תביעה לפיצויים בגין איכות מטבח לקויה ועיכוב בהרכבה

עוד קובע בסעיף 5ב בהסכם השכירות כי: "השוכר מאשר כי ערב חתימה על הסכם זה בדק את המושכר ומצא אותו במצב טוב. המושכר כולל מטבח איכותי, הדירה ממוזגת באמצעות מזגנים 4 מזגנים (השגיאה במקור – ו.ש) מפוצלים עיליים, תריסים + חלונות + רשתות בכל הבית, דלתות עץ איכותיות, ארונות אמבטיה, אסלה תלויה בשרותי האורחים, כאשר כל הבית צבוע באופן מקצועי והכל במצב טוב ואיכותי – השוכר מאשר כי קיבל את המושכר במצב המתואר לעיל". סעיף 5ג בהסכם השכירות קובע: "בתום תקופת השכירות, מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולהחזירו למשכיר כשהוא פנוי וריק מכל אדם וחפץ שאינו שייך למשכיר, לאחר צביעה כללית באותם הצבעים ניקיון כללי של כל הבית כאשר כל המערכות והמיטלטלין בבית תקינות וראויות לשימוש לפחות באותו אופן כפי שאלו התקבלו". סעיף 9א בהסכם השכירות אף מחייב את הנתבע לשמור על המושכר ולתקן כל תקלה בו למעט בלאי סביר.

בפסק הדין שניתן בין הצדדים בת"ק 62969-06-20 לוי ואח' נ' רוזנבלט ואח' מיום 15.11.20 נקבע כך: "שוכנעתי כי הוכח באופן מספיק שדירת הנתבעים אכן נימסרה לתובעים במצב שבו אינה ראויה למגוריהם ושבשל כך נגרמו לתובעים הנזקים הבאים בלבד: סך של 3,000 ₪ בגין הפרש עלות התיקונים ששלמו התובעים וכן סך של 8,000 ש"ח בגין הפצוי באותו סכום שנאלצו התובעים לשלם לשוכר דירתם בגין העיכוב בכניסתו לדירתם ובגין נזקיו בשל כך." כמו כן, עולה מתוכן אותו פסק דין כי התובעת תבעה את הדייר הקודם בגין עלות השתתפותה בשפוץ בתחילת תקופת השכירות ואף זכתה בהליך זה. בנסיבות העניין, מוטל אם כך על התובעת נטל הראיה להראות כי הנזקים הנטענים על ידה ארעו לאחר השפוץ שבוצע במושכר טרם כניסתם של הנתבע ואישתו למושכר וכי אין מדובר בבלאי סביר.

טענתה כי מדובר במושכר המתוחזק כראוי אינו עולה בקנה אחד עם היתחייבותה החתומה של התובעת ביום החתימה על הסכם השכירות, למסור את המושכר צבוע ונקי ולתקן ליקויים ככל שימצאו כמו גם הסכמתה בדיעבד של התובעת להישתתף בהוצאות שפוץ המושכר כבר בחודש הראשון לתקופת השכירות.

...

בפסק הדין שניתן בין הצדדים בת"ק 62969-06-20 לוי ואח' נ' רוזנבלט ואח' מיום 15.11.20 נקבע כך: "שוכנעתי כי הוכח באופן מספיק שדירת הנתבעים אכן נמסרה לתובעים במצב שבו אינה ראויה למגוריהם ושבשל כך נגרמו לתובעים הנזקים הבאים בלבד: סך של 3,000 ₪ בגין הפרש עלות התיקונים ששילמו התובעים וכן סך של 8,000 ש"ח בגין הפיצוי באותו סכום שנאלצו התובעים לשלם לשוכר דירתם בגין העיכוב בכניסתו לדירתם ובגין נזקיו בשל כך." כמו כן, עולה מתוכן אותו פסק דין כי התובעת תבעה את הדייר הקודם בגין עלות השתתפותה בשיפוץ בתחילת תקופת השכירות ואף זכתה בהליך זה. בנסיבות העניין, מוטל אם כך על התובעת נטל הראיה להראות כי הנזקים הנטענים על ידה אירעו לאחר השיפוץ שבוצע במושכר טרם כניסתם של הנתבע ואשתו למושכר וכי אין מדובר בבלאי סביר.

