תביעה לפיצוי כספי בגין פגיעה בקניין רוחני

מונחת לפני תביעה לפצוי כספי עקב הפרה נטענת של זכויות יוצרים.

הדיוק בדברים יש לו נפקות, משיש הנוטים לבלבלו גם עם זכויות השונות במהותן המאוגדות תחת אותו מונח משפטי של קניין רוחני לזכויות בטובין או משאב שאינו מוחשי שנוצרו על ידי בני אדם (פטנטים, סימני מסחר, עיצובים (מדגמים), סודות מסחריים או גניבת עין, עת מדובר בעוולות שונות תחת הסדרה שונה, הגם שהמשותף לכולם הוא אחד – "המוצר הוא שלי ועל כן פירסומו על ידי אחר משמעו פגיעה בזכות הקניינית שלי", בנסוח עממי.

...

לא שוכנעתי כי יש לנציג הנתבעת אינטרס לפרסם באתרו צילום עם דמות של איש לא ידועה.

שוכנעתי מדבריו כי אין לו כל "רווח" מפרסום התמונה של מעמד הנירוסטה של התובעת דווקא משהוא משווק מעמד דומה כאשר העסק קיים בשוק שנים רבות ולא בשל אותו תצלום – הון החברה יגדל, בשים לב לכך שאם מדובר במוצר ייחודי הרי שלא יוכלו לייצר או להתקין מוצר שכזה ואז יהיה חשופים לתביעות מלקוחות.

סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 800 ₪ תוך 30 יום.

חלק ראשון – פתח דבר וכן תוצאת ההליך הכרת התביעה, הסעדים הנדרשים והליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים מהות התביעה - עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפצוי כספי בסך 450,000 ₪ בגין פגיעה בזכויות יוצרים של התובעת, מרצה בכירה ללימודי תזונה וכן כפצוי בגין הוצאת לשון הרע ופצוי בגין כאב וסבל.

התובעת עתרה לפצוי כספי, כמפורט בסעיף 1.1 לעיל וכן לחייב את הנתבעת בצוים הבאים: להסיר כל חומר אשר הנו בבעלותה של התובעת ו/או תחת מטריית יצירותיה המוגנות, כמשמעות הדבר בחוק, בכל פלאטפורמה נלמדת שהיא, לרבות קורסי לימוד פרונטאליים ו/או דיגיטאליים ו/או מקוונים, מערכי שיעור, מצגות, ספרי ומחברות לימוד, נוסחות, דוגמאות, שאלות מבחינות וכיוצ"ב; להמנע מהעתקה ו/או שימוש ו/או הפצה ו/או מכירה ו/או שיווק חומרי הלימוד, לרבות חוברות ושיטות למידה, כלים ועזרים, מערכי שיעור, דוגמאות, שאלות בחינה וכל כיוצ"ב המזוהים או משויכים לתובעת, בכלל זאת מרחבי המרשתת (אינטרנט) את עמוד/י הפייסבוק ו/או אתר/י האנטרנט ו/או כל פלאטפורמה שיווקית ו/או אינטרנטית אחרת, המנוהלים ע"י הנתבעת ו/או צדדים שלישיים מטעמה ו/או כיוצ"ב; לפעול לאלתר לשינוי תכנים המקצועיים של הקורס/ים באופן שלא יאפשר מעתה ועד בכלל זהות ו/או דימיון ו/או הטעה, במישרין ו/או בעקיפין, לתובעת, שמה ומעמדה בקרב קהל הסטודנטים, הסגל האקדמי והניהולי של אוניברסיטת אריאל ו/או בכלל; להמנע מלעשות שימוש בכל אופן אחר, בין היתר שמות, בסימנים ובסמלים השייכים לתובעת, תוך פגיעה במוניטין ו/או בזכויות היוצרים ו/או זכות קניין וקניין רוחני , תוך שימוש בתאור מסחרי כוזב ו/או הפרת חוק עוולות מסחריות, התעשרות שלא במשפט וכל כיוצ"ב. ליתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים החוקי של המסמכים ו/או החומרים בהם עושה שימוש הנתבעת בקורסים אותם מעבירה כחלק ממרתון ההכנה לקורסים ו/או הבחינות וכל כיוצ"ב הנלמדים, המשויכים והמזוהים עם התובעת.

...

חלק שישי, סוף דבר סיכום יש לקבל את התביעה בכל הקשור לטענת התובעת להפרת זכות יוצרים.

