תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן – "החוק"), בגין עיקולים שהוטלו על חשבונות בנק של התובעים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל לבצוע שטרות.
התביעה לפצוי בגין העיקולים הוגשה נגד כל הנתבעים: ילדי דסאו, הזוכים בתיקי ההוצל"פ, ורדה כמי שהשיקים נימסרו לידיה והיא מסרה אותם לילדי דסאו, דסאו כמי "שעמד מאחורי כל ההליכים".
התביעה לפצוי בגין הפירסום בווטספ הוגשה נגד דסאו בלבד.
כתמיכה לטענתם, הפנו התובעים לפסק דינו של כב' השופט אמנון כהן ב-ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 עו"ד גסלר נ' עריית ירושלים (24.3.2019, פורסם בנבו), שבו נקבע כי הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פירסום לשון הרע.
...
עוד נפסק בע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624, כי החיסוי הניתן על-פי סעיף 13(5) לחוק, "משתרע על כך צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה".
המסקנה לענייננו היא, לכן, שהבקשה שהגישו ילדי דסאו למתן צווי עיקול, וכמובן צווי העיקול עצמם, חוסים חיסיון מוחלט לפי סעיף 13(5) לחוק, גם אם נגדירם כפרסומי לשון הרע במובן החוק.
מסקנה זו מייתרת, אם כן, את הדיון בשאלה, האם בענייננו הבקשה לעיקולים הוגשה שלא כדין או ללא הצדקה.
תוצאה
התביעה כנגד הנתבעים 1- 4, נדחית
ההליכים כנגד הנתבע 5 מעוכבים.