התובע צירף לכתב התביעה מסמכים, ובהם הצעת המחיר, נספח 1, המלמדת כי עלות הפריקסטים חושבה בסכום של 2730 ₪ לפני מע"מ. כן נלמד מס' 2 בהערות הצעת המחיר, כי - "הרכבת המוצרים בגמר עבודות צבע, סיוד, טיח חוץ ופנים". גם הצעת המחיר שצורפה כנספח 6 כוללת את ההערה האמורה.
נטען כי עיכוב בבנייה נבע מהחלפת קבלן והפסקת עבודה בשל כך, על ידי התובע, נתון שלא גולה בכתב התביעה, ולא בשל אי הזמנת חומר או אי התחלת ייצור על ידי הנתבעת.
נטען כי פלח אחד לא חובר משהותקן על סדק בטון, וכי האחר צמוד לנקודת חשמל, ולפיכך קדוח במקום מהוה סכנה.
נדחתה הטענה להטעייה גם באשר ללוחות הזמנים, והובהר כי לבקשת אשת התובע, צוין בהזמנת העבודה כי ההתקנה תעשה בתוך 5 שבועות מגמר השליכט והריצוף, חלף 6 שבועות שצויינו בטיוטות הקודמות, נוכח בקשת התובע ואישתו לזרז את ההתקנה.
משכך, נתבעים 16,380 ₪ בגין הרווחים הצפויים של הנתבעת ככל שההסכם היה מיתקיים כפי שנחתם, 1,755 ₪ בגין חוות דעת מקצועית שהוכנה לשלילת טענות התובע, פיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת, בסך 10000 ש"ח, הוצאות בגין ביזבוז זמן לשם התייעצויות, הפסד ימי עבודה, הכנת כתב תביעה וכתב הגנה ועוד, בסך 8,000 ₪, ופצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש בשל הפרת ההסכם ונזקים עקיפים שאינם ניתנים להערכה.
בנסיבות שתוארו לעיל, משזמן קצר קודם להודעת הביטול הודיע מנהל הנתבעת כי יגיע לראות את ההתקנה הפגומה הנטענת, ומשלא הוכח בפניי כי ההתקנה אכן היתה פגומה, ובשים לב לשלילת הטענה בדבר הפרת המועדים שהוסכמו בין הצדדים, אין לי אלא לקבוע כי לא נעשתה הפרה יסודית של ההסכם, וכי לא ניתנה לנתבעת ארכה מספקת לתיקון תוצאת ההפרה, ככל שהייתה הפרה.
...
בנסיבות אלו, ובשים לב לנטל הראיה, לסכום הכולל של ההסכם, בסך כ-87,000 ₪, לסכום המצוי במחלוקת ולהערכת רכיב זה בהסכם הכתוב, אני קובעת כי בוצעה עבודה בערך של כ-10,000 ₪.
בנסיבות אלו, נדחית התביעה שכנגד.
נוכח מכלול הנסיבות, לא יעשה צו להוצאות בגין תביעה זו.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק בתוך 30 ימים.