סוף דבר הוא כי התביעה כנגד הנתבע נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 52131-10-19 באטאס ואח' נ' חברה לבנין בע"מ ואח' לפני כבוד הרכב השופטים: תמר שרון נתנאל, אב"ד חננאל שרעבי, שופט שושנה שטמר, שופטת עמיתה המערערים/המשיבים שכנגד .1 סיני באטאס ת.ז. 033971078 .2 נורה באטאס ת.ז. 313735904 ע"י ב"כ עוה"ד טל רבינוביץ המשיבה/המערערת שכנגד קשת חברה לבנין בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד צבי הרשקוביץ פסק דין

במקרה כזה חל סעיף 5(א) לחוק המכר (דירות) הקובע, כי מוכר שלא מסר מיפרט ייראה כמי שהתחייב לספק באיכות הגבוהה ביותר.

טעה בית המשפט קמא כאשר פסק למערערים את הסכומים הבאים: דיור חלוף בסך של 5,000 ₪ עבור שהייתם בבית מלון חוף התמרים; פקוח הנדסי; פיצוי בגין נזק לא ממוני (15,000 ₪) ; הוצאות ושכר טירחת עו"ד. תמצית טענות המשיבים בעירעור שכנגד בפסק הדין הקודם מיום 23.2.16 צוין כי המערערים יהיו מנועים מלהגיש תביעה בגין סכומים שהוזכרו בטענות הקזוז במסגרת תצהירם, למעט טענות בעיניין עבודות החשמל.

במצב דברים זה פסק השופט קמא כי לא מגיע למערערים פיצוי בגין איחור במסירה, ונימק זאת כך: "כאמור, הנטל בנקודה זו רובץ על התובעים, בנגוד לתמונה שהם מנסים להציג, הוראות ההסכם גוברות, את התשלום הסופי היה לבצע לפני המסירה, איש לא מנע זאת מהם, הדירה הייתה מוכנה למסירה (עם מספר ליקויים ומחוברת לחשמל זמני) לפני המועד החוזי המוסכם, טופס 4 ניתן כשבוע לאחריו, הנתבעת היא זו שדרשה את מסירת הדירה, לתובעים היה חוזה שכירות עד אמצע פברואר 2015 כ(ש)ביום 8.2.15 כבר קיבלו מפתחות מיד לאחר שהשלימו את תשלום התמורה, הוכח שבמהלך החודשיים הנוספים ניכנסו בעלי מיקצוע שונים מטעמם לעבוד בדירה, הסרטונים המגמתיים יותר של התובע אינם עדיפים על הסרטונים המגמתיים אם כי פחות של הנתבעת וכפי שצוין, חסר תעוד (לפחות כזה שהוגש לבית המשפט) בדבר פניה אחת של התובעים לנתבעת בעיניין ליקויים, עיכובים, נזקים שנגרמים וגדלים וכיו"ב לתקופה שבין 8.2.15 ל-23.7.15 (כ-5.5 חודשים!) כשלא מצאתי לעניין כל היתייחסות גם בסיכומי התשובה המאד מפורטים שהוגשו מצד התובעים.

הדגישו המערערים בנידון, כי בתביעה הקודמת נשוא פסק הדין הקודם לא נדונו כלל ליקויים אלא זכויים שהיו המערערים זכאים לקבל מהמשיבה (המערערת שכנגד), דוגמאת בגין מטבח, הנמכת תיקרה וכד', ולא ניתנו להם.

...

סוף דבר - הערעור שכנגד לאור כל האמור לעיל שוכנעתי, וכך אמליץ לחברותי להורות, כי דין הערעור שכנגד להידחות.

סוף דבר הערעור העיקרי והערעור שכנגד ככל שדעתי תשמע אמליץ לחברותי להורות כדלקמן: דין הערעור העיקרי להידחות ברובו הגדול, למעט בשאלת מעקה משטח חדר השירות בסכום של 468 ₪, כמפורט בסעיף 25 לעיל.

