תביעה לפיצוי ביטוחי בגין ביטול פוליסת מקיף שלא כדין

הרכב האמור היה מבוטח במועדים הרלוואנטיים בביטוח מקיף במסגרת פוליסה שמספרה 595756161, על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "חברת מגדל" או "מבטחת הרכב").

לטענתו, התביעה מכוסה על ידי חברת "מגדל", אשר בחרה להפסיק לייצג אותו שלא כדין.

בנוסף הוגשו תצהיריהם של 5 גורמים שונים אשר לפי הנטען הזמינו פירסום מהתובעת והעסקה עימם בוטלה בעקבות התאונה, בצרוף חשבוניות רלוואנטיות: מר סלימאן ג'בר מנהל עסק "ר.א.פ קאר קריון" (להלן: "מר ג'בר") (כבר עתה יצוין כי תצהירו של העד הנ"ל הוצא מהתיק בהעדר התייצבות לישיבת ההוכחות (ראו: עמ' 30 לפרוטוקול)); מר יונה איתי, מנהל עסק "ס.א.פ שיווק חשמל בע"מ" (להלן: "מר יונה איתי"); מר מאיר סוויסה, מנהל "פיצוחי הקריה" ו"מאימא שניצל" עמית עילי מסחר ושיווק בע"מ (להלן: "מר סוויסה"); מר יוסי זפרני, מנהל "מוסך זפרני בע"מ" (להלן: "מר זפרני"); עדי פרידלנדר, מנהל עסק "אוטוסטראדה רשת מוסכים" (להלן: "מר פרידלנדר").

תא"מ (ת"א) 9827-07-15‏ יהודית רטנר נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (27.12.2005), שלל בית-המשפט את חובתה של המבטחת לשלם למבוטחה פיצויים בגין הצורך בשכירת רכב חלופי בקביעתו כי עסקינן ב"נזק תוצאתי", אשר לא נגרם לגוף הנכס (הרכב), אלא נובע מן הנזק הישיר במסגרת ע"א 78-04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 (2006) דן בית-המשפט במקרה ביטוח של גניבת מנופים והתייחס בין היתר לרכיב נזק שנתבע בשל "חוסר יכולתה של המבוטחת לייצר הכנסה מהמנופים בתשעת החודשים לאחר הגניבה". בעיניין זה, בחזרתו של בית-המשפט על הילכת מוריאנו, נפסק כי: "נזק תוצאתי (או נזק עקיף) פרושו נזק אשר לא נגרם במישרין לנכס המבוטח במסגרת מקרה הביטוח, אלא נגזר מאותו נזק ישיר ... יש להבחין בין פיצוי בגין נזק תוצאתי הכלול במסגרת הפוליסה, לבין פיצוי בגין נזק תוצאתי שניגרם למבוטח בשל הפרת חוזה על-ידי חברת הביטוח, למשל מאחר ולא שילמה למבוטח את התגמולים 30 ימים מיום שהיו בידיה המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו (כפי שקובע סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח). בעוד ובמקרה הראשון הכלל הוא כי נזק תוצאתי אינו מכוסה על-ידי פוליסת ביטוח רכוש, אלא אם כן קובעת הפוליסה אחרת...במקרה השני נגזרת החובה לפצות מדיני החוזים הכלליים...". (שם, בפיסקה 69).

...

מסקנה זו מתווספת למסקנות האחרות דלעיל, הן לעניין אי צירוף המבוטחת כנתבעת ישירה, על המשמעות הראייתית של הדבר, והן לעניין ההחרגות שבפוליסה וקביעותיי בהקשר זה. טענת התיישנות הודעת צד ג' – בין הנתבע מס' 1 ובין "כלל חברה לביטוח בע"מ": גם כאן, בית-המשפט אינו נדרש לשאלת ההתיישנות נוכח קביעותיו דלעיל בעניין היעדר האחריות.

פסק דין זה גם התייחס לשאלת מהותו של "ביטוח אחריות" שהינו "חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי". הנתבע 1 לא הבהיר את שאלת הקשר הביטוחי בינו לבין חברת "כלל" ולא הוברר מדוע לדידו יש רלוונטיות להוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח במקרה זה. בין אם תתקבל עמדה זו, או העמדה האחרת, ובצורך בשאלה זו, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי היה בידי הנתבע מס' 1 להגיש הודעת צד שלישי, בטרם הודיעה חברת "כלל" כי היא מסירה את ייצוגה במסגרת ישיבת ההוכחות ביום 04.07.2019 ורק אז. משכך, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה. אף בהיעדר הצורך בקביעה בסוגיית ההתיישנות, דין התביעה להידחות לגופה כאמור מן הטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, התביעה וההודעה כנגד הצדדים השלישיים נדחות.

