תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת חוזה לאספקת שירותי תיירות

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 29 דצמבר 2021 רת"ק 58573-12-21 גולדברג ואח' נ' גוליבר תיירות בע"מ ואח' בפני כב' הנשיא רון שפירא מבקשים 1. יואל גולדברג 2. יולין גולדברג 3. יוני גולדברג 4. רווית גולדברג 5. דן גולדברג 6. חגית גולדברג ע"י עו"ד יואל גולדברג ואח' משיבים 1. גוליבר תיירות בע"מ 2. קוי חופשה בע"מ החלטה

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת מישפחה של המבקשים.

היא אינה מספקת בפועל את השירותים המוזמנים.

בימ"ש קמא קבע כי ה"הפרה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק התרופות כ"מעשה או מחדל שהם בנגוד לחוזה", אך במקרה זה לא הייתה הפרה ולכן הסעיף הנ"ל אינו נוגע לעניין.

נטען כי טעה בימ"ש קמא שעה שהיה סבור שלא הייתה הפרה של ההסכם בין הצדדים ולפיכך אין סיכול העסקה, כאשר בפועל הייתה הפרה יסודית של ההסכם נוכח הסרוב להחזר כספים בנסיבות המתוארות בכתב התביעה ובסיכומים.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בפני תביעה קטנה שהגישו התובעים נגד הנתבעת איסתא ישראל בע"מ, לקבלת פיצוי כספי בגין ביטול טיסה ועוגמת נפש בשל הפרת חובת הגילוי והצגת מצג שוא לפיה כל המועדונים באי "זקינטוס" יעבדו כרגיל, למרות שהמועדונים באי היו סגורים בעקבות הישתלטות נגיף הקורונה.

שיעור הפצוי: הלקוח זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט נמרודי בת"ק (תל אביב-יפו) 14887-08-12 קולט קועד נ' השטיח המעופף בע"מ (פורסם בנבו, 07.02.2013): "ניתן לסכם ולקבוע, כי במערכת יחסים משולשת בענף התיירות, הכוללת לקוח, סוכנות נסיעות וספק – בכל הקשור לשלב ביצוע ההזמנה, אחריותה של סוכנות הנסיעות מיתמקדת בהעברת מידע בין הלקוח והספק ובתלונות שיש ללקוח אל מול הספק; תפקיד הספק הוא להבטיח שהלקוח יקבל את מלוא השירותים שהספק התחייב לספק ללקוח (באמצעות נותני שירותים זרים), אולם הוא לא יהיה אחראי על שבושם או תקלות המהוים זוטות או על תקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (הכוונה לתקלות ושיבושים חריגים במיוחד, בעקרם של דברים – חצוניים לפעילות השוטפת של בית המלון), אלא אם יוכח שבגין התקלות והשיבושים לא היה זכאי נותן השירותים הזר לתשלום והספק ממילא לא העביר אליו את התמורה המוסכמת, כולה או חלקה– כאשר מדובר בתנאים מצטברים". וכן בחא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009), סעיף 38 לפסק הדין, עמ' 32 נקבע כי לא כל אי נעימות מהוה עילה לפסיקת פיצויים.

...

בנוגע לטענת התובעים על אופן ביצוע בדיקות קורונה, מקובלת עליי טענת הנתבעת בסעיף 29 לכתב ההגנה, שם ציינה כי נציג הנתבעת דגם מעל 1,000 לקוחות, צעירים ומבוגרים כאחד, וכי מעולם לא נשמעה תלונה אחת על איכות וטיב הדיגום.

סוף דבר התביעה – מתקבלת חלקית .

הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 12,000 ₪ (4,000 לכל אחד).

בפני תובענה לפצוי כספי בשל טענה להפרת אחריותו של סוכן נסיעות כלפי לקוחותיו.

לעניין זה גם הותקנו תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003, שמוסיפות על החובות מכח דיני החוזים הכליים ודיני הגנת הצרכן, ומהוות קונקרטיזציה שלהם בתחום שירותי התיירות באשר לחובת הגילוי של סוכן הנסיעות.

