תביעה לפינוי מושכר - דירת מגורים

פתח דבר בפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע שהוא דייר מוגן, במרכזה דרישה לתשלום דמי שכירות ודמי ועד בית בסך כולל של 8,554 ₪, וכן דרישה לסילוק יד ולפינוי המושכר – דירת מגורים בת 2 חדרים המצויה ברחוב בן עטר 6 תל אביב, וידועה כגוש 7084, חלקה 59 (להלן: "המושכר" או "הנכס").

...

סיכומו של דבר, מהתמונה שנפרשה בפניי עולה כי לא קיימות הפרות יסודיות אשר מקימות לתובעת זכות לביטול הסכם השכירות ולפינויו של הנתבע מהנכס.

ראו בהקשר זה דבריו של כב' בית המשפט העליון ברע"א 1406/10 ‏מודרן בילדינגס הולדינגס (חברה זרה) נ' יהודה לנקרי, במסגרת הערעור שנדחה על פסק דין לנקרי שהוצג מעלה : "אכן, המדיניות השיפוטית שמצאה ביטוי לא אחת בפסיקתנו...רואה את הדיור המוגן כתופעה מעידן אחר. ובודאי כך משהפכה זכות הקניין חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, שעל כן יש לראות את מוסד הגנת הדייר במשקפיים מסייגות (אמנם בהבחנה מסוימת בין מי ששילם דמי מפתח או בא מכוחו, למי שזכה בהגנת הדייר מכוח נסיבות היסטוריות ללא תשלום דמי מפתח). ואולם, כל עוד חוק הגנת הדייר עלי ספר החוקים הוראותיו מחייבות, וגם ההגנה מן הצדק לא פסה. " סוף דבר התביעה נדחית.

באשר להוצאות המשפט, לאחר שבחנתי את התנהלות הצדדים במסגרת ההליך, בשים לב לתוצאות ההליך ולהתנהלותה של התובעת אשר הולידה ככל הנראה את המחלוקת מושא ההליך, מצאתי לנכון להורות לתובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ .

עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, המצוי ברחוב סייפן 6 בחיפה, והידוע כגוש 12842 חלקות 10,11, דירה מס' 8 (להלן: "המושכר").

אני מורה על פינוי הנתבע וכל המתגוררים ו/או המחזיקים בנכס המקרקעין הידוע כגוש 12842 חלקות 10, 11 שהוא דירת קוטג' המצויה ברח' סייפן 6 דירה 8, בחיפה נשוא כתב התביעה.

...

עוד יש לציין, כי לאור העובדה כי מדובר בתביעה לפינוי מושכר, ובית המשפט סבור כאמור, כי התובעים הם בעלי הזכויות במושכר, ונוכח העובדה שאין מחלוקת שהנתבע לא שילם דמי שכירות, הרי שנטל הראיה להוכחת הטענה לפיה, סוכם שהנתבע לא ישלם דמי שכירות, מוטל על כתפי הנתבע, והלה לא עמד בו. נוכח כל האמור לעיל, באיזון הראוי בין טענות הצדדים, אני סבור, כי דין התביעה לפינוי מושכר, להתקבל.

אני מורה על פינוי הנתבע וכל המתגוררים ו/או המחזיקים בנכס המקרקעין הידוע כגוש 12842 חלקות 10, 11 שהוא דירת קוטג' המצויה ברח' סייפן 6 דירה 8, בחיפה נשוא כתב התביעה.

בשל מצב החירום השורר במדינה, והעובדה שהתובע נשוי ואב לארבעה ילדים, אני מורה על עיכוב הפינוי למשך 90 יום מהיום.