התובע טוען, כי הגבלת הגיל הוכנסה שלא כדין לפוליסה שמעולם לא נימסרה לו, ועל כן הנתבעת חייבת לפצות אותו על נזקיו.

הילכת "פיקאלי" לא אישרה הילכת "סלוצקי", הילכת "פיקאלי" שוללת פיצוי באופן מוחלט ממבוטח, אשר הטעיה ביודעין את המבטחת בנוגע לזהות הנהג ברכבו, או מדובר בפעולה שלא בוצעה באופן חד פעמי, אלא, באופן תדיר, כפי שניתן להבין מטענות התובע ומבדיקות שבוצעו על ידי הנתבעת לניתוח מקרה זה. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה, בנימוק שהתקיים דיון נוסף בפרשת "פיקאלי" במסגרת דנ"א 5325/19, שבגדרו בית המשפט העליון ביטל את ההלכה שנקבעה ברע"א 9849/17 (הדיון הראשון בעיניין פיקאלי) בעיניין הפצוי היחסי וקבע, כי אם המבוטח רוכש פוליסה שבה נקבעה מיגבלת גיל והתאונה ארעה עת שנהג ברכב מי שאינו עומד בתניית הגיל, אין מדובר במקרה של "החמרת סיכון" ויש לשלול לגמרי את הכסוי הבטוחי.

הסייגים לתחולת סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, שותק ביחס לסנקציה שיש להטיל על המבטח בשל אי מילוי חובה זו, בעוד סעיף 2(א) להצעת החוק, הורה במפורש כי "אין המבטח זכאי להסתמך על תנאי שבחוזה כל עוד לא נימסרה הפוליסה למבוטח ולא על תנאי שפורט בפוליסה". הגישה השלטת בפסיקה היא שמבטח שלא המציא את הפוליסה למבוטח, אינו זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בה. אולם, אין מדובר בכלל גורף.

וכשנשאל לעניין כך שהוא "לא רואה אותן פוליסות" הוא ציין: "ברור שאני לא רואה. הצגת לי מסמכים שאני חתום שאני לא עושה מתחת לגיל 24, וזה לא נכון. יש לי אמונה אצל הסוכן. זאת אומרת, אני לא מהיום אצלו. אני עוד מזמן דוד ז"ל, אבא של רועי ובעלה של שרה. 25 שנים אני מבוטח... את המקיף לא רואה. זה 8-7 ניירות ואין לי עצבים לקרוא. אני שם את כל האמונה שלי וכל הרכוש שלי במיליונים אצלם. ועד היום אני מבוטח אצלם" (עמ' 7, ש' 8-13).

...

אשר לטענה של התובע כי יש לקבל את התביעה מכח סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח – סעיף 29 לחוק חוזה הביטוח קובע: "היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על פי חוק או על פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות הענין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר." לטענת התובע התאונה הייתה בכל מקרה מתרחשת מהטעם שהאחריות להתרחשותה מוטלת על שכמי הנהג של הרכב הפרטי.

לאור כל הנימוקים המתוארים לעיל, דין התביעה להידחות.

סוף דבר הנני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המשיב מדגיש, כי אמנם מי שנהג ברכב ללא ביטוח חובה כדין אינו זכאי להגיש תביעה לפי חוק הפלת"ד, אך טוען כי מכאן לא נובע כי נפגעת זכאותו לתבוע את נזקיו לפי פקודת הנזיקין, על כל המשתמע מכך, לרבות במישור היחסים עם מבטח הרכב הפוגע.

לבסוף נטען, כי בהנתן שקיבלת ההבחנה הנדונה תעביר נטל לא מבוטל מכתפי חברות הביטוח לכתפי קרנית, ובשים לב להסדרה החקיקתית המקיפה של נושא ביטול ביטוח החובה, הרי שקביעת הבחנה כאמור צריכה להעשות בחקיקה מפורשת.

הטענה האמורה של המערערת שוללת את יכולתם של נפגעים מסוימים – שאינם צד לפוליסת הביטוח שבוטלה, ושבעצמם נהגו ברכב ללא ביטוח חובה כדין – לקבל פיצוי מהמבטח באותם מקרים, ובכך עומדת בסתירה ברורה לתכלית הוראת ההשהיה.

...

ויודגש: אין בידי לקבל את טענת המערערת, שלפיה דחיית פרשנותה הנדונה תספק תמריץ שלילי לנהגים לעמוד בחובת הביטוח המוטלת עליהם.

ולסיכום נקודה זו, אף בענייננו יפים דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין אלנסארה: "אם בוחנים את מצבו של מי שתובע במסגרת פקודת הנזיקין, קודם מעשה, הרי שעומדים בפניו מכשולים שאינם ניצבים בפני התובע על פי חוק הפיצויים. 'המקל' שחובטים בו, בשל שהפר את חובת הביטוח, כבד דיו, עד שאין לחבוט בו ב'מקל נוסף'" (שם, פס' 18).

