תביעה כספית לפצוי בשל איחור במסירת דירה לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "החוק").
גם שם נקבע כי הוראותיו הקוגנטיות של סעיף 5 א' לחוק אינן מאפשרות העברת האחריות לרוכשי הדירות.
סעיף 5א לחוק קבע הסדר סטאטוטורי של פיצוי בגין איחור במסירת דירה לרוכשי דירות:
"5א.(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה..."
החוק מכיר אומנם בתקופה של ששים ימים כתקופה "לגיטימית" של איחור שאינה מזכה בפצוי (ראו פס"ד שמש).
...
בהתאם להסכמת הצדדים ולהחלטתי מיום 15.7.18 החלטתי בבקשה תינתן בגדרו של פסק דין זה.
הנתבעת טוענת (בתמצית): מועד המסירה החוזי אומנם היה ביום 30.10.16 והדירה אומנם נמסרה רק ביום 21.4.17, אך התובע אינו זכאי לפיצוי שכן היא הייתה רשאית לעכב את מועד מסירת החזקה משורה של טעמים: עיכוב של 127 ימים, מחמת נסיבות המהוות "כוח עליון" שעל פי סעיף 15.6.2 להסכם הרכישה אינו מזכה את התובע בפיצוי; עיכוב של 342 ימים, עקב איחור בתשלומי התמורה שהיה על התובע לשלם עבור הדירה, שלפי סעיף 15.6.1 להסכם הרכישה אינו מזכה את התובע בפיצוי; עיכוב של שמונה ימים, עקב שינויים שבוצעו בדירה על פי הזמנת התובע, שעל פי סעיף 13.4.11 לסכם הרכישה אינו מזכה את התובע בפיצוי.
לפיכך אני קובע כי התובעת חייבת לפצות את התובע בגין האיחור במסירת הדירה עבור תקופה של חמישה חודשים ו- 14 ימים.
מקום בו קבלן אינו מוסר הדירה בזמן ואף נמנע מלשלם הפיצוי הסטטוטורי מיד בתום 60 הימים ממועד המסירה, אין לאפשר לו להרוויח מכך ורוכש הדירה זכאי לעתור לקבלת הפיצוי המגיע לו מבלי לכרוך בתביעתו טענות נוספות שיתכן ויעכבו את בירור תביעתו.
לאור כל האמור מצאתי לקבל את התביעה ברובה: הנתבעת תשלם אפוא לתובע סך של 41,000 ש"ח. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 1,082 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
