תביעה לסעד כספי וצווים בעקבות פירוק שותפות עסקית לא רשומה

פתח דבר לפניי תובענה שהגיש התובע, מר יואב קוטלרסקי (להלן: "התובע"), כנגד הנתבע, מר **** שוואב (להלן: "****" או "הנתבע"), במסגרתה השאלה המרכזית בה אני נידרש להכריע היא האם שתוף הפעולה העיסקי בין השניים בקשר עם מיזם אנרגיה חדשני, מהוה שותפות לא רשומה.

ניהול ההליך כתביעה למתן סעד הצהרתי בלבד כאמור, בכתב התביעה אשר הוגש ביום 30.04.2019 עתר התובע לסעד של אכיפת הסכם המייסדים, ולסעד חלופי של פירוק שותפות (לא רשומה) בין התובע לנתבע, ובתוך כך ביקש מבית המשפט להורות על צו מתן חשבונות ומינוי מומחה שיעריך את שווי זכויותיו של התובע וכן השכר הראוי לו, ומתן צו המורה לנתבע לרכוש את מניות התובע בהתאם להערכת השווי שתיעשה.

דהיינו, על רקע הצורך האמור בפתוח הטכנולוגיה של המיזם, נולדה ההיתקשרות בין הצדדים.

נוסף על כך, ברצוני להדגיש את האופן בו היתנהל התובע במסגרת ההליך דנן, שעה ששינה גרסאותיו ועמדותיו ביחס לסעדים שתבע תחילה במסגרת כתב התביעה, ולאחר שהבין שאלו גוררים תשלום אגרה נסוג מסעדים אלה ועמד על כך שתביעתו היא למתן צו הצהרתי בלבד, אך חזר לסורו משתבע את אותם הסעדים במסגרת סיכומיו והעלה שוב טענות בדבר שוויי כספי שמגיע לו – הרי שנהג בחוסר תום לב מובהק ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט.

...

סוף דבר סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי בענייננו התקיימה שותפות בינו לבין הנתבע בהתאם לדרישות שנקבעו לכך בדין.

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח. ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

דיון והכרעה שר המשפטים לאחר היתייעצות עם שר העבודה שר התעשייה המסחר והתעסוקה יקים בצו את בתי הדין האיזוריים ויקבע בו את מקום מושבם, איזור שיפוטם ומספר השופטים בכל אחד מהם; סעיפים 34 ו-36 לחוק בתי המשפט, יחולו על בית דין איזורי בשינויים המחוייבים.

סעיף 47 לפקודה קובע כי "מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על הפוכו של דבר – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד." עיון בפסיקה מעלה כי קיימת אי בהירות באשר לסמכות העניינית של בית משפט זה לידון בתביעה לסעד כספי שמגיש שותף אחד נגד שותף אחר בנוגע לעסקי השותפות.

סעיף 46 לפקודת השותפויות קובע כי "בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות או שנימצא בו מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה". התביעה דנא אינה מבקשת להורות על פירוק השותפות.

...

מנגד טען הנתבע בגדרי בקשת הרשות להתגונן, כי דין התביעה להימחק בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט זה, לנוכח יחסי עובד ומעביד המתקיימים בין הנתבע לתובעת 2.

על אף האמור, יפים לעניינו הדברים שנפסקו ב- בת"א (מרכז) 39591-12-14 פשינסקי נ' מויאל (4.8.16), שם הועבר הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי, בעמ' 2: "אני סבור כי שגתה כב' השופטת בהחלטתה הנ"ל.

משאלה פני הדברים, לעת הזו, בהינתן שעצם כינונה של שותפות שנוי במחלוקת; בהינתן כי הקביעה בדבר קיומה של שותפות היא שאלה מעורבת של חוק ועובדה שלבטח תתברר לגופה בגדרי ההליך; לנוכח מהותה של התביעה כתביעה כספית; וכן בראי סכום התביעה - באתי לכלל מסקנה כי לבית משפט זה נתונה סמכות עניינית לדון בתביעה, ולפיכך יש להורות על דחיית הבקשה.