אשר על כן וכאמור בסעיף 8.5 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/7/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

אורפאן תובעת פיצוי גם בגין פעולות והוצאות כספיות שהוציאה על מנת לעמוד בהתחייבויותיה על פי הסכם הגישור: שכירת שירותיה של גב' בן-שטרית ושתי עוזרות נוספות בסך 128,282 ₪; שכירת שירותי תסריטאית בסך 12,000 ₪; רכישת חומרי גלם בסך 45,000 ₪; עריכה ותימלול של סרטונים ועדכון גרסאות בסך 89,000 ₪; ימי עבודה נוספים בסך 20,000 ₪; תשלום מחצית משכר טירחתו של מר מילגנגרין בסך 20,000 ₪ + מע"מ. בנוסף, אורפאן תובעת נזקים בשל המנעות מלגשת לפרויקטים אחרים בסך 500,000 ₪.

בנוסף, בשל פגיעה במוניטין, נטען לנזק של 500,000 ₪.

גם הטענה לפגיעה בקניינה הרוחני של אורפאן ובזכויות היוצרים שלה, בשל שימוש המועצה בתכנים שהעבירה לה אורפאן, אין בה ממש.

...

כך, לא שוכנעתי כי אורפאן מסרה רק 25% מכלל התכנים שנדרשו, כי ביצעה רק 45% מכלל הפעילות הרוחבית או כי ביצעה רק 9% מגרסאות אנגלית ונגישות.

סוף דבר – התביעה של המועצה נגד אורפאן מתקבלת ונקבע בזאת כי אורפאן הפרה את הסכם הגישור ועליה לפצות את המועצה בסך של 1,458,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

זוהי תביעה כספית לפצוי התובעת בגין פגיעה בזכויות יוצרים בהתאם לחוק זכויות יוצרים התשס"ח -2007 (להלן: "החוק").

לטענת התובעת, מעשה הנתבעת מהוה פגיעה בקניינה הרוחני ובזכויותיה המוסריות והכלכליות.

...

בהינתן האמור אני קובעת כי התובעת לא עמדה במבחן המקור ובמבחן היצירתיות, שהם מבחנים מצטברים לקביעת דרישת המקוריות, המהווה תנאי סף לקיומם של זכויות יוצרים ביצירה על פי ס' (א)(1) 4 לחוק, ועל כן אין מדובר ביצירה מוגנת על פי החוק.

נוכח העובדות הללו, סבורני כי לא סביר היה לדרוש מהנתבעת להותיר ספסל מפוסל מבטון ישן, סדוק ומבוקע שנבנה ב-2008, בעת שבשנת 2021 מחדשת הנתבעת את הגן ומתקינה מתקנים חדשים לרווחת ילדי הקיבוץ (ראה והשווה ת"א (מח-ב"ש)5211-08 אבנר בן חמא נ' קריית גת (7.6.12).

לאור כל האמור לעיל, נדחית תביעת התובעת לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים.

העירעור שבכותרת מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט השלום בטבריה (כב' השופטת ברכה לכמן) בת"א 5474-07-21 מיום 25.10.23, אשר דחה את תביעת המערערת לפצוי כספי בגין פגיעה נטענת בזכויות יוצרים, על פי חוק זכויות יוצרים , התשס"ח – 2007 (להלן: "החוק").

המערערת טענה בבימ"ש קמא כי הריסת הפסלים הנ"ל ע"י הקבוץ, נעשתה בנגוד להוראות החוק ופגעה בקניינה הרוחני ובזכויותיה המוסריות והכלכליות.

...

על רקע האמור, עתרה המערערת לחייב את הקיבוץ לשלם לה פיצוי כספי בסך 200,000 ₪ בגין הריסת הפסלים וכן פיצוי נוסף על סך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. הקיבוץ מצדו, הגיש כתב הגנה בו עתר לדחות את התביעה בטענה כי הפסלים מושא הערעור אינם בגדר "יצירה מקורית" על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה ועל כן הריסתם, לרבות לאחר שהמערערת סירבה להצעה להעתיקם למקום אחר, אינה מזכה את המערערת בזכות לפיצוי כספי.

לסיכום, הניתוח הכולל של בימ"ש קמא, על קביעותיו ומסקנותיו, מקובל עליי, ואינני רואה כל בסיס לסטות מממצאיו וקביעותיו.

בהתאם, לא נוכחתי כי נפלה בהכרעת בית המשפט קמא טעות בממצאים העובדתיים, במסקנה המשפטית או ביישום הדין החל.

לאור מכלול המפורט ועל פי סמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) כאמור, אני דוחה את הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובה.