תביעה לפיצוי בגין הפקדות מאוחרות לקופת ביטוח מנהלים

במסגרת כתב תביעתו, תבע התובע את מטרו גרר בע"מ (להלן - הנתבעת) ואת מנהלה - מר אקריש בן דב (להלן - הנתבע) לשלם לו סכום קרן של 714,010 ₪ בגין זכויות המגיעות לו בקשר לתקופת עבודתו אצלם ובקשר לסיומה של תקופה זו. במסגרת כתב הגנתם הכחישו הנתבעים את כל שטען כנגדם התובע וכן טענו כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע את פצויי הפיטורים ואת ההודעה המוקדמת ששילמה לו הנתבעת.

האם התובע זכאי להשלמת פצויי פיטורים? התובע טען כי החל משנת 2018 לא הופקד עבורו לקופת הפנסיה, וכי פנה לנתבעת לא פעם על מנת לתקן את עוולה אך ללא הועיל, התובע מציין כי העניין החל עם קבלת מכתב מאת חברת כלל לגבי אי הפקדה לקופת הפנסיה עבורו, ואחר כך עם פנייתה של נציגת חברת הביטוח אשר ביקשה להעבירו לקופת ביטוח מנהלים, דבר שסרב לו התובע, ופנה הן לשניר והן לאחותו רותם בעיניין אך הם לא טרחו לעזור לו ולא דאגו להעברת כסף לקופתו.

לפיכך הרינו קובעים כי התובע הוכיח כי סיים את עבודתו אצל הנתבעת בשל העידר מלוא ההפקדות לקופתו כאשר יש לשים לב שאת החוסרים בהפקדות של שנת 2018 השלימה הנתבעת, וגם רק באופן חלקי, רק ביום 17/2/19 מועד מאוחר למועד התפטרות התובע ולמועד בו הוא את המשאית כדי לצאת בדרכו החדשה (העברת בעלות ב – 1/2/19), כלומר מה שעשתה הנתבעת היה מעט מידי ומאוחר מידיי.

ועתה נדון בפלוגתות בקשר לתביעה שכנגד – האם יש לחייב את הנתבע שכנגד בפצוי בגין גניבת סוד מסחרי? לטענת התובעת שכנגד הנתבע שכנגד פעל בחוסר תום לב הן כשיצר בשיתוף עם אישתו מצב כזב וסיבות שקריות לעזיבתו את התובעת שכנגד והן כאשר תיכנן לפתוח עסק מתחרה בנתבעת בעודנו עובד בשירותיה, כאשר הסיבה האמיתית להתפטרותו הייתה פתיחת עסק מתחרה, וזאת תוך ניצול הכישורים שרכש אצל התובעת שכנגד ותוך תיכנון מראש, הנתבע שכנגד גנב סוד מסחרי כך שלאחר סיום יום עבודה היה נשאר במשרדי התובעת שכנגד העתיק נתונים ושאב מידע סודי ממכרזי התובעת שכנגד, הצעות מחיר ורשימת לקוחות.

...

דיון והכרעה - נציין כי בטרם יגביל ביה"ד את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות: סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב. לאחר שבחנו את שנטען לפנינו מצאנו כי פעולות הנתבע שכנגד אינן מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד כלפי מעסיקתו - התובעת שכנגד.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את התביעה שכנגד במלואה וכן דחינו את בקשת התובע לבצע הרמת מסך בין הנתבע לנתבעת ובכך דחינו למעשה את התביעה כנגד הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ מכוח סעיף 5(ב)לחוק הודעה לעובד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכל הקשור לענין זה - בהתחשב בטענות הנתבעת אשר לעבודה הרבה שנדרשה לעשות (כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בסיכומיה) מאחר והתובע התעקש לעמוד על טענותיו לענין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, עד אשר התקבל פסה"ד של הארצי בעניין עלוש וכן בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום התביעה לסכום שפסקנו לתובע בסופו של דבר וכן בהתחשב בכך שדחינו את התביעה כנגד הנתבע, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת ו/או הנתבע אלא שבסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן ושכל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשל התביעה שכנגד, בסכום של 500,000 ₪ שבחרה הנתבעת להגיש כנגד התובע - תביעה שכנגד אשר כולה נדחתה על ידינו.

