תביעה לפיצויי הלנת שכר, פיטורים, הפרשות סוציאליות ותלושי שכר

כמו כן דחה בית הדין את תביעת המשיב לפצוי בגין אי עריכת שימוע, ואת תביעתו לפצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים.

המבקשות טענו עוד כי לא נפל פגם באופן שבו פורטו הרכיבים השונים בתלוש השכר של המשיב וכי תלושי השכר משקפים נאמנה את ששולם לו. על כן מן הראוי שזכויות ששולמו למשיב בגין זכויותיו הסוציאליות יקוזזו מן הסכומים להם הוא זכאי; כי מפאת מעמדו, אין המשיב זכאי לפצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה; אין הוא זכאי לפצויי פיטורים לאור התפטרותו מן העבודה, מבלי שנתן התראה לטוטאל טרם פיטוריו מחמת הרעת תנאים.

...

אשר על כן, נוכח סיכויי הערעור הקלושים, דין הבקשה להידחות ככל שהיא מתייחסת לסכומים שנפסקו למשיב בגין רכיבים אלה.

על כך, ועל אופן יישום העקרונות האמורים לרבות בחקיקה הרלוונטית, דומה שיש עוד ליתן את הדעת גם בבירור הסוגיות מושא הליך זה. אשר על כן, בשים לב לכלל האמור, ובהתחשב בכלל נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש הצדקה לקבל את הבקשה באופן חלקי ולעכב את הסכומים שפסק בית הדין האזורי בסך 18,432 ש"ח בגין הפרשי שכר וכן סך 21,080 ש"ח בגין שכר בעבור שעות נוספות, ובסך הכל 39,512 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.12.14.

עיכוב הביצוע כאמור יהא עד למתן פסק דין בערעור או החלטה אחרת של בית דין זה. סוף דבר הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה, כמפורט בסעיף 18 לעיל.

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו לגמול עבודה בשעות נוספות, פצויי הלנת שכר, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פצויי פיטורים, פצויי הלנת פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע, פיצוי לדוגמה בשל אי מתן הודעה על תנאי עבודה והחזר נכויים.

כמו כן, האם סך 5,400 ₪ ששולם לתובע בחודש 10/13 עבור "הפרשות סוציאליות" הנו פיצוי שהנתבעת שלמה לתובע בגין אי הפרשה לפנסיה? האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 ובהתאם לכך האם זכאי הוא לפצוי בשל אי מסירת הודעה כאמור, ובאיזה שיעור? הקף משרת התובע שבוע העבודה של התובע היה בן שישה ימים, כעולה מתלושי השכר.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת כמפורט להלן.

הנתבעת תשלם לתובע סך 12,000 ₪ כפיצוי לדוגמה בשל אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה, וכן את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.13 עד לתשלום בפועל: פיצויי פיטורים בסך 11,198 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

בפניי תביעה של התובעת, סייעת בגן ילדים, לזכויות סוציאליות הנובעות מעבודתה ומסיומה.

התובעת עתרה לתשלום עבור הפרשות לשכר בגין משכורת 08/16, השלמת פצויי פיטורים, הפרשות עובד ומעביד לגמל, הפרשות לקרן הישתלמות, השלמת דמי הבראה, פיצויים על פי חוק הגנת השכר עקב פגמים בתלושי שכר, פיצויים בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי עבודה.

אשר להכרעתי - סעיף 17א (א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), קובע כי: "הזכות לפצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה  תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין איזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקבל העובד את השכר שבו קשור הפצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האיזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים". בעיניינו, התובעת קיבלה את "השכר שבו קשור הפצוי" בחודש 09/16.

...

