לנוכח מסקנתי לעיל מתייתר הצורך לידון ולהכריע בשאלה הנוספת, האם ביטול הסכם השכירות מחמת הפרתו בהימנעותם של הנתבעים מקיום חובותיהם כשוכרים (אי תשלום חובות בדמי שכירות וארנונה) במסגרת תביעת הפינוי, אינו מוביל ממילא לביטול רכישת הזכויות האמורה.
...
מכאן, שלא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל להוכחת טענתם לרכישת הזכויות בשם ובמוניטין, להבדיל מקבלת זכות שימוש לתקופת השכירות שהסתיימה, ומדובר במסקנה, שאינה מתיישבת עם הראיות בתיק ועם תכליתה העסקית של ההתקשרות בהסכם השכירות.
לאור הראיות שהובאו ומהתנהלות הצדדים בזמן אמת, הרושם המהימן שהותירה עדותו של התובע, שינויי הגרסה של נתבע 2 (למשל בשאלה האם קיבל את חשבוניות המס שהוציא התובע ושצורפו לכתב ההגנה מטעמו בתביעת הפינוי- השוו דבריו בעמ' 13, ש' 25-32 לפרוטוקול הדיון מ-9/5/2023 לסע' 21 לכתב ההגנה בתביעת הפינוי ולנספח ד' לו), העובדה שלא הציג עדות ראשית סדורה ושבנו, נתבע 1, לא העיד כלל, והגיונה העסקי של העסקה, אני קובע, שהרשות להשתמש בשם "פוטו גלנר" ובמוניטין הכרוך בו ניתנה על ידי התובע לנתבעים כחלק מהסכם שכירות ולתקופת השכירות בלבד.
סוף דבר, התביעה מתקבלת על שני ראשיה.
