תביעה לפיצוי בגין תיקון בעיית נזילה במזגן

כמו כן, על היחסים בין הצדדים חלות הוראות חוזה השכירות, ביניהן הוראת סעיף 5ג' לחוזה השכירות הקובע כי "המשכיר ישא באחריות לתשתית כגון צנרת, איטום, שיפוצים בבניין וכו'. לגבי אלה ככל שיתקלקלו אחראי המשכיר לתקנם ולהחזירם למצב תקין". סעיף 5ה' לחוזה השכירות מיפרט את השיפוצים שיבצעו השוכרים בדירה על חשבונם, ומוסיף בסיפת הסעיף כי "מעבר למה שצוין בזה, השוכר לא יבצע שינויים כלל במושכר בלא הסכמת המשכיר מראש ובכתב". סעיף 9ב לחוזה השכירות קובע כי "השוכר מצהיר ומתחייב שלא לידרוש ולא לתבוע מן המשכיר ו/או מכל שוכר חליפי שיבוא במקומו, אם יבוא, ו/או מכל אדם אחר, השבת סכומי כסף כלשהם בגין שיפוצים ו/או שיפורים שביצע במושכר...". מן הכלל אל הפרט נזילות ממזגן הדירה ובעיות האיטום בחלונות חדרי השינה והמסדרון על פי חוק השכירות וחוזה השכירות, האחריות על תיקון הנזילות מהמזגן ובעיות האיטום בחלונות מוטלת על המשכירים.

משכך אני דוחה את תביעת המשכירים בגין ראש נזק זה. עוגמת נפש אשר לדרישתם ההדדית של הצדדים לפצוי בגין עוגמת נפש, אני סבורה כי לאור היתנהלות המשכירים והעובדה כי לא פעלו תוך זמן סביר לתיקון החלונות והנזילות הרבות בבית, אשר גרמו לשוכרים לנזק לרכוש והקשו על שהייתם בדירה כפי שניתן ללמוד מהסרטונים והתמונות שהוצגו לפניי, יש מקום לפסיקת פיצוי לטובת השוכרים בגין ראש נזק זה. עם זאת, נוכח העובדה כי השוכרים פעלו בנגוד ברור לדרישת המשכירים באשר לסוג החלונות אותם ביקשו להתקין בחדרי השינה, יש מקום להפחתת גובה הפצוי לו הם זכאים בגין האמור.

...

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, על השוכרים לשלם למשכירים סך כולל של 4,500 ₪, ועל המשכירים לשלם לשוכרים סך כולל של 6,000 ₪.

לאחר קיזוז הסכומים הנ"ל זה מזה, אני מורה כי על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,500 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בכתב התביעה מתארים התובעים את הליקויים שנמצאו בבית שהיה הצורך לתקנם ובהם פרוק כלובי תוכים שהושארו בחצר הבית וניקויו, הפסקות חשמל רבות במהלך החודש הראשון שאילצו אותם להזמין את הנתבע , בעיות שלא נפתרו והם הוצרכו להזמין חשמלאי ושילמו לא מכספם.

עוד ציין נזקים אחרים כגון דליפת גז שהנתבע סרב לתקן, בעיות עם מזגנים וליקויים שונים בבית אותם תיקן התובע בעצמו.

הנזילות בברזים נגרמו משימוש בלתי סביר, דליפות מי הגשם לבית הרטיבות נזקי העובש נגרמו מאי שמירה על הבית כגון נקוי המרזבים.

בכתב התביעה שכנגד עתר הנתבע לפצותו בגין נזקיו שגרמו התובעים בסך 30171.5 ₪ לפי פרוט שצורף לכתב התביעה שכנגד (נספח ו', ז').

...

אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובעים בסך של 1,000 ₪.

סוף דבר על התובעים לשלם לנתבע ,בקיזוז 1,000 ₪, סך של 6256 ₪.

עם הזמן התגברו הליקויים והתובע סבל מקצרים בחשמל, בעיות מיזוג ונזילות מהמזגן, בקעים בשיש המטבח, וכן כניסות של קור ואויר ממקומות שונים בדירה.

זאת ועוד – בנגוד לעדותו של מר קיילין, לפיה בעיות הרעש מהנזילה של מי גשמים נפתרו, הרי שלפי ההתכתבות בווצפ של התובע עם הנ"ל, עולה כי חרף מספר ניסיונות תיקון, הנושא לא נפתר לפחות לא עד יום 18.12.18, מועד שבו התובע כבר החליט לעזוב את הדירה (ראה התכתבות נספח ו' לתביעה) ומסקנה זו נכונה גם לנוכח הסרטונים שצרף התובע בנושא הרעשים במרפסת ואשר בחלק מהם הוא מציין את התאריך בתחילת הסירטון ובין היתר את התאריך 17.12.18.

במצב שבו היה רשאי התובע לעזוב את הדירה, היה מוטל עליו לשלם לכל היותר עד עזיבתו ולא הייתה כל עילה לנתבע, לגבות ממנו שכירות מעבר לכך ויתרה מכך – נשאלת השאלה, האם לא זכאי התובע בנסיבות העניין, להחזר חלקי של דמי שכירות ושאר התשלומים ששילם או לכל הפחות פיצוי בגין עגמת נפש.

...

לגבי חוב המים הנטען לא צורפה כל אסמכתא ודי בכך כדי לדחות טענה זו. לגבי הוצאות הצביעה של הדירה, אמנם צורפה קבלה בסך של 2,000 ₪, אולם עיון בהסכם מגלה כי לא הוטל על התובע להחזיר את הדירה צבועה והנתבע לא צירף כל הוכחה לנזק שגרם התובע לדירה שהצריך צביעתה ולפיכך גם כאן נדחית טענת הנתבע.

סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע 24,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בכל הנוגע להוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, הרי שלגבי האגרות, ישלם הנתבע לתובע 32% מהן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם לגזברות ועד התשלום בפועל, כיחס שבין סכום התביעה שהתקבל לזה שנתבע בסופו של דבר וזאת בהתחשב בכך שסכום התביעה הוקטן במחצית.

בעלת הבית הפניתה בעדותה, כי אף שלפי ההסכם התובע מחויב לדיווח לה על כל תקלה או ליקויי בדירה "מיד עם גילויים" [ס' 8.4.1 להסכם], בפועל התובע פנה אליה עם הבעיה של המזגן – באיחור, ובכך, לשיטתה, גרם לנזק ושהות ארוכה יותר בייבוש [עמ' 7 לפרו']: "הוא פנה למשל 7 ימים לאחר שהחלה הרטיבות לכן צריך היה אחר כך לעשות תיקונים מאוד גדולים. הצלום של הרטיבות במקלחת שנבעה מהרטיבות במזגן לקח לו כמה ימים עד שאמר לי. באנו לתקן מיד רק זה עשה נזקים". הפעם השנייה (בשנת 2020) שהתובע התלונן היתה ביום 12.7.2020, כשדווח לנתבעת על רטיבות מהסיפון מתחת לכיור המקלחת [צוין בנספח ה' לכתב ההגנה כי רטיבות זו נגרמה מנזילה שהייתה תוצאה מלכלוך דוגמאת שערות וקרם].

כך, למשל, לגבי הפצוי בגין "שליחת מכתב ההתראה", טוענים הנתבעים כי התביעה נדונה במסגרת תביעות קטנות, ועל כן לא ברור למה שלח לנתבעים מכתב התראה, ולא פנה אליהם בבקשה לפצוי כספי לפני ההתראה.

...

בסופו של דבר, התובע עצמו מאשר שבנסיבות, בעיית העובש היא בעיה בלתי צפויה גם לנתבעים, כשהוא מבהיר בעת סכמו בע"פ את גרסתו ועמדתו [עמ' 8 לפרו']: "הבעיה הזו נצפתה בהפתעה, זה לא בעיה שקשורה לבעלת הנכס וזה לא אישי נגדה. זה קורה בד"כ בקיץ מבעיות לחות שאשים מודעים אליהם ויודעים אך להתמודד עם זה. כך שהרטיבות על קיר המזגן לא רלוונטי. נכון שהיא לא אשמה, אך אני סך הכל שוכר". אם כן, לסיכום, גם אם היתה בעיה של עובש בבגדי התובע וחפציו, ממכלול הראיות לא עולה כי התובע הרים את הנטל להוכיח שהיא תוצר של התרשלות הנתבעים.

הצדדים הסכימו כי התובע מחויב כל משך תקופת השכירות לבטח את הדירה גם ב"ביטוח תכולה" [ס' 13.5 להסכם השכירות], כך שאילו התובע קיים את התחייבותו, היה לתובע ממי להיפרע באופן מידי, המבטחת שלו; ולא היה נדרש לנסות להוכיח תביעה מול המשכירים; וגם אם המבטחת היתה מוצאת לעשות כן, היו נחסכים כל הוצאותיו בהכנת תביעה זו. למרות כל האמור לעיל, אני מוצא כי בפועל יכול שהתובע התלונן על העובש כבר במהלך ספטמבר, ולא רק ביום 1.10.20 [ראה האמירה מ"זמן אמת" בוואצאפ: "הקשורה לנושא של עובש שהצגתי בפנייך", לשון עבר].

בנסיבות, בהן התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, אך נראה כי נגרמו לו הוצאות שב"זמן אמת" הובילו אותו להכרה, שהוא זכאי להיפרע אותן מאת הנתבעים, ואז בבית המשפט הוברר לו, שמסיבות שונות - לא כך, אינני מוצא להשית על התובע את הוצאות הנתבעים בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי התביעה הנדונה נדחית בזאת.

לטענתם, התובע אישר שמי הנקוז של המזגנים הם שגרמו לנזילות, ומעת שסודר הנקוז נפתרה בעיית הרטיבות ברובה.

בשיקלול כל הנידרש והטענות בעיניין, ובנסיבות כאן, ביהמ"ש מחליט לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ , ביחס לרכיב זה. סוף דבר התביעה הכספית מתקבלת בחלקה כלהלן: ביהמ"ש מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין התיקון בתוך דירתו, וכן פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין עגמת נפש.

...

מדובר בתביעה קנטרנית שדינה להידחות על הסף.

בנוגע לנזקי סדקים בטיח, הנתבעים טוענים כי דינם להידחות שכן אלו מצביעים על נזק מקומי וספציפי בדירת התובע.

משכך אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין עלות התיקון בתוך דירתו סך של 1,500 ₪.

נוכח קביעת המומחה בסעיף 9 לפיה : "הערכתי למשך עבודת ביצוע התיקונים הנדרשים בתוך דירת התובע הינה 4 ימים. בתקופה זו תיגרם אי נוחות בשימוש בדירה. הטיפול בקירות החוץ אינו יפריע למהלך התקין של המגורים בדירה. בתקופת הביצוע לא יידרש פינוי הדירה" , וההלכה בעניין כאמור לעיל, הדרישה נדחית.

בשקלול כל הנדרש והטענות בעניין, ובנסיבות כאן, ביהמ"ש מחליט לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ , ביחס לרכיב זה. סוף דבר התביעה הכספית מתקבלת בחלקה כלהלן: ביהמ"ש מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין התיקון בתוך דירתו, וכן פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין עגמת נפש.