סכום זה ישולם על ידי המשיבה למערערים תוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה. ב. דין הערעור שכנגד להידחות.

על יסוד טיעונים אלה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ע"ס 75 אלף שקלים (להלן: "התביעה שכנגד"), בגדרה עתרה לפסיקת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה בגין תיקונים שנאלצה לבצע באמצעות בעלי מיקצוע לתיקון עבודתו הקלוקלת של התובע בסך של כ- 25,000 ₪ וצרפה חשבוניות חלקיות בסכום של 15,066 ₪; פיצוי בגין האיחור במסירת העבודה והמוערכים על ידה בסכום 20,000 ₪; פיצוי בגין ביטול ההסכם מול גן גורו, אובדן הכנסות עתידיות ופגיעה במוניטין שלה ובשמה הטוב בסכום של 200,000 ₪.

בית המשפט בעיניין שאולוב הנ"ל מפנה לספרות המשפטית הקובעת את חשיבות העקרון בדבר מתן היזדמנות נאותה לקבלן לבצע את התיקון, מאחר והוא מהוה את הפיתרון היעיל ביותר (ראו גם בר"ע (י-ם) 684/05 דו איט מטבחים להרכבה עצמית בע"מ נ' כרמל לימור (10.7.05)).

עיון בהסכם מעלה, כי הצדדים נתנו את דעתם למועד סיום העבודות כדלקמן: "מועדי הפקה שנקבעו הינם אפריל-מאי, יעשה כל מאמץ לסיים את הפרויקט עד לאמצע מאי כולל התקנתו בשטח". התובע, אמנם, מודה כי הוא סיים את העבודות ביום 7.9.08, אך לא מצאתי לנכון לזקוף את האיחור במסירת העבודה לחובתו של התובע, אחר ששוכנעתי כי העיכוב לא היה נעוץ בתובע וכי אופן היתנהלות הנתבעת תרם בנסיבות העניין לאיחור במסירת העבודות, ואבהיר.

ג- ליקויים ואי התאמה כאמור, טענת ההגנה המרכזית של הנתבעת אשר עומדת גם בבסיס התביעה שכנגד מטעמה, היא שהעבודות בוצעו על ידי התובע/הנתבע שכנגד בצורה רשלנית, באיכות גרועה וברמה ירודה, באשר התובע סיפק לנתבעת מתקנים שהורכבו מעץ שאינו מתאים לשימוש חוץ, לא עבר את תהליכי ההכשרה לשם התקנתו בחוץ בתנאי מזג אויר שונים, כך שהעץ סובל מחוסר התאמה למטרה שלשמה נקשרו הצדדים בהסכם שביניהם.

...

המסקנה העולה מכל האמור, לאחר חקירה של שני הצדדים על אודות גרסאותיהם הסותרות, ובשים לב לנטלי הראיה בסוגיה זו, מצאתי לדחות את טענות הנתבעת שלא נתמכו בראיות שבמומחיות בהעדר צירוף חוות דעת מקצועית מטעמה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה העיקרית.

התביעה שכנגד נדחית בזאת.

בפני תביעה לביטול עיסקת מכר ולחיוב בפצוי, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

ארון שרות למעילים (להרכבה בנישה) לפי מידות, עם מגירות אטומות ופרזול איכותי.

כעת, בחלוף זמן, בהעדר תעוד נאות ומדוייק ובהעדר ראיות מהותיות – מתי נימסרה הדירה לידי התובעת והאם חל עיכוב במסירת החזקה; מתי הופקדו הצ'קים על ידי הנתבע ומתי ניפדו; מה סוכם שעל הנתבע לספק לתובעת תמורת סך של 14,000 ₪; האם על התובעת לשלם סך של 18,700 ₪ עבור ההזמנה נשוא העיסקה השניה – הרי שבית המשפט כימעט נעדר כלים להכריע במחלוקת שבין הצדדים, שעה שמדובר ב"גירסה מול גירסה".

