עילות התביעה, המקימות לטענת התובע פיצוי פורטו, כפצוי לפי סעיף 1 ו-7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, וכן פיצוי בגין פגיעה בפרטיות.
בגוף כתב התביעה נטען, כי עניינה של התביעה "הפרה ורמיסת כבודו של התובע כאדם ברגל גסה, תוך פגיעה אנושה בפרטיותו והצגתו באור שלילי בעיניי משפחתו, חבריו וקהילתו". כל זאת בשל תמונה שצולמה ע"י הנתבע 2 ופורסמה בשבועון של הנתבעת 1.
במעמד הצדדים ניתנה החלטה לפיה הוצעה, כחלופה ראשונה לתיקון הנטען על ידי התובע, נסוחה של ידיעה מכובדת מלווה בצלום התובע, באופן שיתן ביטוי לפועלו של התובע ולאורח חייו.
"
בין טענות ההגנה נטען, כי לאור לבושו של התובע, לא יכלו הנתבעים לדעת , בלשונם-
"כי התובע שייך למגזר החרדי, וכן כי עילת התביעה היתיישנה, כיוון שתקופת ההתיישנות בגין הפרת הפרטיות הנה שנתיים בלבד. לחלופין, טענו הנתבעים כי עומדות להן ההגנות שבחוק כיוון שאין בפירסום הכתבה משום לשון הרע, וכי הן חוסות בהגנת אמת הפירסום ובהגנת תום הלב וכן נטען לאשמו התורם של התובע, כיוון שהתובע "ביקש ממר לדרמן (הצלם) שיצלמו ושיפרסם את תמונתו בעתון", זאת על פי סעיפים 2-3 לכתב התביעה.
לצד הפירסום המוצע, אני סבורה כאמור כי ראוי לפסוק לטובת התובע כמתואר פיצוי כלשהוא, אף סימלי, פיצוי זה יעמוד על סך של 1000 ₪ שישולמו ע"י הנתבעים יחד ולחוד לידי התובע בתוך 30 ימים.
...
"
סופו של דבר, לאחר ששקלתי בכובד ראש את הנטען, בשים לב למועד הפרסום ותוכנו, לצד משקל מסוים שניתן לטענות ההגנה שנשמעו ע"י הנתבעים על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, ובפרט טענת ההסכמה לכאורה, אני סבורה כי האיזון המתבקש בהקשר זה, מחייב אך פסיקה סימלית לטובת התובע.
יוצא איפוא, שהתביעה מתקבלת אך בחלקה.
לצד הפרסום המוצע, אני סבורה כאמור כי ראוי לפסוק לטובת התובע כמתואר פיצוי כלשהו, אף סימלי, פיצוי זה יעמוד על סך של 1000 ₪ שישולמו ע"י הנתבעים יחד ולחוד לידי התובע בתוך 30 ימים.
