התובע העיד כי הצלום נשוא התביעה הנו חלק מסט תמונות שצולמו על ידו כחלק מהפקה משותפת שלו עם מגזין "דוגרי" שלדבריו החליף את שמו למגזין "מוטו", כאשר התובע סיפק את ציוד הצלום, הדוגמנית והפעלולנים שהופיעו בתמונות וגורם אחר סיפק את האופנועים.
כזכור, מר דגן אישר את גירסת הנתבע לפיה התמונה נשוא התביעה פורסמה בעמוד הפייסבוק שלו, שימשה אותו לצורך פירסום עסקו וכי הוא אישר לעו"ד כרמלי להעביר מידע על קיומן של תמונות, לרבות הצלום נשוא התביעה, לצורך פירסום במסגרת הכתבה שפורסמה באתר הנתבע, וזאת בהתאמה לטענות הנתבע בעיניין ולעדותו של מר כרמלי.
(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צלום של ארוע משפחתי או של ארוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.
לחלופין, גם אם הייתי קובעת כי האישור שניתן לנתבע על ידי מר דגן היה אישור שלא כדין, אזי יש לבחון האם היה הנתבע נהנה מההגנה הקבוע בהוראת סעיף 58 לחוק לפיו -
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה."
הנתבע העיד כאמור, כי הנו מודע למשמעויות הנודעות לחוק זכות יוצרים ולהפרותיו.
...
בשים לב לכל האמור לעיל, להיקף השינויים המינורי אשר אכן משפיע על התמונה, אולם לא מהווה השחתה או שינוי מהותי בתוכנה, אני סבורה כי יש לפסוק הפיצוי על הרף הנמוך.
בענייננו, מצאתי להעמיד את הפיצוי על הרף של 5,000 ₪, וזאת בשים לב לכל האמור לעיל.
בנוסף הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,650 ₪.
