תביעה לפיצוי בגין עיכוב בהשלמת פרויקט גמר

לאחריו נחתמו, כנטען, גם "הסכם תכנית עבודה" מיום 19.6.2013; הסכם נוסף מחודש נובמבר 2013; הסכם רביעי מיום 3.2.2014, לאחר קבלת היתר הבנייה, בעיניין עבודות השלד ועבודות הגמר של הפרויקט; הסכם נוסף מיום 24.4.2014, שבו צורף מוחמד ג'בארין (הנתבע 3) כמנהל עבודה; הסכם שישי מיום 2.9.2014 שבו נקבע, כנטען, כי על הנתבע 1 להשלים את הפרויקט כולו "עד מפתח". הסכם נוסף נחתם, כנטען, ביום 16.9.2014, והצדדים לו היו התובע, הנתבע 1 וגם הנתבע 3 והוסכם בו, כנטען, כי התובע ישלם כסף ישירות לנתבע 3, מנהל העבודה, וכי כל סכום שישולם במתכונת זו יקוזז מתשלומי התובע לנתבע 1.

פיצוי בגין 14 חודשי עיכוב בהשלמת הפרויקט: בסך של 350,000 ₪ בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים בעיניין זה. 13.5.

ממילא, אין כל אינדיקאציה לכך שערבותה חלה על ליקויי הבנייה המיוחסים לנתבע 1, על הפצוי המוסכם שהתובע תובע, על השלמות בנייה להנחת דעת התובע או על עגמת נפש שהתובע טוען שנגרמה לו. הנתבעת העידה, כי הוסבר לה שחתימתה נידרשת לצורך קבלת כספים מהתובע לנתבע 1 הא ותו לא. מת/10 עולה כי חתימת הערבים היתה תנאי למתן הלוואה בגובה 200,000 ₪ מהתובע לנתבע 1.

...

משהנתבעת הכחישה חתימתה על המסמכים שהוצגו מטעם התובע, ומשהכחשתה התבררה שלא נכונה, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע את חלקו של התובע בשכר טרחת מומחה כתב היד שמונה בתיק, בסך 2,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום ביצוע התשלום למומחה ועד היום, וזאת בהתאם להחלטת כב' השופט הלר בתיק 18446-05-16).

התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5 מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 200,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה.

בתביעה שכנגד דורשת הנתבעת סכום כפול מסכום התביעה המקורית, ובין היתר החזר בגין עבודות הפיתוח אשר בוצעו על ידי קבלן חלופי במקום על ידי התובעת, בסך 3,982,771 ₪ (כולל מע"מ), וכן פיצויים בגין עיכוב בהשלמת הפרויקט.

הקמת הפרויקט הסתיימה בפועל בשנת 2014 ו"טופס 4" לאיכלוס ניתן ברבעון האחרון של שנה זו. אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובעת עד היום סכום של 20,385,736 ₪. עם גמר הפרויקט, סירבה הנתבעת לשלם לתובעת סכומים נוספים, ולנוכח סרוב זה הגישה התובעת את תביעתה לביהמ"ש, בדרישה לתשלום יתרת התמורה בגין העבודות, וכן פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לה עקב התארכות תקופת הבצוע. מנגד, הנתבעת הגישה את תביעתה ודרשה את השבת הסכומים ששילמה, לטענתה, לתובעת, ביתר, עבור עבודות הפיתוח שאמורה הייתה לבצע ולא ביצעה (סך נטען של 3,982,771 ₪), וכן פיצויים בגין עיכוב בלוחות הזמנים.

...

יתר על כן, לתפיסת התובעת פרשנות הנתבעת להסכם ונספחיו נעדרת הגיון עסקי ומסחרי, שכן על פיה התובעת לכאורה אפשרה לנתבעת להגיע להסדר מול קבלן פיתוח, ללא מעורבות התובעת בתנאי ההסכם, אשר בסופו של דבר יקוזז מהתמורה שסוכמה מולה.

המסקנה הראשונית שלי הינה כי יש לתת משקל רב יותר לעדות כרמלי אשר נטל חלק במשא ומתן.

הנתבעת טענה כי עצם העובדה שהתובעת דאגה לטופס 4 מלמדת על כך כי היא זו המחויבת בביצוע העבודות – איני מקבלת טענה זו, ומפנה לעדות איתן בעמ' 51 שו' 4-12: "אתה עכשיו מכניס לי מילים לפה, בוא, אם יער הברושים לא הביאה תשתית, לא הביאה תשתית למתחם אין לי לאן להתחבר וזה שאני אחראי על ניהול טופס 4 ועל השגת טופס 4 זה לא אומר שאני יכול לעשות עבודות שהן באחריות יער הברושים ...". כמו כן, המכתבים אליהם הפנתה הנתבעת אינם תומכים בפרשנותה ולא ניתן ללמוד מהם הכרה בביצוע העבודות, ראו נספחים י' ו-יא' לנספחים לתצהיר לנדאו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת התשתית הראייתית שפרשו לפניי, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל באופן חלקי את התביעה של ט.ר. בנוגע לעבודות מילוי "הבור" ויש לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד לפיצויים בגין עיכוב בהשלמת העבודות ובגין יתר העילות שהועלו.