הנתבעת הנפיקה תלוש שכר לחודש 6/20 (נספח ב' לתצהיר המנהל) בו צוין תשלום בסך 17,801 ₪ בגין פצויי פיטורים.

הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה המאוחרת (עדות המנהל בפרו: 16; ש: 26 – 29), לפיה תשלום בגין שעות נוספות בערך 150% או חלקו הוא בגין עבודה בימי חג, שכן לא הוצגו דו"חות נוכחות.

לפי תחשיבי התובע (נספח ו' לכתב התביעה) מסתכמים הסכומים שלא נילקחו בחשבון בשכר המבוטח בסך 55,638, ובגינם יש לשלם פיצוי חלף הפקדות המעסיק לקופת ביטוח בסך 3,617 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפקדות בחסר לקופת ביטוח בסך 3,617 ₪.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפקדות בחסר לקופת ביטוח בסך 3,617 ₪.

בהיעדר דו"חות נוכחות שניתן להשוותם לתלושי השכר – יש לקבוע שהנתבעת לא עמדה בנטל זה, ומכאן שדין התביעה להתקבל על יסוד האומדנה של התובע ובסך 4,000 ₪.

בסיכומים מטעמו (סע' 8) ויתר התובע על רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שעל הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום מתן פסק-הדין, את הסכומים הבאים: א. בגין פיצויי פיטורים סך 40,599 ₪; ב. בגין הודעה מוקדמת סך 6,512 ₪; ג. בגין דמי חגים סך 17,268 ₪; ד. בגין הפקדות פנסיוניות סך 3,617 ₪; ה. בגין דמי הבראה סך 378 ₪; ו. כגמול בגין עבודה ביום המנוחה השבועי סך 4,000 ₪.

התובעים עתרו לתשלום פיצוי בגין נזק שניגרם להם לטענתם בשל פיגורים בהפקדות לקופות ביטוח המנהלים.

אשר להתיישנות הדיונית – טוענת המדינה, כי מעיון בחוות הדעת האקטואריות שצירפו התובעים עולה שההפקדה המאוחרת האחרונה נעשתה לתובעים ביום 1.1.10, היינו ממועד זה, שהוא מועד התגבשות העילה ועד למועד הגשת התובענה ביום 20.6.21 חלפו 11.5 שנים.

לעמדת המדינה, איחור בהפקדות לקופת הגמל מהוה הלנת שכר כמפורט בחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 כאשר הוראות חוק זה קובעות את הפצוי באמצעות פצויי הלנה ובמקביל הוא קובע גם תקופת היתיישנות מקוצרת לתביעת הפצוי.

...

בסיכומיה חוזרת המדינה וטוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות בהתבסס על חמישה אדנים – חלוף הזמן והתיישנות הראיות העובדתיות; האיחורים בהפקדות אינם בבחינת אירוע אחד של הפרה של הדין כלפי העובדים ולא ניתן לקשור את כל האיחורים במקשה אחד אלא יש לבחון כל איחור ואיחור (חלקם של חודש חודשיים ולכל היותר 6 חודשים); אומנם פעם אחר פעם בדקה העירייה את טענות התובעים, אך היא לא הכירה בעצם חוב הפסד החיסכון; גם אם עצרה העירייה בשלב מסוים את מרוץ ההתיישנות, הרי שמדובר בהבטחת שכר חורג שאסור היה לה להבטיח והתובעים לא היו יכולים להסתמך עליו; הבקשה לתשלום הפסדי החיסכון מטילה על קופת העירייה נטל כבד והופכת אותה למבטחת של העובדים תוך שהם דורשים תשלום של ריבית דריבית.

בבחינת ההצדקות לקביעת ההתיישנות, מצאנו כי זכויות העיריה לא נפגעו.

משהנתונים כולם מצויים בפני העיריה, לא ניתן לומר כי קיים נזק ראייתי; בהיות העיריה מודעת למחדל ומפעולותיה להקטין את הנזק עולה כי אין בהארכת התקופה כדי לפגוע באינטרס הנתבע; וכן לא מצאנו כי בשמירה על זכויות התובעים, ככל שקופחו, יש משום פגיעה באינטרס הציבורי, להיפך.

על יסוד כל האמור, משלא התקיימו ההצדקות לטענת ההתיישנות, ומשמצאנו כי נתקיימו התנאים לקיומו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות - אנו קובעים כי תביעת התובעים לא התיישנה.

