תביעה לפיצוי בגין נזק לרכב עקב שלולית מים לפי פוליסת ביטוח

המשיבה 1 (להלן: "חברת הביטוח") הגישה לבית משפט השלום בסדר דין מהיר תביעת שבוב בסך של כ-38,000 ₪ נגד המערערת (להלן גם: "המועצה") בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטח (להלן: "הרכב") עקב כניסתו לשלולית בכביש, אשר נטען כי נמצא באחריותה של המועצה (להלן: "ארוע ההצפה" או "הארוע התאונתי").

עדות נהג הרכב התקבלה כעקבית, קוהרנטית, מהימנה ומשכנעת, ואלה עיקריה: ארוע ההצפה היתרחש בבוקר בכביש 461, ביציאה מהיישוב בני עטרות; על הכביש הייתה הצפה, וכשראה שרכב לפניו הצליח לחצות את השלולית, המשיך לנסוע אחריו במחשבה שאף הוא יצליח לחצותה, אך רכבו כבה בתוך השלולית; הוזעק גרר שחילץ את הרכב מהשלולית והרים אותו באלכסון כדי שהמים ייצאו והרכב יתייבש; לאחר שהרכב הניע, המשיך הנהג בנסיעה, אך לאחר כ-5 ק"מ היתפוצץ צנור שמן ברכב והוזמן גרר נוסף שגרר את הרכב למוסך המרכזי של סוזוקי בפתח תקווה; הוא קיבל 60 ומשהו אלף שקל מחברת הביטוח.

התביעה אינה "תביעת רכב" כהגדרתה בתקסד"א הגדרת תביעת רכב בתקסד"א היא "תובענה לפיצויים בשל נזק שניגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי". הגדרה זו רחבה דיה כדי לכלול בחובה תביעת שבוב בגין תאונת דרכים, בה נכנסת חברת הביטוח בנעלי בעל הרכב הנפגע, אותו פיצתה על נזקיו.

אי הגשת פוליסת הביטוח – לכתב התביעה צורפה רשימת הפוליסה, המוכיחה את קיומו של ביטוח מקיף לרכב.

המערערת טוענת כי היא מבקשת לאכוף את הדין שאינו מקוים, אך בפועל, מבקשת היא לנהל את תביעות השבוב בגין נזקים לרכב עקב ארוע תאונתי, באופן שיסרבל ויאריך את הטיפול בהן, בנגוד לתכלית התקנות העוסקות בתביעות בסדר דין מהיר ובתביעות רכב המנוהלות במסגרתן.

...

כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השיבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהשימוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה" העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בערעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שיבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את הערעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.

בעניין זה מקובלת עלי פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.12.07) כדלקמן: "להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד המבקש להתנגד למסמכים אלו או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון...

סוף דבר, הערעור נדחה.

אני סבור כי לא היה מקום להגשת ערעור זה מלכתחילה, במיוחד לאחר שניתן פסק דינו של השופט שוורץ שנזכר לעיל.

המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪).

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת א' טופז-אחיעזר), מיום 13.11.2022 בת"א 10803-03-21, לפיו חויבה המערערת לפצות את המשיבה בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידה.

בתאריך 18.1.2020, בשעה 01:00-02:00, נהג ברכב המבוטח בנו של בעל הפוליסה בכיכר ברחוב דגניה בעיר, ועל פי הנטען בכתב התביעה, החליק הרכב בשל שלולית מים עכורים ושמן, והיתנגש בעמוד תאורה במקום.

...

מקובלת עלי מסקנת כב' השופטת קמא לפיה, דו"ח המוקד של המערערת תומך בגרסת הנהג.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערערת תשלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

תביעה על פי פוליסת ביטוח בגין ניזקי מים שחדרו למנוע בארוע תאונתי.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הנזקים שנגרמו לרכב, כפי שניצפו על ידי השמאי מטעמה סמוך לארוע, לא נבעו מחדירת מים למנוע, אלא "הנם קלקולים מכאניים" ומשכך אינם ברי פיצוי בהתאם לפוליסה.

השמאי חילק את הנזקים לשלוש קבוצות: הראשונה – "תיקונים האופייניים והנובעים מכניסה או מחדירת מים", השניה – הנזק שניגרם לצילינדר והשלישית– תיקונים שבוצעו לרכב בשל ניצול העובדה שהמנוע היה פתוח נוכח הצורך לתקן את הנזק לצילינדר.

