כאמור לעיל, עיכוב ההליכים צפוי לגרום נזק כבד למשיבה, שנאלצה לנהל הליכים משפטיים במשך שנים רבות וטרם קיבלה כל פיצוי על נזקיה, ואילו הנזק שעלול להגרם למבקשות מניהול ההליך אינו רב, וגם אם העירעור יתקבל, תהיה אפשרות לרפא את נזקיהן בפסיקת הוצאות.
ההכרעה בעירעור לא בהכרח תייתר את הדיון וההכרעה בתיק שלפניי, ולנוכח הנסיבות, הזמן הרב שהמשיבה ממתינה לסיום הפרשה, גילה המבוגר והיותו של הדיון בתיק זה ממוקד ולא מורכב, אין מקום כאמור לעכב את ההליך בשלב דיוני זה.
לכל אלה יש להוסיף את הסכמת הצדדים אשר ניתן לה תוקף של החלטה מיום 7.2.2020 שלפיה אם יוגשו תביעות כספיות בקשר להסכם לא יועלו טענות היתיישנות.
...
המבקשות טוענות כי יש להיעתר לבקשה משום שהן הגישו ערעור על פסק דין של מותב זה בת"א 50605-12-15 (להלן "פסק הדין"), שם נדחתה תביעת המשיבה לאכיפת הסכם מכר דירה בשל היעדר אפשרות לאוכפו במועד מתן פסק הדין, אך נקבע כי המבקשות הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית שבגינה זכאית המשיבה לפיצוי, ויש לחייב את המבקשות בתשלום הוצאות משפט לתובעת (בבקשה נכתב כמה פעמים בטעות כי נקבע בפסק הדין ש"הנתבעות זכאיות לפיצוי מאת הנתבעות").
המבקשות טוענות שסיכויי הערעור טובים משום שהמומחה מטעם בית המשפט קבע כי בשל מצבו הנפשי של החסוי ובנסיבות הנעוצות בחסוי, לא ניתן היה להביא להתקיימותם של התנאים המתלים גם בזמן אמת, ועל כן יש לקבל את הערעור.
לפיכך אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים בשלב זה, אך קובע כי אם בתום דיון ההוכחות בתיק דנן טרם יוכרע הערעור, הצדדים יהיו רשאים להגיש בקשה לעיכוב מתן פסק הדין בתיק שלפניי עד להכרעה בערעור.
על כן הבקשה נדחית תוך חיוב המבקשות, יחד וכל אחת לחוד, לשלם למשיבה סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
