תביעה לסעד כספי וצו מניעה נגד משרד הבינוי והשיכון ומשטרת ישראל

משרד הבינוי והשיכון משטרת ישראל על ידי עו"ד אלעד חן פרקליטות מחוז חיפה פסק-דין בענין הנתבעות 1,3,4 מבוא והצדדים להליך לפניי תביעת התובע לסעד כספי בסך של 150,000 ₪ ולמתן צו מניעה קבוע בו במסגרתו מתבקש בית המשפט לאסור, בין היתר, על רשות מקרקעי ישראל, שהיא הבעלים הרשום של המקרקעין, ועל משטרת ישראל, להכנס למקרקעין נושא התביעה.

לא כל שכן, כאשר הסעד המבוקש למתן צו מניעה קבוע מופנה נגד רשויות המדינה והבעלים הרשומים של הזכויות במקרקעין מושא ביצוע העבודות שעוררו את התביעה.

...

גם טענות התובע כלפי הנתבעת 3 חסרות כל בסיס ודינן להידחות.

לסיכום, טענות התובע כלפי הנתבעות האמורות – נדחות וכפועל יוצא מכך: התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות 1,3,4 - נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 29367-01-17 מיכלין אדאמאשק נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל ואח' מספר בקשה:40 לפני כבוד השופטת עידית ברקוביץ המבקשת קלרה מיכלין אדאמאשק ע"י עו"ד בך ו/או עו"ד לדרמן המשיבה עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גלינקא ו/או עו"ד רז ו/או עו"ד הדר החלטה

במסגרת התובענה, מבוקש סעד כספי לפצוי לדיירים שנשללה מהם בפועל הזכות לרכישת הדירה, וכן מבוקש, בין היתר, צו עשה המחייב את עמידר להסדיר את חריגות הבניה בכל דירות חברי הקבוצה, לרבות אלה שעדיין לא ביקשו לממש את זכותם, וזאת בין היתר, בכדי לאפשר להם לממש את זכותם בעתיד.

עמידר איננה בעלת הדין המתאימה- היא משמשת חברת ניהול ממשלתית הנותנת שירותי ניהול אדמיניסטרטיבי למשרד הבינוי והשיכון, והוא בעל הדין המתאים.

כך, עמידר אינה עונה להגדרת "עוסק"; אין בתובענה כדי לעורר שאלה המשותפת לכלל חברי הקבוצה, ולא קיימת קבוצה הומוגנית שניתן להגיש את התביעה בשמה, אלא המדובר בשישה מקרים בלבד בהן נדחתה בקשת דייר לרכישת דירה בשל מניעה תכנונית.

אינטרס הרשות המנהלית שלא לחשוף תרשומות פנימיות, תיכתובות, וכיוצא באלה, המשקפות חילופי דיעות וחוות דעת מקצועיות, נובע הן משקולי יעילות והן על מנת לאפשר לרשות לגבש עמדתה בחופשיות ולהבטיח את תקינות פעולתה תכליתו של החיסיון (רע"א 7461/16 מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ נ' פן דור תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.2016) (להלן: "פן דור"); רע"א 6656/18 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.2018) (להלן: "פלוני"); (רע"א 2097/16 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' רופל (פורסם בנבו, 1.1.2017) (להלן: "רופל"), עניין "אלבריצ'י")).

...