מה שכן ניתן ללמוד מהמסמכים המצורפים ומן העדויות כי הנתבע סיפק את הריהוט בסוף נובמבר 2013 ואילו מכתב מאת עורכת דינה של התובעת, המלין על "ליקויים רבים" בעבודות הנגרות נשלח לנתבע רק ביום 30.12.13.

קיימת סתירה בין האמור בכתב התביעה לבין האמור במכתב מאת עורכת דינה של התובעת מיום 30.12.13 – בעוד שמכתב התביעה עולה כי בעסקה השניה סוכם שלא יסופקו מדפי בוצ'ר למטבח, הרי שבמכתב נרשם שלא סופקו מדפי הבוצ'ר למטבח.

...

התובעת, מצידה, אינה מכחישה כי הגיעה לסיכום מחודש עם הנתבע, לפיו הנתבע יספק לה מספר מצומצם יותר של פריטים תמורת תשלום מופחת.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה לנתבע לתקן את הפגמים, כמפורט להלן, וזאת בתוך 30 ימים מהיום: תמונה מס' 1 – על הנתבע לתקן את הארון כך שיגיע עד לתקרה, או כך שלא יווצר רווח בין הקצה העליון של הארון לתקרה.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר בטלה בסך 500 ₪, עד ליום 1.10.14.

נטען כי יש להוסיף לסכום הזיכויים לטובת הבעלים, סך של 120,000 ₪ (20,000 ₪ לכל קוטג') בגין מטבחים אשר התובעת לא סיפקה לבעלים וכן סך של 98,577 ₪ בגין חומרים שנרכשו על ידם מחברת נגב קרמיקה (סכום המשקף את הפער הכולל בין הסכומים שהחברה שילמה עבור עלות החומרים בקוטג' סטנדרטי לבין הסכומים ששולמו על ידה בקשר עם הקוטג'ים של הנתבעים).

לא מצאתי לקבל נימוק זה, עת עולה מכתב התביעה שכנגד כי נתבע במסגרתו גם פיצוי בגין ליקויי בנייה, בסך של 450,000 ₪ (ס' 9.4 לכתב התביעה שכנגד), ודומה כי אף הליקוי הספציפי נזכר במסגרת ס' 56.5 לכתב התביעה שכנגד.

עם זאת, מקום בו נקבע על ידי הצדדים במסגרת הסכם הבנייה כי התובעת תהא אחראית לפצות את הבעלים בפצוי מוסכם בסך של 600 $ בגין כל חודש (או חלק ממנו) של איחור בגמר הדירות (וזאת מבלי לגרוע מזכותם של הבעלים לתבוע פיצוי בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת (סעיפים 9.2 ו- 9.3 להסכם הבנייה)), נהיר כי נקודת המוצא היא כי בכל מקרה של איחור שהוא באחריות התובעת, ישולם לכל הפחות סכום זה, ובמקום בו יוכח כי המדובר בעיכוב שניגרם בעטיים של הבעלים, יהא הכרח להוסיף ולבחון את ההשלכות הנובעות מכך, כאשר אלו לכאורה "מתורגמות" לתוספת עלויות התקורה.

לטענתם, העבודות אשר כן בוצעו על ידו, בוצעו ברשלנות, באיטיות ובאיכות גרועה, באופן שהצריך תיקונים רבים ועיכב את ביצוע העבודות (ר' ס' 56.1 לתצהיר העדות הראשית של אורנה).

...

לאחר שחזרתי ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה קיומה של הסכמה לכך שקוטג'ים לא ייבנו.

כלל הנתונים אשר נמנו לעיל מכוון למסקנה על פיה התובעת כשלה בהוכחת היקף הנזק אשר לטענתה נגרם לה כתוצאה מאי בניית הקוטג'ים במגרש 401, ולפיכך יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לרכיב זה. בשולי הכרעתי בפרק זה אציין כי אני ערה לעובדה כי המדובר, לכאורה, בנזק בהיקף לא מבוטל.

סוף דבר: בהינתן כלל הטעמים, הראיות והשיקולים הצריכים לעניין אני מורה בזאת כדלהלן: תביעת התובעת להשבת סכומים שלטענת התובעת שולמו על ידה ביתר – נדחית.