לעניין זה יש להדגיש, כי על פי ההלכה הפסוקה, ככל ומסתבר שסוכן הנסיעות סיפק מוצר תיירות השונה באופן מהותי ממה שהוזמן, זכאי הלקוח לא רק לפצוי בגין עגמת הנפש, אלא גם להשבה מלאה ולא חלקית של הזמנתו (ראה: ע"א 430/79 בנישתי נ' ששון, פ"ד לה (2) 400 (1981)), שכן ההנאה מהנופש נמדדת לפי מה שרצה הלקוח להזמין ולא לפי מה שניתן בפועל.

...

התובעים זכאים להשבה מלאה של מה ששילמו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1 ו-2, 16,850 ₪ כל אחד ולתובע מס' 3 12,750 ₪ שכן לא קיבלו את התמורה הראויה להזמנתם.

בנוסף לכך, הנתבעת תשלם לתובעים 1 ו- 2 פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪ כל אחד ולתובע מס' 3 פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

השאלות הטעונות הכרעה השאלה הראשונה השנויה במחלוקת היא אם למי מהצדדים (הנתבעים או הצד השלישי) אחריות לתקלות המוכרות, או שמא האחריות להן מוטלת על גורמים שלא נתבעו – ובשל כך, אין לתובעים ולנתבעים יריבות בהקשרן; שאלה נוספת שיש להכריע בה, היא איזה דבר חוק אמור לחול בנסיבות המקרה, למען הבהירות, נשאלת השאלה אם כטענת הצד השלישי, החוק החל הוא חוק שירותי תעופה, אשר בהתקיים נסיבות מסוימות, מקנה פיצוי כספי קבוע ומוגדר, או שמא פקודת הנזיקין וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה); מהו הנזק שניגרם לתובעים, ואיזהו הסעד המתאים בנסיבות העניין (בהתאם לדין החל); כיצד מתחלקת האחריות בין הנתבעים ובין הצד השלישי, וכנגזרת, החבות בפצוי (אם תוכר).

כך למשל, ברת"ק (מחוזי י-ם) 27128-09-10 מרים ברנשטיין נ' הדקה ה-90 בע"מ (נבו 24.11.2010)‏‏, נקבע, בסעיף 12 לפסק הדין: "...אשר לטענה לפיה היה על המערערים לתבוע את חברת התעופה, אכן, אין לקבל את טענת המערערים לפיה תקנות התעופה שוללות את אחריות חברת התעופה כלפיהם. עם זאת, המערערים, כתובעים, אינם מחויבים לתבוע את כל המזיקים או המפרים שלקחו חלק בארוע והעובדה כי יתכן שניתן היה להטיל אחריות גם על חברת התעופה, אינה שוללת את אחריות סוכנות הנסיעות והמארגן (שבחרו שלא לתבוע את חברת התעופה)." חובותיה של סוכנות נסיעות מוסדרות בשני דברי חקיקה עקריים - חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע) וחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 (להלן: "חוק שירותי תיירות") וכן בתקנות שהותקנו מכוחו, בפרט תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003.

בפסיקה נקבע בעיניין זה במפורש: "על סוכנות נסיעות מוטלת החובה לספק ללקוח את השרות שנרכש עבורו. כאשר מדובר בתקלה הנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה תוטל על סוכנות הנסיעות אחריות. לא ניתן להטיל על סוכנות נסיעות אחריות מקום בו ביצעה את ההזמנה בהתאם לנדרש, וכאשר מדובר בתקלות או ליקויים שאינם בשליטתה" הבת"ק (תביעות קטנות י-ם) 36860-11-15‏ פרבר נ' חברת פגסוס בע"מ (פורסם, 27.7.2016)).

...

