תביעה לפיצוי בגין הפרת התחייבות להזמנת "צ'ק אין" מוקדם

לפניי תביעה בסך 5,525 ₪ שעניינה הפרה נטענת של חובת הנתבעת שהיא סוכנות נסיעות, כלפי התובע בגין טיסה שבוצעה בתאריך 25/7/19 מתל-אביב לטביליסי שבגיאורגיה.

התובע דרש סך 1,000 ₪ עבור הפסד יום עבודה "שלם" וכן, סך 2,000 ₪ בגין פיצוי עבור עוגמת נפש.

בתנאים אלו שנוסחו תחת הכותרת "Smartair תנאים כלליים להזמנה", נקבע שעל המזמינה לבצע "צ'ק אין" מוקדם אצל חברת התעופה ולבדוק את שעת ההמראה הסופית (סעיף 3.10-3.11 למסך התנאים הכליים של הנתבעת).

בהקשר זה נקבע בבר"ע (מחוזי תל אביב-יפו) 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ' ראובן ניב (15.08.2007) כי: "אין מחלוקת שהמשיבים צריכים היו להביא בחשבון כי עלולים לחול עיכובים במועדי הטיסה. טיסות שכר, בשונה מטיסות סדירות, הנן זולות הרבה יותר, אך המוביל אינו מתחייב לעמוד בלוח הזמנים המקורי, וידוע כי עלולים לחול שינויים פיתאומיים. בתי משפט לתביעות קטנות קבעו במספר רב של פסקי דין כי "מי שמבקש להנות מן היתרון של כרטיס מוזל, מקבל על עצמו מניה וביה את החיסרון של לוח זמנים שאינו ודאי." (תק (ת"א) 10248/06 סעדון דני נ' חב' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (הוצאת נבו)) (להלן- "פ"ד סעדון").

...

אשר לטענת התובע, שהיה על הנתבעת לעדכנו באמצעות שיחת טלפון, אני סבור, שאילו העיכוב בטיסה היה מתעורר בפרק זמן קרוב למועד הטיסה אכן מצופה היה מן הנתבעת להודיע גם טלפונית.

הסוגיה בין השתיים הובררה ונחתמה ואין לה קשר עם המחלקות מושא תיק זה. כך גם, איני מוצא לנכון להיעתר לתביעת התובע ביחס להשבת סכום כרטיס טיסה זה. רכיב זה בתביעה נותר עלום ובלתי מוסבר.

סוף דבר- התביעה נדחית.

לפניי תביעה לפצוי בסך של 3,749 ש"ח שעילתה הפרת התחייבות נטענת של הנתבעת להזמין עבור התובע "צ'ק אין" מוקדם למלון שהזמין דרכה במסגרת חבילת נופש.

...

נציגת הנתבעת הוסיפה כי שוחחה עם התובע לפני המשפט והפצירה בו לשמוע את ההקלטות, ושאם לא יעשה כן ויעמוד על התביעה, היא תאלץ לתמלל אותן כדי להגישן לבית המשפט, ותעמוד על השבת העלויות הללו המסתכמות בכ-1,000 ש"ח. התובע סירב להאזין להקלטות בנימוק שהיה שותף לשיחה ולכן אינו צריך להאזין לה. התובע העיד: "שאלנו מתי הנחיתה נאמר לנו בשלוש וחצי בלילה ואז שאלנו אם יש צ'ק אין מוקדם, אמרה בוודאי אנחנו נוהגים לעבוד איתם"; והוסיף כי הוא "מבקש דיון נוסף בנוכחות סוכנת הנסיעות ועד נוסף מטעמי שהיה בשיחה שיוכל להעיד מה היה בה". לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, באתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

ממכלול זה מסתברת המסקנה שלפיה התקיימה שיחה נוספת שלא תומללה.

במצב דברים זה, דין התביעה להידחות.

אשר על כן לא ראיתי לחייב את התובע בעלות תמלולי השיחות; ואף לא ראיתי לעשות צו להוצאות בתביעה זו. סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

בפניי תביעה כספית על סך 31,489 ₪ במסגרתה נידרש פיצוי סטאטוטורי ופצוי לדוגמא בגין ביטול טיסה, מכח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

מדובר בהוראה של רשות שדות התעופה, אשר לטענת הנתבעת 2 אינה בשליטתה או באחריותה ולכן הטיסה המריאה בשעה המוקדמת ביותר שניתן היה, קרי, 14:46 ביום למחרת (ראה סעיפים 14-19 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).

הנתבעת בחרה שלא לעשות כן. הלכה היא, כי המנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב (ראו למשל: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י (1) 239, 245 (1990)).

סעיף 11 (ב) לחוק שירותי תעופה קובע מהם השיקולים בהם יתחשב בית המשפט בבואו לקבוע פיצוי לדוגמא – אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עדוד הנוסע במימוש זכויותיו; היות ההפרה חוזרת; חומרת ההפרה ונסיבותיה; שוויה של העסקה.

לו היו מציעים טיסות אלו לתובעים, התובעים לא היו מפסידים כימעט יום שלם מהטיול שהוזמן ושולם על ידם.

סעיף 4 לחוק שירותי תעופה מטיל אחריות אף על מארגן טיסה בגין החובות המוטלות בחוק זה. סעיף 4 אינו מגביל את אחריות מארגן הטיסה אך למועד שלפני ביצוע "צ'ק אין". נוכח האמור, אני פוסקת כי אחריות מפעיל הטיסה ואחריות מארגן הטיסה הנם ביחד ולחוד.