שעה שהתביעה הועברה לסדר דין רגיל, ומשהנתבע הגיש בתמיכה לבקשתו למתן רשות להתגונן תצהיר אשר אינו יכול להוות כתב הגנה, אני מורה לנתבע להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מהיום.

כן ביקשה התובעת, שביהמ"ש יקבע שהיא זכאית, בעקבות פירוק השותפות לקבל מידע וחשבונות.

(ראו: ת"א 38000-04-16 רותם נ' סאונד בע"מ (31.7.2016) וההפניות שם (להלן: "עניין רותם") סעיף 46 לפקודת השותפויות קובע כדלקמן: "בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה.". סעיף 47 לפקודת השותפויות קובע: "מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו – אם אין הסכם על הפוכו של דבר – לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד." "בע"א יוסף יעקבזון נ' שמואל בוטובסקי, פ"ד לא(3), 621, נקבע:

ביהמ"ש עמד על כך שהאירועים המתוארים בכתב התביעה והסעד המבוקש בה מלמדים כי לא ניתן לנתק את קשר השותפות שהיה מהסעד המבוקש: "כל התביעה הנדונה, לרבות הבקשה לצוו מתן חשבונות, נובעת מאותו קשר שותפות שהיה בעבר בין הצדדים (המבקשים 3-4 עם המשיב באמצעות המבקשת 1, ולאחר מכן באמצעות חתימה על הסכם שהוביל להקמת המבקשת 2). משזו המסקנה הרי התובענה עוסקת בהיתחשבנות בין שותפים לאחר סיום השותפות, שמכוח סעיף 47 לפקודת השותפויות דינה להתברר בבית המשפט המחוזי, גישה שגם הוכתבה בהילכת יעקבזון ואומצה על ידי פסיקה מאוחרת כאמור". עוד מוסיף ביהמ"ש ומציין: "לא נעלמה מעיני טענת המבקשים כי תביעתו של המשיב אוחזת בטענות מטענות שונות, וכי אין זהות ברורה של כל המבקשים כשותפים עיסקיים של המשיב. יחד עם זאת, סבורני כי מהות התביעה היא יחסי השותפות שהייתה בין המשיב, ולטענתו עם המבקשים 3-4 שבאה לידי ביטוי באמצעות המבקשת 1 ולאחר מכן באמצעות הסכם ב' עם המבקשת 2. בנסיבות אלה כתב התביעה מלמד לכאורה כי עסקינן בתביעה הנובעת בעיקרה מסיום יחסי שותפות, שמכוח סעיף 47 לפקודת השותפויות צריכה להתברר בבית משפט זה, ויתר הטענות, כפי שגם צוינו על ידי המבקשים בבקשתם, תתבררנה אגב הדיון בתובענה.". (ראו: עניין רותם וההפניות שם) עיון בכתב התביעה, מלמד באופן ברור כי הסעד האופרטיבי המבוקש הוא קודם כל של פירוק השותפות ואליו נלווים סעדים שונים של מתן חשבונות והשבת כספים.

...

לפיכך, איני מקבל את טענת התובעת בעניין מועד העלאת הטענה.

לאור כל האמור, אני מורה על העברת התביעה לביהמ"ש המחוזי המוסמך – ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בסך 3000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

(1) אם נתכוננה לתקופה קצובה – בגמר התקופה; (2) אם נתכוננה לשם עסק אקראי יחידי או קיבולת יחידה – בהסתיים העסק או הקיבולת; (3) אם נתכוננה לתקופה לא מסויימת – כשאחד השותפים מודיע לשאר השותפים על כוונתו לפרק את השותפות; והכל בכפוף להסכם שבין השותפים.