יחד עם זאת, שוכנעתי כי הנתבעת 1 פעלה בתום לב כפי שחשבה באותה עת שצריך לנהוג כלפי עובדיה, כך כאמור כשנחקרה לעניין זה ענתה באופן הבא: "ש. לביה"ד מגישים מסמכים מקוריים. בישיבת כב' ביה"ד בפרוטוקול קדם המשפט, בא כוחך הצהיר שאין לו התנגדות להציג את מסמך המקור. ימים ספורים לאחר מכן הודיע בא כוחך שהודעה בדבר תנאי עבודה לא נמצאה בחזקתן של הנתבעות. הכוונה אצלך. למה שאני אאמין לך שאת הוצאת הודעה בדבר תנאי עבודה ומסרת אותה לתובעת?

כל האמור לעיל, אינו מתקיים בעניינו, גם לא בקירוב ועל כן הדרישה להרמת מסך – נדחית.

אחרית דבר אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעת 1 – נדחית.

לפני בית הדין תביעת התובע על סך של 241,623 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, תשלום בגין שעות נוספות, שעות שבת, דמי הבראה, פדיון חופשה, ימי מחלה, דמי חגים, תוספת ותק, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין תלושי שכר שאינם תקינים, פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, אי עריכת שימוע, פיצוי בגין העסקה בנגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, נזק לא ממוני, עוגמת נפש, החזר הוצאת לרו"ח בגין עריכת החישובים לצורך הגשת התביעה, פצויי הלנת שכר והלנת פצויי פיטורים.

הסכם העבודה שהגישה הנתבעת (נספח 1 לכתב ההגנה) נושא 4 עמודים, ובו מפורטים תנאי העבודה, לרבות: מועד תחילת העבודה, תפקידי העובד, שעות העבודה, השכר, תנאים סוצאליים, ביטוח פנסיוני, פיטורים או התפטרות וכן אי תחולת הסכם קבוצי או הסדר קבוצי.

...

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים המפורטים מטה: בגין הפרש דמי הבראה סך של 1,512 ₪.

בשים לב לכך שעיקר הרכיבים נדחו, ולפער התהומי בין היקף רכיבי התביעה וסכום התביעה שהועמדה על סך של 241,623 ₪ לבין היקף הרכיבים שאושרו והסכומים שנפסקו לטובת התובע בפועל, ונוכח הפסיקה בעניין זה, התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 5,000 ₪.

נציין כי נוכח כל האמור לעיל, והתנהלות התובע, ראוי היה כי ישמור על לשון שאינה משתלחת ועל כבודה של הנתבעת.

ההליך המשפטי לבקשת התובע נמחק מכתב התביעה רכיב פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקתו (ראה החלטה מיום 14.2.2018).

נסיבות סיום העסקתו של התובע והזכאות לפצויי פיטורים התובע טען כי פנה לנתבעות מספר רב של פעמים וטען שתלושי השכר אינם משקפים נכונה את זכויותיו הסציאליות וההפרשות להן הוא זכאי.

עיון בלוח השנה מעלה כי בתקופת העסקתו של התובע חלו 8 ימי חג. בתלושי השכר שולמו לתובע 3 ימי חג בשורה ייעודית נפרדת ומפורטת שדינה אינו כדין הפרשה עלומה על חשבון זכויות סוציאליות.

לאור האמור אני סבורה שאין מקום לחייב את הנתבעות 2-3 בתשלום פצויי הלנת שכר.

...

לאור האמור גם טענת קיזוז זו נדחית.

סוף דבר הנתבעות 2-3 תשלמנה לתובע את הסכומים כדלקמן: · הפרשי שכר ענפי בסך 7,372 ₪ · פדיון חופשה שנתית בסך 3,080 ₪ · דמי חגים בסך 1,100 ₪ · דמי הבראה בסך 2,646 ₪ · חלף הפרשה לפנסיה בסך 4,115 ₪ · חלף הפרשה לפיצויי פיטורים בסך 4,115 ₪ בחיובים דלעיל יישאו הנתבעות 2 ו-3 ביחד ולחוד כאשר כל אחת מהן תישא בחיוב בהתאם לחלק היחסי שנקבע כתקופת ההעסקה כמפורט בסעיפים 41-42 לעיל.

לאור האמור אני סבורה שאין מקום לחייב את הנתבעות 2-3 בתשלום פיצויי הלנת שכר.