במסמך גמר החשבון מיום 21.4.2009 אין כל איזכור לטענה על עיכוב בהשלמת הפרויקט, או על כך שחכ"ל זכאית לפצוי לפי הוראות החוזה.

הדרישה של ט.ר. לפצוי בגין התמשכות הפרויקט, גם היא אינה יכולה להיתקבל, זאת משום שט.ר. לא הרימה את הנטל להוכיח את האחריות של חכ"ל לעיכוב בעבודות הפרויקט, ואת הנזקים שנגרמו לה על פי הנטען ומשום שחלק ניכר מהתקופה בגינה מבוקש הפצוי הוא לאחר השלמת עבודות המיכרז ומבוסס על הטענה כי ט.ר. נותרה באתר מתוך ציפייה לקבל את העבודות של שלב ב' בפרויקט.

...

לעניין זה מקובלת עלי עמדת חכ"ל, לפיה ט.ר. לא הרימה את הנטל להוכיח כי נותר חוב בגין עבודות שביצעה.

בעניין דמי העיכבון, יש לקבל את התביעה באופן חלקי.

נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לדרישה כולל בסך 447,456 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בימ"ש לתביעות קטנות בעפולה (כב' הרשם הבכיר מרט דורפמן) מיום 7.4.22, בו התקבלה חלקית תביעת המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויים בגין איחור במסירת דירה, תוך חיוב המבקשת בתשלום פיצויים בסך 15,750 ש"ח למשיב.

תעודת הגמר של הדירה התקבלה ביום 20.5.20, מפתח נימסר למשיב ביום 24.5.20 ומונה חשמל דירתי הותקן ביום 31.5.20.

עוד טוענת המשיבה כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי לא הוכח שחלו עיכובים בהשלמת הפרויקט בשל מגיפת הקורונה, ובכך שפסק פיצויים למשיב מבלי שהוגשה מטעמו חוו"ד שמאית באשר לישכה"ד המשולם בגין דירה בעלת מאפיינים כשל דירת התובע.

...

כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת כי רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד; "נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016)". לא שוכנעתי כי ענייננו הוא בגדר מקרה חריג כאמור המצדיק מתן רשות ערעור על פסק-דינו של בימ"ש לתביעות קטנות.

מסקנה זו מקובלת עלי.

נוכח כל המקובץ, הבקשה נדחית.

התובעים בתשובתם בדיעה כי תגובת הנתבעים אינה מתמודדת עם הטענות שפורטו בבקשה והדברים אמורים בין היתר ביחס לגירסה שהועלתה בסעיף 39 לתגובה, לפיה "לשיטת דניה סיבוס לא היה עיכוב בבנייה וכי בעיניין זה נוהל משא ומתן שבסופו קוזזו הכספים במסגרת גמר חשבון הפרויקט...". לדברי התובעים מדובר בגירסה עובדתית חדשה כאשר לעמדת הנתבע 1 דניה סיבוס גרמה לעיכוב בבנייה והיא נשאה "בתשלום פיצוי בגין עיכוב בהשלמת עבודות הבנייה על ידה" (ר' סעיף 2 לתצהיר אהרוני – נספח 1 לבקשה) (ר' בהרחבה סעיפים 1–6).

טרם העברת המסמכים כפי שנקבע מעלה לעיון התובעים ואפילו לאחר השחרתם (ר' סעיף 31 לעיל) ומשיכול ואלה נוכח אופיים מכילים סודות מסחריים או מידע שאין ברצון דניה סיבוס כי יגיע לידיעת העוסקים בענף, המסמכים יועברו לב"כ התובעים, בכפוף לחתימת התובעים ובאי כוחם, בתוך 30 ימים, על התחייבות לשמירת סודיות הנתונים/הסודיות ושימוש בהם לצורך התובענה דנן בלבד.

...

מנגד, אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילוים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג" (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.1.2015); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950)).

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את כתב התביעה ועיינתי עיון מדוקדק במסמכים השנויים במחלוקת שהובאו לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ברובה, כמפורט להלן.

סוף דבר כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים דיוניים ובכללם גילוי ועיון במסמכים (ר' רע"א 5424/16 טינקו בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (פורסם בנבו, 13.10.16); רע"א 1869/15 שמש נ' פארם אפ שיווק (1966) בע"מ (פורסם בנבו, 14.4.15), פסקה 6; רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 17.11.19), פסקה 10; רע"א 1909/22 אקספון 018 בע"מ נ' בזק החברה הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 27.03.22)).