ואלה המסמכים שנכללו במעטפה: מס' תכתובת בתאריכים: מען/נמען 3.1 מיום 13.3.2016 ומיום 15.1.2017 תכתובות בין עו"ד מרדכי שטרית לבין אורי בר חיים, רונן כהן, רות מנע, אמיר פז, יוסף אבוטבול, ראובן קפלן, מילה רוזן ועו"ד שרון רוזנבלט 3.2 מיום 28.7.2016 תכתובת בין השמאי זהר שלפמן לבין אסנת בר שלום, עדנה ברגמן ורון אליהו 3.3 מיום 20.9.2016 תכתובת בין רונית ג'רפי לבין אסנת בר שלם, עדנה ברגמן, גילי ששון, עו"ד מרדכי שטרית, מלכיאל משולם, זוהר שלפמן ויוסף כהן 3.4 מימים 15.11.2016-17.1.2017 תכתובת בין דוד אליאס שמש לבין גילי ששון, עזרא פנחס, ברוך טייאר, דינה נגסה, גלית פרחי טבח, יורם חלפון, יוסף כהן ועו"ד מרדכי שטרית 3.5 מימים 12.2.2017-13.2.2017 תכתובת בין אסנת בר שלום לבין מלכיאל משולם, אמיר שור, עו"ד שרון רוזנבלט, רונית ג'רפי, גילי ששון, עדנה ברגמן, יוסף כהן ועו"ד מרדכי שטרית 3.6 מיום 20.3.2017 תכתובת בין עו"ד זיוה אזולאי לבין דוד אליאס שמש, עזרא פנחס ואיילה נמיה 3.7 מימים 29.8.2017, 3.9.2017 ומיום 13.2.2018 תכתובת בין שחר אלטמן לבין אריאלה נדלר, יעקב לנקרי, גילי ששון, עזרא פנחס ועו"ד מרדכי שטרית 3.8 מימים 28.2.2018 – 10.4.2018 תכתובות בין עו"ד שרון רוזנבלט לבין עו"ד זיוה אזולאי, עו"ד שמואל גלינקא ממשרד עו"ד שבלת ושות', הילר עמר, עו"ד ענבל רז ממשרד עו"ד שבולת ושות', עו"ד שירה הדר ממשרד עו"ד שבלת ושות', אלעזר במברגר, אמיר פז, ויקטוריה סלין, ליאת גואלי-הרוש, מאי צור, רונן כהן, יגאל קופל, שרית בנימין, רונית ג'רפי, עזרא פנחס, זהבה עובדיה וגילי ששון 3.9 מימים 26.3.2018-27.3.2018 תכתובות בין לימור לוי לבין יוסי שבת, וקטוריה סלין, עדנה ביבי, שחר יששכר, רונן כהן, אירית פרידלנדר, עפרה טולדנו, מלכיאל משולם, עו"ד מרדכי שטרית, לימור לוי, רות מנע וסימון יונס 3.10 מימים 6.5.2018-7.5.2018 ומיום 17.5.2018 תכתובות בין יגאל קופל לבין עו"ד יאיר כץ, שרית בנימין, זהבה עובדיה, גילי ששון, עו"ד שירה הדר ממשרד עו"ד שבלת ושות', עו"ד זיוה אזולאי, רונית ג'רפי, עו"ד שרון רוזנבלט ומנתמר קבדה 3.11 מיום 2.6.2019 תכתובות בין יוסף כהן לבין עו"ד זיוה אזולאי, גילי ששון, רונית ג'רפי, מלכיאל משולם ומרדכי שטרית 3.12 מיום 2.6.2019 ומיום 26.6.2019 תכתובות בין יוסף כהן לבין גילי ששון, עו"ד זיוה אזולאי ועו"ד שירה הדר ממשרד עו"ד שבלת ושות' 3.13 מימים 20.6.2019 – 27.6.2019 תכתובות בין עו"ד שירה הדר ממשרד עו"ד שבלת ושות' לבין עו"ד זיוה אזולאי, עו"ד שרון רוזנבלט, עו"ד שמואל גלינקא ממשרד עו"ד שבלת ושות', עו"ד ענבל רז ממשרד עו"ד שבלת ושות', רונית ג'רפי, גילי ששון, יוסף כהן ואיילה נמיה לאחר שעיינתי בכל אחת ואחת מהתכתובת, נחה דעתי כי מדובר בתכתובות פנימיות של עובדי המשיבה.

סוף דבר הריני מקבלת את עמדת המשיבה וקובעת כי המסמכים שבמעטפה לא יגולו לצד שכנגד.

בית משפט השלום בעכו ת"א 46258-08-16 נעמן ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:82 בפני כבוד השופטת אביגיל זכריה המבקש: מוריס נעמן ע"י ב"כ עו"ד נעמן המשיבות: 1. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד עמיאל 2. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון 3. מדינת ישראל – משטרת ישראל ע"י ב"כ עו"ד חן החלטה

תאור ההליכים בתיק במסגרת התביעה בתיק שבפניי עתר התובע למתן צו מניעה קבוע ולסעד כספי על סך של 150,000 ₪.

מהאמור עולה כי בפסיקה נקבעו מספר מבחנים אותם בית המשפט נידרש לבחון בבואו לידון בשאלה האם יש להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור, אם לאו ואלה העיקרים: · אופייה של הראיה הנוספת (לדוגמא: האם מדובר בראיה "טכנית" באופייה, כגון תעודה רשמית שנועדה להוכיח עניין פורמלי); · מהו השלב שאליו הגיע המשפט - כאשר ככל שמדובר בשלב מאוחר יותר, כך נטייתו של בית המשפט תהיה נגד פריצת הגבולות של סדרי הדין; · מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב בהבאת הראיה, כלומר, האם ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר; · תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת [עניין רוזין, עמ' 743-742; רע"א 2948/15 חוסיין נ' רשות הפיתוח, [פורסם בנבו] פסקה 14 (1.7.2015); רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (20.6.2016); רע"א 7304/16 חי ביטוחים (אופקים) סוכנות לביטוח 1995 בע"מ נ' סופר חורי מבנים בע"מ (פורסם בנבו 9.10.2016).