הנתבעת ביקשה שהות לבדוק אם בין הנזקים להם טען התובע, קיימים נזקים שנגרמו בשל כניסת הרכב לשלולית ואשר מכוסים בפוליסה (היינו נזקים שלא נכללו בחוות דעת המומחה, אך נגרמו בשל כניסת הרכב למים).

משכך, אין מקום לאפשר העלאת הטענה בשלב מאוחר זה (רע"א 629/20 רויטל פרץ נ' ביטוח חקלאי בע"מ (6.5.2020)).עם זאת, בשל העובדה שגורם אחר שילם את תיקון הנזק לא אזכה את התובע בהחזר המע"מ. אדגיש למען הסר ספק כי חוות דעת המומחה אינה שוללת פיצוי בשל נזק זה, שכן אין מדובר בנזק שנבע מחדירת מים למנוע, אלא בנזקים לחלקים אחרים ונושא זה לא נימסר להכרעתו של המומחה.

...

סיכומו של דבר שהתובע זכאי לתשלום סך של 3,491 ₪ בניכוי השתתפות עצמית על פי הפוליסה.

התובע ביקש שלא אקבע את סכום ההשתתפות העצמית, לאור המחלוקת שלא הובהרה עד תום בדבר סיווג המוסך בו בוצע התיקון כמוסך הסדר ואני מקבל טענה זו וקובע רק כי יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לסיווג המוסך הרלוונטי ברשימות הנתבעת והכל על פי תנאי הפוליסה.

סיכומו של דבר, אני מקבל התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3491 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום הנזק (כמופיע בחשבונית) ועד התשלום המלא בפועל.

לבדוק נדמה לי שלגבי העובד לשעבר מה שכתבתי על אלבר למעשה זה קומפיוטסט לפני תביעה לביטול רכישה של רכב בגין ליקויים שהתבררו לתובע, לטענתו, לאחר הרכישה, השבת התמורה ששולמה על ידי התובע וכן פיצוי בגין נזקים שנגרמו בקשר עם הרכב.

בתחילה סבר התובע כי מדובר בהצפה שמקורה בשלולית שהתעבתה במקום בשל הגשמים שירדו באותה עת וכי מדובר במקרה ביטוח כמשמעותו בפוליסה.

מאחר והיה מדובר בחדירת מים בשל תיקון לקוי שנעשה ברכב ע"י אלבר, דחתה חברת הביטוח את תביעת התובע.

...

אני סבורה כי בנסיבות אלו על הנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובע בגין נזק שאינו נזק ממון בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.

בנוסף ישלמו הנתבעות יחד ולחוד לתובע הוצאות המומחה מטעמו בסך 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.2.2017 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום המלא, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 25% (כולל מע"מ) מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעת תיחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין ניזקי רכוש שנגרמו לכלי רכבו.

התובעת פיצתה את מבוטחה בהתאם לחבותה שבפוליסה ועתה תובעת שיפוי מהנתבעת מכוח אחריותה בנזיקין.

הגדרתו של האשם התורם מנויה בסעיף 68 לפקודת הנזיקין, וכך לשונה: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור.

נהג הרכב מעיד עוד כי מדובר בשיקול דעת שהוא צריך לקחת מאחר שהצלחת המעבר תלויה במפלס המים בשלולית שכן אם מדובר במפלס מים בגובה 30 ס"מ או 40 ס"מ ואף 50 ס"מ רכבו עובר "כמו כל אוטו" (עמ' 4, שורות 20-20 לפרוטוקול).

ברור כי אין באשם תורם זה כדי להקים עילת תביעה כנגד נהג הרכב מאחר שלא נגרם כל נזק לנתבעת או לרכושה, אלא יהיה בו רק כדי להפחית את גובה הפצוי לתובעת.

אשר למחלוקת בעיניין הנזק והיקפו, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי, ובתמונות נזק ברורות ממקום הארוע מהן ניתן לראות את מפלס המים שהגיע עד לגובה בו המים כיסו את כל אורך הגלגלים של הרכב, דבר המצביע על הקשר הסיבתי שבין הנזק והיקפו לארוע, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את הנזק והיקפו, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר היו נהוגות במועד הגשת התביעה, אזי סכום התביעה בדין יסודו.

...

סבורני כי נהג סביר בעל כלי רכב בעל מאפיינים דומים לא היה מסיע את רכבו אל תוך שלולית זו. 8.15.

אני סבור כי בנסיבות העניין, נהג הרכב נטל סיכון בעת שבחר להסיע את רכבו בתוך השלולית, סיכון אשר התממש.

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 9.1.