ענייננו בתביעה שהגיש התובע כנגד חברת החשמל וחברת הביטוח שומרה בגין הנזקים שנגרמו לטענתו למכשירי החשמל בביתו, ובהם: טלויזיה, מערכת אזעקה, מזגן, מסכי מחשב וטלפון אלחוטי, במהלך חודש מרץ 2015, כאשר ארעה לשיטתו, כך בתחילה, 'נפילת מתח' בקוי החשמל בשכונתו, בעיר חדרה.
מכל אלו טוענת הנתבעת 2, שהתובע לא הוכיח כי מקרה זה נופל בגדר סעיף 48 לאמות המידה אשר נקבעו על ידי הרשות לשירותים צבוריים בתחום החשמל, שם נקבע בין היתר, בסעיף קטן ד' כי "צרכן הדורש פיצוי בגין נזק שאירע למכשיר שברשותו, יגיש בקשה לספק השרות החיוני בהתאם לאמור באמת מידה 49 )פיצוי בגין נזקים למכשירי חשמל(, ויפרט בה את התאריך המדויק, היום והשעה שבהם אירע הנזק".
כך או אחרת, נתבעת 2 טוענת כי המקרה הנטען, והמוכחש, מהוה ארוע שאינו מזכה בפצוי
לפי סעיף 48(ג) לאמות המידה, שבו נקבע כי אין התובע זכאי לפצוי כאשר הנזקים נגרמו עקב תנאי פעולה בלתי רגילים.
...
נתבעת 1 טענה כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף מפאת היעדר יריבות והיעדר עילת תביעה, שכן לשיטתה לא הצליח התובע להוכיח בשום צורה ואופן כי הנזקים הנטענים נגרמו כתוצאה מ"מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסת הביטוח שרכש, שכן לשיטתה "הפסקת חשמל" או "נפילת מתח" אינה עולה לכדי מקרה ביטוח, והיא מפנה בהקשר זה להוראות ס' 6 פרק ב' בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן) תשמ"ו 1986.
מכל האמור מעלה, אני קובעת כי התבועת אל הרים את נטל ההוכחה הרובץ על כתפיו, וכי לא שוכנעתי כי לאיזו מן הנתבעות כאן חובת פיצוי כלפי התבוע.
לאור כל אלו אני דוחה את התביעה.
כן ישא התובע בשכ"ט המומחה מטעמו, ואני מורה לחלט הסכום שהופקד לשם כך בקופת ביהמ"ש ולהעבירו לידי המומחה.
