תביעה לפיצוי נזקי שריפה בדירה ותביעת שיבוב

הנתבעת מצדה הכחישה בכתב ההגנה כל חבות, וטענה כי דין התביעה סילוק על הסף מחמת מניעות הואיל ומבוטחי התובעת (אטלני) הם קרובי מישפחה מדרגה ראשונה של מבוטח הנתבעת (גולד), והוראות סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח שוללות זכות תיחלוף "אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת מישפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם." הואיל ולצורכי שבוב נכנסת התובעת בנעלי מבוטחיה – לטענת הנתבעת, גם היא מנועה מהגשת התביעה.

יש גם לאבחן את עניין פלדמן מענייננו, שכן שם דובר על זכות השבוב של מבטחת המשכיר ששילמה על נזק למשכיר וניסתה לחזור לשוכר שגרם לשריפה (בשונה ממצב של תביעת מבטחת הניזוק כמו בעניינינו) אל מול הסכם השכירות, ולאור כוונת הצדדים בהסכם השכירות נקבע כי אין זכות שבוב למבטחת זו. לטענת הנתבעת, גם הטענה בדבר "הקצאת סיכונים" בין המשכיר לשוכר היא טענה חדשה שכלל לא הוכחה בפועל, והיא גם מופרכת לגופה שכן משמעותה המעשית היא שכל מבטחת המבטחת דירה המושכרת לאחר נוטלת על עצמה לא רק את הכסוי לאחריות המשכיר אלא גם לאחריות השוכר אף כששם השוכר כלל לא מוזכר בפוליסה.

...

סעיף 4 להנחיות מיום 9.12.1998 קובע כי: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה." כמו כן, בסעיף 4 להנחיות מיום 29.5.2002 צוין כי: "על פי ההכרעה העקרונית הנ"ל (הכוונה להנחיה מיום 9.12.1998 – מר"א), חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות חדשות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה." הנחיות אלו אומצו בפסיקתו של בית המשפט העליון ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (04.05.2006) ונקבע כי יש ליתן להן את תוקפן הראוי, גם ביחס למכתבי דחייה הממוענים לצדדים שלישיים (ר' עוד למשל רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (08.07.2014)).

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל – דין התביעה כנגד הנתבעת איילון להידחות, וזאת מהטעם שלא הוכחה חבות נזיקית כלשהי של מבוטח הנתבעת, הקשורה סיבתית לנזקי מבוטחי התובעת, ומשחבותם המוכחת של השוכרים כהן לנזקי מבוטחי התובעת ממילא אינה מכוסה בפוליסה שהנפיקה הנתבעת.

עם דחיית התביעה ממילא נדחית עמה גם ההודעה לצדדים שלישיים.

המשיבה הגישה תביעה כספית לבית המשפט השלום בה עתרה לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לדירה באותה שריפה.

יצויין, כי במאוחד היתנהל בפני בית המשפט קמא גם דיון בתביעת שבוב אשר הוגשה על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (ת.א. 40888-03-15), בגין הנזקים שנגרמו לדירה סמוכה, שבוטחה על ידי חברת כלל.

...

סעד בשים-לב לשיקולים דלעיל, אני מקבל את הערעור, ומבטל את כלל החיובים של המערער כלפי המשיבה מכוח פסק הדין של בית המשפט קמא.

אני מחייב את המערער, מכוח שיק הביטחון, לשלם למשיבה את הסך של 10,000ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום אירוע השריפה (1.1.14) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כאשר אני מביא בחשבון את ההליכים בפני בית המשפט קמא, ואת הוצאות הצדדים שם, את העובדה כי גם לשיטתי תביעת המשיבה התקבלה באופן חלקי (יחסית לסכום תביעה של 178,838 ₪), וכן את ההליכים שבפניי, אני מחייב את המשיבה לשלם למערער את הוצאותיו בשתי הערכאות ושכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 15,000 ₪, להיום.

התביעה העיקרית הוגשה על סכום של 1,050,630 ₪ בגין ניזקי מבנה, תכולה, צמודי מבנה ונזקים תוצאתיים, בהתאם לשתי חוות דעת שצורפו לה, של השמאי אלי נוב ומהנדס הבניין מיכאל קרבצ'יק. הצדדים בתביעת השבוב: התובעת 1, יאנה סעדה (להלן: "הגב' סעדה") היא בעלת דירה 23 ברחוב משה דיין 4 בחדרה (להלן: "דירת סעדה"), שניזוקה בשריפה.

כפועל יוצא מכך, על הנתבע 1 בתביעת השבוב (הוא התובע) לשאת במלוא הפצוי שנתבע במסגרת תביעת השבוב, בגין הנזק שניגרם לשכנה הגב' סעדה ותשלומי הביטוח שלה עקב כך (נזק שלא היה שנוי במחלוקת).

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.

זוהי תביעת שבוב בסך של 158,203 ₪,להחזר תגמולי ביטוח ששולמו על ידי התובעת למבוטח, צד שלישי, מר גיא כץ, בעל הדירה ברחוב קרן היסוד 10 עפולה (להלן: "המבוטח") מכוח פוליסת "בנק למשכנתאות", בשל ניזקי שריפה בדירת המבוטח.

לטענת המבוטח, לא חלה עליו כל חובה לפצות או לשפות את הנתבע, הנזקים הנטענים והמוכחשים ארעו כתוצאה מהנסיבות או גורמים שלא קשורים אליו.

...

על כן, ובהינתן האמור לעיל, אני קובעת כי אין להטיל על הנתבע אחריות לאירוע השריפה ולנזק בגינה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

כפועל יוצא של דחיית התביעה העיקרית נדחית גם ההודעה לצד ג'.

לחילופין, טען הנתבע, שאף אם ייקבע כי הדירה הייתה בחזקתו במועד הארוע, דין התביעה להדחות, כיוון ומדובר בתביעה שבוב המוחרגת בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

סעיף 62(ד) מסייג וקובע שהוראה זו לא תחול, אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי.

דיון והכרעה היפוך נטל הראיה סעיף 39 לפקודה קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה". אם כן, על מנת להעביר את נטל הראיה אל הנתבע, להוכיח שלא התרשל, על התובעת להראות כי הנתבע הבעיר את האש, היה אחראי להבערתה, או שהיה תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין מהם יצאה האש.

...

לחילופין, טען הנתבע, שאף אם ייקבע כי הדירה הייתה בחזקתו במועד האירוע, דין התביעה להידחות, כיוון ומדובר בתביעה שיבוב המוחרגת בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

נוכח כל האמור לעיל, ברי כי החוקר לא ביסס קביעתו זו על ממצאים מהימנים כלשהם ויש לדחותה מכל וכל.

העולה מסקירה זו הוא כי דו"ח החקירה נכתב באופן מגמתי, לא נבדקו כלל האפשרויות לאופן קרות השריפה, ונראה כי העובדה שהשריפה הביאה לגילוי מעבדת הסמים בבית הצמוד, כאשר ידוע כי הנתבע הינו חבר רפפורט בעליו, וכי גם הוא נעצר במסגרת החקירה על מעבדת הסמים, הביאו את התובעת ואת החוקר מטעמה אל המסקנה "המתבקשת", כי השריפה נגרמה בהכרח על ידי הנתבע.

סוף דבר התביעה נדחית.