"מרגע שניתנה הודעה כדין מצד שותף על רצונו לפרק את השותפות, השותפות נכנסת לפירוק באופן שמקים לכל אחד מהשותפים עילה לידרוש מהשותפים האחרים ליישב את החשבונות ביניהם ולחסל את עינייני השותפות. במקרה שמתעורר קושי ליישב את החשבונות, זכאי כל שותף לפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעד. תביעה כזו תוגש בדרך כלל כתובענה למתן חשבונות...". עניין שרעבי, סע' 14.

בנסיבות אלה ולמרות הקושי הניכר בעיניין עדותו של רואש, ומבלי שנעלם מעיני ציון המלים "חשבון מזרחי רעננה" במסמך משנת2007 (תצ/6 רואש), אני מוצאת כי לא הורם הנטל לבסס את הדרוש על מנת לתת צוים בהקשר חשבונו של אבנר, וזאת אף מבלי להדרש לטענות אחרות שהעלו הנתבעים בעיניין חשבון זה. הבחירה לנהל עסקים על יסוד הסכמות בעל פה, ללא רישומים מסודרים וללא דיווח לרשויות בזמן אמת, איננה מהלך נטול קשיים וסיכונים.

עוד מציין רואש, כי ההסכם משנת 1999 בו הומחו זכויותיה של אירוס הסלע לנתבעות 2 ו-4 נחתם על רקע פירוק השותפות שהייתה בינו לבין לזניק במספר נכסי מקרקעין, ובהם הנכס בנס ציונה.

וובר עצמו מפנה לפסק הדין החלקי בעיניין פיינבלום בטענה לקיומה של שותפות בלתי רשומה לגבי פרויקט דבורה הנביאה, כעוגן לזכות לקבלת חשבונות (סע' 92 לסיכומים).

לא סברתי כי בשלב זה בוססו הנתונים והדרישות הכספיות הנטענות, אולם קמה זכות לקבלת חשבונות בעיניין השקעה זו. מודם ארט בכתב התביעה ובתצהירו של וובר נטען כי בראשית שנות האלפיים השקיעה "השותפות", ביחד עם סטולין, במניות חברת הסטרט אפ "מודם ארט", כאשר חלקו של סטולין בהשקעה היה שליש; כי חלק מהרווחים שהניבה השקעה זו היה סכום העולה על 60,000 $ (בכתב התביעה צוין 63,000 $, בתצהיר צוין סך של 61,388 $) אשר הופקד בשנת 2007 בחשבון בשוויץ; וכי וובר זכאי לשלישי מהסכום שהיתקבל בצרוף שיערוך ממועד קבלת הרווחים בשנת 2007.

...

תוכן עניינים תמצית עמדות הצדדים החשבונות ונכסי הנדל"ן חשבונות הבנק נכסי המקרקעין ההליך הקודם העדים, הערות דיוניות וסדר הדיון שאלת ההתיישנות כללי סעיף 9 לחוק ההתיישנות התשתית שהוצבה בהליך בעניין שותפות מבוא ראשיתם של דברים השקעות לאורך השנים סיכום ביניים חשבונו של אבנר רואש מחלוקות בין הצדדים כללי סכום ההשקעה הראשוני – החזר וריבית השתתפות בעניין שכר דירה (ג'נין פן) שיש תבור ענייני הנדל"ן כללי הנכס בתל מונד הנכס בבני ציון הנכס בנס ציונה עו"ד מונרוב; עסקת דבורה הנביאה עסקת דבורה הנביאה עמדת וובר הדרישה בעניין סך של 592,032 ₪ הדרישה בעניין סך של 199,467 ₪ מונרוב – שונות שונות הוד השרון (שכונת גיורא) וידאו נט מודם ארט על דרכם ועדותם של הצדדים הסעדים שהתבקשו בתביעה הערה וסוף דבר התובע (להלן גם "וובר") עבד בעבר בבנק מזרחי טפחות ומילא בו תפקידים בכירים, לרבות מנהל סקטור ניירות ערך.

גם לגבי טענה זו חלה המסקנה לעיל לגבי התיישנות הדרישות.

