל לידי דיאליט של מלוא הסכומים האלה.