הטענה לא הועלתה בכתב התביעה ולא מצאנו לידון בה. הפקדות לקופת ביטוח פנסיוני בכתב התביעה נטען לזכאות לפצוי חלף הפקדות לקופת ביטוח בסך 70,615 ₪ ₪ (מתוכם 21,216 ₪ כהפקדות העובד; 21,216 ₪ כהפקדות המעסיק לגמל; וסך 28,183 ₪ כהפקדות המעסיק לקרן פיצויים).

] בסיכומיו פרט התובע לראשונה את תחשיביו ברכיב זה. התובע פרט שהוא זכאי לפצוי חלף הפקדות בתקופת העסקתו בשדסופט בשנים 2010 – 2014 (לרבות בגין הפקדות העובד בסך 34,375 ₪ ובנכוי 6,044 ₪ שהופקדו בפועל בתקופה זו).

אין בסיס לחיוב הנתבעת בתשלום הפרישי שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות בגין תקופת העבודה בשדסופט על יסוד מחדלה של שדסופט לנהל רישום נוכחות, כך שיש לדחות את התביעה בהתייחס למרבית התקופה הנטענת.

הטענה לפיה התובע שהה בחו"ל בין התאריכים 31.12.15 עד 3.1.16 לצרכי עבודה היא טענה מאוחרת, אשר לא נזכרה בתצהירי התובע ובעדותו.

...

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר והודעה על תנאי עבודה נדחות טענות התובע לפיהן לא קיבל תלושי שכר מהנתבעת במועד.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לידיה, את הסכומים הבאים: בגין הפרשי שכר – סך 49,568 ₪ סכום זה ישולם בערכי נטו כמפורט בתלושי השכר, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.15 (אמצע התקופה הרלוונטית) ועד התשלום המלא בפועל.

תביעה זו עניינה תשלום פיצוי בגין נזק שניגרם עקב הפקדות באיחור לקופת ביטוח המנהלים אשר ביטחה את התובעים.

אשר לפצוי בגין הנזק הריאלי שניגרם עקב העידר הפקדה במועד - ראשית, הערייה הכירה באחריותה להפקדות המאוחרות כאשר לגבי מרבית עובדי העיריה פעלה להסדר אל מול קופות הפנסיה כך שאלה לא יינזקו ואילו לגבי העובדים שבוטחו קופות ביטוח מנהלים, לא פעלה כאמור; שנית, הערייה הכירה בנזקיהם של התובעים ואף מינתה אקטואר מטעמה לבחינת שיעור הנזק, כאשר בהמשך אף שילמה לעובד אחד על פי התחשיב האקטוארי; שלישית, בהנתן שהתובעים אינם אחראים להפקדות המאוחרות, אין מקום להבחין בינם לבין יתר עובדי הערייה שהעירייה פעלה בעבורם והגיעה להסדרים על מנת שלא יינזקו; רביעית, כאמור לעיל, אין במתן הפצוי משום מתן מענה כולל לכל נזקיהם של התובעים וטענתם כי בנוסף לפגיעה בחיסכון, נגרמה להם גם פגיעה בגימלה שלה יהיו זכאים במועד פרישתם, לא נסתרה וגם בכך, הופלו התובעים למול יתר עובדי הערייה.

...

בדיון ביום 19.7.23 הסכימו הצדדים כי אין צורך בשמיעת ראיות וכי ההכרעה תעשה על יסוד טענותיהם בכתב.

בנסיבות אלה, מצאנו כי טענות התובעים לגבי שיעור הנזק שנגרם להם, לא נסתרה.

לא מצאנו להיעתר לבקשת העירייה להחיל את פסק הדין על עובדים נוספים שאינם צד להליך, שכן יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ולא ניתנה למדינה הזדמנות הוגנת להתייחס ספציפית לעובדים שעניינם לא הועלה במפורש במסגרת כתב התביעה.

אחרית דבר על יסוד כל האמור אנו מורים כי על העירייה לשלם לתובעים כדלקמן: · לתובע 1 (מר משה ברוך) – סך של 32,077 ₪; · לתובע 2 (מר שמואל וולמן) סך של 62,340 ₪; · לתובע 3 (מר שלמה ביטון) סך של 14,608 ₪; · לתובע 4 (מר שאול חרמון) סך של 8,389 ₪; · לתובעת 5 (גב' תיקי גבע) סך של 14,793 ₪.