אשר על כן, אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לכל אחד מן התובעים סך של 2,050 ₪ בגין הפצוי הסטאטוטורי (ובסה"כ 8,200 ₪).

...

כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לכל אחד מהתובעים פיצוי לדוגמא בסך של 3,000 ₪ (בסה"כ 12,000 ₪).

כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות ההליך הנדון בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 5,060 ₪ (אגרה, הוצאות הדיון וכן שכר טרחה בהתאם לתעריף מינימאלי בכללי לשכת עורכי הדין).

בסה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 25,260 ₪.

לפני הטיסה מוורשה לנתב"ג, לאחר ביצוע צ'ק אין ומסירת המזוודות, התחוור לתובעים כי בשל רישום יתר יהיה על התובע לשבת במחלקת תיירים.

נציגת הנתבעת התחייבה שהכול יהיה בסדר וביקשה מהתובעים לעלות למטוס.

בנוסף, מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, דורשים התובעים פיצוי נוסף בסך של 10,000 ₪.

סעיף 3(א)(5) לחוק, קובע: "פיצוי כספי בשל שינוי בתנאי כרטיס הטיסה, כאמור בתוספת השנייה; מפעיל טיסה או מארגן ישלם את הפצוי האמור לנוסע בתוך 21 ימים ממועד הטיסה, במזומן, בהעברה בנקאית או בהמחאה, ואם הסכים לכך הנוסע במפורש ובכתב – בהמחאות נוסעים או באמצעי תשלום אחר כפי שהוסכם עמו." מעיון בנספחי כתב התביעה, עולה כי התובעים פנו לנציגים מטעם הנתבעת ביום 30.4.22 וביום 1.5.22, אך לא מצאתי כי היתקבל מענה לפניות אלה.

ג. עילת הפצוי הנתבעת טוענת כי בעת ההזמנה נכרת בין הצדדים חוזה תובלה, אשר אחד מסעיפיו קובע כי: "אנו נעשה מאמצים לכבד הזמנות מוקדמות למקום ישיבה, אולם, איננו יכולים להבטיח מושב מסוים כלשהוא. אנו שומרים לעצמו זכות להקצות או להקצות-מחדש מושבים בכל עת, גם לאחר העלייה למטוס. ... תהיה זכאי כסעד יחיד ובלעדי להשבת הסכום ששולם בגין המושב שהוקצה מחדש" (ראו ס' 29 לכתב ההגנה, ההדגשה במקור).

...

אני סבור כי בנסיבות מקרה זה, שבו נגרמה לתובעים פגיעה חמורה, אף אם איננה ברת פיצוי ברובה, היה על הנתבעת להקפיד הקפדה יתרה על תשלום הפיצוי המגיע לתובע לפי החוק.

לפיכך אני קובע כי, בהינתן הרקע האמור, יש לראות את הפרת החוק ע"י הנתבעת במקרה זה כהפרה חמורה במיוחד.

התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 1,127 ₪ עבור השבת 80% מעלות כרטיס הטיסה של התובע.

נטען כי המבקש הזמין לסירוגין חדרים במלונות המשיבה באמצעות אתר "BOOKING", שם מסר את פרטיו לרבות כתובת הדוא"ל שברשותו, אך מעולם לא נתן את הסכמתו לשיגור דברי פירסומת מאת המשיבה.

בנוסף עתר המבקש לחייב את המשיבה לשלם לקבוצה המיוצגת פיצוי בסך של כ- 1,000 ₪ לכל דבר פירסום ששוגר בנגוד לחוק התיקשורת (ובסך הכל סכום מיצטבר משוער של כ-2,500,000 ₪) בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו להם כתוצאה מהפרות הדין שביצעה המשיבה.

ולכן, ועל אף שהמבקש לא סימן בטופס הצ'ק אין המוקדם כי הוא מעוניין בקבלת פירסומות, בעת ביצוע הצ'ק אין הרגיל, ראתה אותו המשיבה כמי שיודע על האפשרות שיקבל דברי פירסומת.

התחייבויות אלו מביאות תועלת לציבור ולחברי הקבוצה המעוניינים להשתמש בשירותיה ומסייעות ל"אכיפה האזרחית" העומדת בבסיס בקשת האישור של תובענות מסוג זה. על כן מצאתי כי יש בנסיבות מקרה זה מקום למתן גמול ותשלום שכר טירחה לבא כוח המבקש.

...

על יסוד טענות אלו עתר המבקש למתן צו מניעה המורה למשיבה להימנע משיגור דברי פרסומת בניגוד לחוק התקשורת וכן ליתן צו עשה המורה למשיבה לשגר דברי פרסומת לנמנעים שמסרו הסכמתם המפורשת מראש בלבד.

יחד עם זאת, בשים לב לפסיקות השונות בבתי המשפט השונים לעניין שיעור התגמול ושכר הטרחה בתביעות מסוג זה, אני סבורה כי הסכום עליו המליצו הצדדים (8,000 ₪ כגמול למבקש בתוספת מע"מ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,400 ₪) אינו סביר בנסיבות העניין.

סוף דבר: אני מאשרת את בקשת ההסתלקות ומורה על מחיקתה של הבקשה לאישור תביעה ייצוגית ועל דחיית התביעה האישית.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ולבא כוחו שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בתוך 30 יום מהיום.