נוסף על תקלות "מוסכמות" אלו, הלינו התובעים על מספר קשיים נוספים: לאחר שנענו להצעת הנתבעים להאריך את החופשה ביומיים, על מנת שהתקלות בטיסת ההלוך לא יגרעו ממשך שהות התובעים וילדיהם בחו"ל – נדרשו לשאת בתוספת תשלום למלון, אשר לא הייתה מצויה בכיסם – מה שהצריכם ליטול הלוואה בישראל בעודם שוהים בחו"ל; הארכת השהות הייתה כרוכה במעבר התובעים למלון אחר, שכן במלון שהוזמן עבורם מלכתחילה לא היו חדרים פנויים לשהות הנוספת; כרטיסי טיסת החזור הנדחית, הועברו לידיהם רק ביום הטיסה (המקורית) עצמו – דבר שגרם להם למתח רב. לטענת התובעים, נגרמה להם עגמת נפש רבה, וכן הוצאות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ותוך שאני מביאה בחשבון את הפתרונות שהועמדו על ידי הנתבעים או מי מטעמם, לרבות הענקתם של כרטיסים לטיסה חליפית (בדומה להוראות האחרות הקבועות בחוק) - לא ראיתי לנכון לסטות מהפיצוי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק, ועל כן אני מעמידה את הפיצוי בגין התקלה בטיסה על סך של 2,120 ש"ח לנוסע, ובסך הכל על 8,480 ש"ח. לא למותר לציין, כי ההיצמדות לסכום הקבוע בתוספת הראשונה הולם גם היתכנות שהנתבעים או הצד השלישי יבחרו לפעול, בהליך נפרד, נגד חברת התעופה.

בשקלול כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לכמת את עגמת הנפש בגין יתר התקלות (מעבר לתקלת הטיסה), על סך של 1800 ₪ לכל אחד מהנוסעים, קרי, על סך 7,200 ש"ח. סך זה מגלם, בין השאר, את רצף התקלות שחוו התובעים, את מאפייניהם הייחודיים כפי שנסקרו לעיל, וכן את ההשתלשלות שתוארה, ולא הוכחשה, בעניין הארכת השהות: החופשה הוארכה ביוזמת הנתבעים; ולאחר אישור ההארכה, הנתבעים התנו את כיסוי עלויות הלינה בתקופת הארכה – במכתב היעדר תביעות מצד התובעים.

התוצאה הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 15,680.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב -יפו ת"ק 67724-07-23 סיוון ואח' נ' לכיש טורס חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ ואח' לפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת כרמלה האפט התובעים: 1.שושנה סיוון 2.אברהם רוק הנתבעים: 1.לכיש טורס חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ 2.אמסלם תיירות ונופש בע"מ פסק דין

התובעים אישרו בחוזה ההיתקשרות מול הנתבעת 2 כי "במקרה של מזג אוויר קצוני, אסון טבע, פעולת טירור או כל כוח עליון שאינו בשליטת חברת מסעות ואינו מאפשר ביצוע חלק או כל תוכנית הטיול מסעות תעשה את המיטב לספק אלטרנאטיבה ראויה. בכל מקרה לא יינתן החזר כספי עבור סיורים ואטרקציות שבוטלו מסיבות אלו". התובעים, יחד עם יתר נוסעי הטיסה ששבה לדובאי, התארחו במלון בנמל התעופה לו דאגה חברת התעופה.

ויודגש, אפילו אם אניח כי הנתבעת 2 עשתה כל שביכולתה על מנת לסייע לתובעים בנסיבות שהתעוררו, וכי האירועים שהתרחשו לא ארעו כתוצאה מהתנהלות לקויה של הנתבעת 2, הדעת איננה סובלת כי מקום בו התובעים לא קיבלו מהנתבעת 2 את השרות אותו הזמינו ממנה, קרי את התמורה החוזית המלאה – ויהיו הסיבות לכך אשר יהיו – הם לא יקבלו פיצוי כספי בהתאם.

אשר לטענת התובעים בדבר עוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מהאירועים הנטענים, התובעים אכן זכאים לתבוע פיצוי בגין נזק לא ממוני, מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971.

...

בהקשר זה, לא רק שהתובע העיד כי מדובר בכרטיס טיסה המוגבל לתאריכים ספציפיים שאינם בעונה, ולאוקלנד בלבד, אלא שאני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי זה מחברת התעופה, שבו טרם עשו שימוש, בשל הנזק שגרמה להם חברת התעופה בהתנהלותה ובמנותק מן הפיצוי המגיע להם בשל אובדן ימי הטיול וההתנתקות מן הקבוצה המאורגנת עמה יצאו לדרכם.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית במלואה.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך של 500 ₪.