עם זאת שוכנעתי כי העניין בא תחת כנפי התחשבנות הצדדים לגבי השקעות שבוצעו בניירות ערך מתוך סכום ההשקעה הראשוני ולגבי החשבון בשוויץ, באופן המחריג את סוגיית ההתיישנות (גם אם וידאו נט אינו נזכר באופן קונקרטי במסמכי התחשבנות בשנת 2005).

ככל שאיזה מהזכויות אינה עוד בידי רואש או מי שבשליטתו, יהא וובר זכאי לחלק מתוך התמורה שהתקבלה בגין זכויות אלה, בהתאם לחלקו בזכויות באותו נכס, ובניכוי הסכום אותו היה אמור לשלם עד אותה עת. הערה וסוף דבר לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ ((2.9.2018; רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11.8.2008); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור בעניין פגישות שקיימו הצדדים עם עמוס וייס (והאם רואש הקליט את הפגישות); בשאלה האם היו לרואש חובות בשנות ה-90; הטענות לגבי מכרז בני עקיבא וקיום נוסחים שונים להסכם; אי דווח לרשויות דבר קיומה של נאמנות של רואש עבור וובר בנכסי הנדל"ן ומנגד אי דווח לרשויות על מתן אופציה במקרקעין לוובר או כל דווח דומה (כעולה מעדויותיהם, צדדים אלה לא הידרו בקיומם של חוקים, דיני דיווח ומיסוי בפרט); טענות לגבי הליכים אחרים אשר עו"ד מונרוב היה צד להם; שאלת מתן הלוואות לנתבעת 2 מתוך חשבונו של אבנר; הטיעונים שהועלו לגבי משיכת כספים כאלה ואחרים (78,000 $ מחשבונה של ג'נין פן); הטיעון לגבי אמירת רואש כי הוא יודע שהוא נחשב למתוחכם ו-וובר לנאיבי; ההבדלים בין סכומים בהם נקב בהליכים שהגיש; ועוד.

לאיזה בית משפט נתונה הסמכות העניינית לידון בתביעה בעיניין חוזה מכר מקרקעין, כאשר זכויות המוכרת במקרקעין לא רשומות במירשם המקרקעין? ולמי מוקנית הסמכות בתביעה לפצוי כספי הנלווית לתביעה האמורה? סוגיות אלה, אף שאינן כה מורכבות ולכאורה לא צריכות לעורר כל מחלוקת, עולות תדיר בבתי המשפט השונים.

התובעת, אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ ("התובעת") הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי וצו אכיפה ביחס להסכם מכר מקרקעין לרכישת אולם מסחרי-תעשייתי בראשון לציון, הידוע כגוש 6097 חלקה 226 ("האולם") נגד מעוז גלובל בע"מ ("הנתבעת 1"), עמוס טבקה ("הנתבע 2") ויאצא החזקות בע"מ ("הנתבעת 3").

התובעת טענה כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, משום שבסופו של יום מדובר בעיסקה במקרקעין שעתידה להסתיים ברשום זכויות הקניין; וביחס לסעד הכספי, לא יהיה זה מוצדק ויעיל להפרידו מיתר הסעדים הנתבעים בהליך.

כך, למשל, בתביעה לפירוק שותפות, או בתביעה בעיניין פטנטים.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הסמכות העניינית נקנית ונקבעת בעת הגשת התביעה, ואין כל רלבנטיות לשינויים עובדתיים שהתרחשו לאחר הגשתה, או לכאלה שצפויים או עשויים להתרחש בעתיד.

ככלל, כאשר באותה תביעה מתבקשים מספר סעדים שונים הנתונים לסמכות העניינית של ערכאות שונות, אין מנוס מלפצל את התביעה בין הערכאות המוסמכות.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשהתביעה כולה על כל סעדיה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום – אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום בראשל"צ, בשים לב למקום הימצאם של המקרקעין ומענם של מרבית הנתבעים.