תביעה לפיצוי בגין נזקי תדלוק שגוי

לפניי תביעה לפצוי התובעים בגין נזק שניגרם לרכבם כתוצאה מתדלוק שגוי בתחנת דלק של הנתבעת, ביום 25.12.14.

...

איני מקבלת טענת העד כי לא היה באפשרותו לבדוק את פרטי המקרה משום שצירפו חשבונית ללא מספר רכב או פרטים.

לאור כל הדברים האמורים לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעים לאופן קרות הנזק וקובעת כי הנתבעת נושאת באחריות לנזקי רכב התובעים.

סיכומו של דבר, אני מחלקת את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן בו הנתבעת נושאת בשיעור של 80% מהאחריות ולתובעים אשם תורם בשיעור של 20%.

התובעת פנתה לנתבע בדרישה לפצוי בגין נזקיה עקב תידלוק שגוי של דלק במקום סולר, וגבתה מחשבונו בדרך של חיוב כרטיס האשראי שלו, סך של 15,000 ש"ח. הפלוגתות: בתביעה העיקרית חלוקים הצדדים בשאלת האחריות ולגבי הקף הנזק שניגרם לרכב התובעת.

...

עוד טענה התובעת כי הנתבע הודה באחריותו לנזקים וביקש שישלחו לו חשבוניות התיקון, אולם בסופו של דבר לא שילם לתובעת את הסכומים המגיעים לה על פי חוזה ההשכרה, ולשיטתה מאחר והפר את החוזה עליו חתם, חייבה התובעת את כרטיס האשראי של הנתבע בסך של 15,000 ₪.

בנסיבות אלה, התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח את התרשלותו של הנתבע ואת גרימת הנזק לרכבה באמצעות התדלוק שביצע עובר להחזרת הרכב ועל כן דין התביעה להידחות.

מבלי להידרש לשאלת זכאותה של התובעת לבצע החיובים על סמך השוברים שהופקדו אצלה או חיוב כרטיס האשראי, אין חולק כי התובעת גבתה מהנתבע סך של 15,000 ש"ח. לפיכך ומשקבעתי כי לא הוכחה אחריותו של הנתבע לנזקי התובעת וכי דין התביעה העיקרית להידחות, זכאי הנתבע להשבת הכספים שנגבו ממנו ועל כן אני מקבלת את התביעה שכנגד.

סוף דבר: התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת.

שעה שקבעתי כי הנתבעת אחראית לבצוע התידלוק השגוי תוך שלעומר אשם תורם בשיעור של 10%, ובהנתן שטענת הנתבעת ביחס להיעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הארוע נזנחה על ידה בסיכומיה, יש לאמוד את הנזקים שנגרמו בגין התידלוק השגוי.

באשר לפצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש (5,000 ₪ ביחס לכל אחד מהתובעים), הרי ששעה שתובע 1 לא צירף תצהיר מטעמו לתמיכה בנטען בקשר עם ראש הנזק האמור, לא ראיתי לפסוק לזכותו פיצוי בגין ראש נזק זה. באשר לעומר, ראיתי להעמיד הפצוי בגין עגמת הנפש ואבדן הנאה מהרכב על הסך של 5,000 ₪, לאחר שנתתי דעתי לעדותו ביחס לאירועים שהתרחשו בסמוך לאחר תידלוק הרכב כפי שתוארו על ידו בעדותו (עמ' 7 שורות 15-18 לפרוטוקול).

...

בשים לב למכלול האמור, אני קובעת כי ממילא אין מקום להסתמך על חוות דעת שמאי התובעים ובנסיבות אלה ואף בהיעדר חשבונית תיקון הרכב, הרי שהתובעים לא הוכיחו את גובה הנזק הנתבע בגין תיקון הרכב.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע 1 סך של 3,078 ₪ (סך של 3,420 ₪ בניכוי 10% בגין אשם תורם).

כן תשלם הנתבעת לעומר סך של 4,500 ₪ (5,000 ₪ בניכוי 10% בגין אשם תורם).

לפני תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב בעקבות תידלוק שגוי.