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.

לטענת ראובן, היתה עדנה אמורה לקבל מחברת הביטוח זכויים בגין ביטול פוליסות הביטוח – חובה ומקיף – בסכום כולל של 11,769 ₪ ולהשיב לראובן סכום זה. עדנה לא עשתה כן. ההיתקשרות העסקית בין הצדדים היתקיימה מחודש פברואר 2017 ועד חודש מרץ 2020.

ראובן תבע את חברו אנטולי גרינבלט והתביעה נדחתה; תבע את המוסד לביטוח לאומי; תבע את הלישכה לסיוע משפטי; תבע את מפכ"ל המישטרה; תבע שלושה שופטים; נגזר עליו עונש מאסר; ועוד כיוצ"ב הליכים משפטיים שהתנהלו בענייניו של ראובן.

כמו כן, טענה עדנה, כי בחודש מאי 2020, בשיא ימי הקורונה, היא חששה להשאיר חובות מאחוריה ולכן, בהסכמת ראובן, היא מסרה לו שיק ע"ס 8,480 ₪ המהוים כספי פצויי פיטורין, ובתוספת 1,520 ₪ מזומן שנתנה לו במעמד מסירת השיק פרעה בכך את מלואה יתרת ההלוואה האישית.

ראובן הזדכה שלא כדין על מע"מ בסך כ-44 ₪ עבור כרטיס טיסה; בסך כ-90 ₪ עבור ביטוח מונה באילת; בסך כ-26 ₪ עבור איזיפארק; בסך 2,100 ₪ בגין ריבית להלוואה; בסך כ-905 ₪ עבור איתוראן; בסך כ-43 ₪ עבור ביטוח גרירה; השמיט תשלום בסך כ-627 ₪ ששילמה החברה למוסך; רשם גיהוצי החברה עבורו לגט טקסי בחסר של כ-2,176 ₪; רשם פעמיים הוצאות שטיפה לאוקטובר 2017 בסכום של כ-111 ₪; לא העביר תשלום מע"מ על המונית בסך 18,316 ₪; מחק דמי טפול שהוסכם שהוא ישלם בסכום של 500 ₪ מידי חודש למשך תקופת ההיתקשרות בסך כולל של 19,250 ₪; לא שילם רישיון רכב לשנת 2018 בסך 325 ₪; לא החזיר חובות בגין קנסות ששולמו עבורו בסכום של 6,059 ₪; לא שילם תשלום בגין הפסד הוני בסך 14,295 ₪.

...

דין התביעה שכנגד שהגישה עדנה, להידחות, מאותו נימוק אשר דחיתי את פרקים א' ו-ג' בתביעתו של ראובן.

כמו כן מתייתר הצורך להידרש לסוגיית חשיפת מאזני החברה כפי שביקש ראובן, שכן אלו אינם רלוונטיים לתביעתו של ראובן כי אם לתביעתה של עדנה, ותביעתה נדחית כאמור.

סוף דבר – התביעות ההדדיות נדחות.

תביעה לפיצויים ולתגמולי ביטוח עקב בגין ניזקי רכש שנגרמו לרכב בתאונת דרכים.

עדי העביר הודעה זו לאורי, אשר הופתע לחלוטין, מכיוון שלא רק שלא ידע שהפוליסה בוטלה, אלא ידע שיש פוליסה תקפה לביטוח מקיף, לאור שיחותיו עם סוכן הביטוח.

לאחר שהופקה הפוליסה השנייה ביטלו התובעים א עסקת האשראי לתשלום פרמיות הביטוח, ולכן בוטלה הפוליסה השניה.

פוליסה זו בוטלה ללא ידיעתי ביום 14.5.2017 בשל העובדה כי לורן לא העביר בהתאם לדרישת חברת הביטוח "אישור העידר תביעות". רק ביום 23.5.2017 העביר לורן עבר בטוחי לכלל חברה לביטוח.

מאחר ופוליסת ביטוח הנה חוזה לכל דבר ועניין, הרי שחלות על הפוליסה הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר קובע בסעיף 20 כי: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". ובסעיף 60(ב) קובע חוק החוזים (חלק כללי) כי: "מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או אל מענו." מאחר והנתבעת 1 שלחה את מכתבי ההתראה והביטול לתובע 2 לכתובת לא נכונה, הרי שהתובע 2 לא קיבל מכתבים אלו, כך שביטול הפוליסה היה שלא כדין, וממילא הפוליסה הייתה בתוקף בעת התאונה.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים 1 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 101,026 בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (27.11.19) ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה נגד נתבע 5 נדחית.