לעניין נטל השיכנוע באשר לעילת הנטישה נקבע בע"א 10/61 עיזבון שטיין נגד שפרמן ואח', פד"י ט"ו(1939), כי "בעל הבית התובע פינוי חייב לשכנע את בית המשפט שהדייר נטש את המושכר לחלוטין, על מנת לא לשוב אליו, כי הוא מוציא מחברו. נטל שיכנוע זה נשאר על שכמו מתחילת הדיון ועד סופו. אלא מאי? משהביא התובע ראיות העשויות לשמש יסוד לקביעה כי הדייר נטש את המושכר, כגון שהדייר שכר או קנה לו דירה אחרת ועשה ישיבתו בה קבע, יצא, לכאורה, ידי חובתו. אך הדייר יכול להראות כי נסיבות המקרה אינם מצדיקות את המסקנה שהיתה נטישה, ולשם כך יהא עליו, בדרך כלל, להביא ראיות לסתור". הדברים האמורים נכונים גם לגבי נטל השיכנוע הדרוש ביחס לתביעת פינוי בעילת נטישה בנוגע למושכר שהנו בית עסק (ראה: ע"א 544/79 קוטלר נ' מיכקשווילי, פ"ד לו (1) 810) (להלן: "עניין קוטלר").

בעוד דייר מוגן בדירת מגורים אינו יכול לממש את זכות המגורים שלו בדירה באמצעות אחר על מנת לשמר את זכויותיו, הרי שבבית עסק רשאי הדייר המוגן לנהלו באופן מלא באמצעות שלוח מטעמו.

...

משהגעתי למסקנה כי התובעים זכאים לסעד של פינוי, יש לבחון האם הנתבעים זכאים ל"סעד מן הצדק" באופן שיאפשר להם לשוב ולהחזיק במושכר.

סוף דבר התביעה לפינוי המושכר מתקבלת.

התביעה לתשלום דְּמֵי שְׂכִירוּת ראויים נדחית בזאת.

בכתבי טענות שהוגשו מטעם המבקש, הן בתיק ההיתנגדות הן בתיק התביעה, טען המבקש, כי הוא והמנוחה התגוררו בדירה מכוח מערכת יחסים זוגית, שהתקיימה ביניהם עד למועד פטירתה.

המשיבים כופרים בטענות המשיב וטוענים, כי לבית המשפט לעינייני מישפחה מוקנית הסמכות העניינית לידון בתובענה, מהטעמים שלהלן: התביעה נובעת מזכויות הבעלות שהוקנו למשיבים בדירה מכוח צוואת המנוחה, שהליך ההיתנגדות לצוו קיומה נדון כיום לפני בית המשפט לעינייני מישפחה; סוגיית הסמכות הוכרעה בהחלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 13.9.2022, שניתנה בתביעת המשיבים לפינוי מושכר כנגד המבקש (ת"א 2043-07-22), שבה נקבע כדלקמן: "הסמכות לידון בשאלת החזקה בדירה נוגעת למעמדו הנטען של הנתבע (הטוען להיות ידוע בציבור של המנוחה) והן לזכויות על פי הצוואה". בדיון שהתקיים ביום 26.12.2022, במסגרת התביעה לפינוי המושכר כנגד המבקש, הציע בית המשפט למשיבים למחוק את תביעתם.

...

לנוכח הסתירה הקוהרנטית בהצהרותיו של המבקש איני מקבלת את טענתו, כי בית המשפט לענייני משפחה אינו בעל סמכות לדון בתובענה.

התוצאה לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקש ומורה כי לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתובענה.

המזכירות תמציא את החלטתי לצדדים.

ענייננו בתביעת לפינוי דירת מגורים.

לפי עדויות נציגי הווקף בתצהיריהם, החוזה מיום 12.1.1982 מעניק אמנם לסאמי ולחרוב זכויות חוזיות ב"נכס מגורים" בחלק מנכסי הווקף, אך זאת בשכירות חופשית בלבד והמושכר מושא אותו מיסמך, הוא דירת המגורים המושכרת להם נכון להיום, דירה המצויה בקומה האמצעית של הבניין, ולא הדירה מושא התובענה.

...

אנמק בתמצית, אך אציין תחילה כי מקובלת עליי טענת התובעים לפיה, אי-העדת האדם המרואיין יש בה להיזקף לחובת הנתבעים מבחינת ראייתית.

בהמשך ההליך, לא רק שהתהיות לא באו אל פתרונן, אלא נערמו עליהם קשיים ראייתיים בראיות התובעים (לרבות גרסאות והסברים שעלו לראשונה בעדויות), כאשר כולם הובילו למסקנה לפיה, התביעה לא צלחה את הרף הראייתי הנדרש.

תוצאה לאור האמור, התביעה נדחית.