...

במצב דברים זה – כך לגרסת התובע – הוא נאלץ להזמין אל המקום רכב גרר אשר גרר את רכבו למוסך שבו הוא תוקן בסופו של דבר.

ואלה הם נימוקי: מר אהרוני לא ביצע בדיקה יסודית של הרכב וקביעתו לפיה הסטרטר היה שרוף ופגום עוד לפני כן, מהווה בעיני מסקנה שאינה מבוססת דיה.

הסבריו של מר עתאמנה נשמעו לי הגיוניים, משכנעים ומבוססים הרבה יותר ולטעמי העובדה שרכב התובע פעל באופן תקין עובר לתדלוק השגוי מחזקת גם היא את המסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין השניים.

החשבוניות שהוצגו בפני מלמדות על כך שכתוצאה מהתקלה בסטרטר נאלץ התובע לגרור את רכבו למוסך תמורת תשלום של 1,000 ₪ וכי תיקון הרכב (החלפת החלקים +עבודה) עלה לו 6,669 ₪ - שני הסכומים כוללים מע"מ. לנוכח כל אלה ובהתחשב בכך שמדובר ברכב המשמש את התובע לעבודתו (כך לפי דבריו), דהיינו שהוא מזדכה במע"מ, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות בסכום כולל של 6,530 ₪ (830 ₪ עלות הגרירה ללא מע"מ ו- 5,700 ₪ עלות תיקון הנזק ללא מע"מ).

תביעה על סך 110,975 ש"ח, לפצוי בגין ניזקי שריפה שנגרמה לרכב.

מהנדס הרכב טען כי "בבדיקת החיווט בחלקו הקידמי של המנוע נימצאו מספר נקודות קצר חשמלי בחיווט אשר היו יכולות לגרום לדליקה בתא המנוע" וכי "לא ידוע לי על ניזקי שריפה שנגרמו בכלי רכב עקב תידלוק שגוי של רכב עם מנוע דיזל בבנזין" לפיכך מסקנתו הייתה, כי "אין קשר בין השריפה שנגרמה ברכב הנ"ל לבין התידלוק של הרכב, לכאורה, בבנזין. לצורך בדיקה האם מנוע הרכב פעל על תערובת סולר ובנזין יש לפרק את המנוע של הרכב לגורמים". מהנדס הרכב אינו חוקר שרפות וממילא יש להתייחס לחוות דעתו בהתאם.

...

ביום 30.3.22 הגיש המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו ומסקנתו הייתה: "לאור הממצאים וניתוח הממצאים שלעיל, אני קובע בסבירות גבוהה שכתוצאה ממילוי בנזין בתחנת דור אלון בבית דגן על ידי מתדלק של חברת דור אלון, בכמות מחושבת של 56% מסה"כ הדלק במיכל שהכיל סולר, נגרם כשל. הכשל נובע מתכונות הבנזין כפי שהוסבר לעיל . בשל זה גרם לדליפת הבנזין על משטח חם בתא המנוע של הרכב מדגם פולקסווגן קאדי בעל מ.ר. 13319102 ולשריפה תוך סיכון חיי הנהגת". לבקשת הנתבעת המומחה מטעם בית המשפט אף זומן להיחקר על חוות דעתו ולאחר שנחקר ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בעל פה, ללא הגשת תצהירים וללא חקירת המומחים הנוספים (מטעם הצדדים).

לאור כל האמור, מצאתי לקבל את מסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר לא נסתרה.

המומחה הבהיר מדוע הוא אינו מקבל את מסקנותיהם של מומחי הנתבעת ומצאתי לאמץ את מסקנתו גם בעניין זה. לאור כל האמור, ומשמצאתי לבכר את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואת עדותו, אני קובע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בהליך זה (מאזן ההסתברויות), להוכיח כי השריפה ברכב נגרמה בשל מילוי הבנזין בתא הדלק של הרכב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה, לפיכך, אני פוסק כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 110,975 ש"ח. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5,732 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך של 16,500 ש"ח. התובעת פטורה מתשלום מחציתה השנייה של האגרה.