...

דומני כי מדיניות משפטית ראויה ועקרונות של חיסכון בזמן שיפוטי וקיום דיון יעיל והוגן עליו אמון בית המשפט, מוביל למסקנה במקרה זה שאין לאפשר מצב בו מבקש היוצר עיכוב משמעותי בבירור תיק (כאשר לזכותו באותה עת עומד סעד זמני על כל המשתמע מכך) מבקש לקבל יתרון דיוני לכאורה על בסיס אותו עיכוב.

יישום מכלול השיקולים על המקרה שבפניי והשלב בו מצוי ההליך שבפניי שלכאורה פסק הדין בו יכול היה להינתן זה מכבר - מובילים למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

ביום 29/8/2016 הגיש המשיב תביעה למתן צו מניעה קבוע וכן תביעה כספית כנגד מספר נתבעים, לרבות מדינת ישראל, זאת בתיק אזרחי 46258-08-16 בבית משפט השלום בעכו.

בהליך בבית המשפט בעכו ביקש המשיב כאן ביום 18/8/2016 סעד זמני אשר ימנע מנציגי מדינת ישראל (רשות מקרקעי ישראל, רשות העתיקות, משרד הבינוי והשיכון ומשטרת ישראל) להכנס למקרקעין שהוגדרו בהליך בבית המשפט בעכו וחלקם זהים למקרקעין כאן, ולבצע בהם עבודות מכל סוג.

...

מנגד, אין מקום להתיר למשיב להרחיב אחיזתו בקרקע ולהרחיב עיסוקו בחקלאות בכלל השטח, שאין מחלוקת שאינו שייך לו. משכך, אני סבורה כי בית המשפט קמא לא איזן נכון בין אינטרסי הצדדים ולא שקל נכון את מאזן הנוחות בין הצדדים, בקובעו את שנקבע בסעיף 68, ואת האמור בסעיף זה אכן יש לשנות.

היה וימצא בית המשפט קמא כי טענת המשיב אינה נכונה, גם בהסתמך על הראיות שביקשה המבקשת לצרף, ויקבע כי נטיעותיו של המשיב בשטח כיום אינן בשטח של 10 דונם, יהיה הוא רשאי לשנות צו הביניים לאור הראיות שישמע, כולל כאמור הראיה הנוספת שביקשה המבקשת להגיש במסגרת הליך זה. בהתאמה, יהיה רשאי המשיב לבצע עבודת תחזוקה נדרשת של מחסנים קיימים לצורך אותן עבודות חקלאות שמבוצעות בגידולים הקיימים, שהיו נטועים במועד הגשת הבקשה, ולצורך כך בלבד יותר לו להוביל אדמה חקלאית, אם זו נדרשת לגידולים הקיימים.

סיכום לאור כל האמור לעיל מתקבלת הבקשה בחלקה, והאמור בסעיף 68 להחלטה יתוקן בהתאמה וכאמור בהחלטה זו. המשיב ישלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן החלטה זו. היה ולא יעשה כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד התשלום בפועל.

בפניי בקשת נתבעת 2, מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון (להלן: "הנתבעת") לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, מעשה בית דין והעדר עילה.

הנתבעת מפרטת הליכים נוספים שהוגשו על ידי התובעת: בג"צ 8935/17 - בעקבות חילוקי דיעות בין התובעת לבין מיצגיה לגבי סוג ההליך שעל התובעת לנקוט, כאשר עו"ד של התובעת מטעם הסיוע המשפטי סברו שיש להגיש עתירה מנהלית בעוד התובעת סברה שיש להגיש תביעה למתן צו עשה לקבלת הדירה, הגישה התובעת עתירה לבג"ץ. העתירה נדחתה ונקבע כי התובעת הסכימה להגשת עתירה מנהלית.

זאת, להבדיל מתקיפה עקיפה של ההחלטה המנהלית (ראו; השופט עמית בעיניין רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017); רע"א 7989/10 מדינת ישראל - משרד החינוך נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה (28.4.2011)).

שוני זה מביא אותי למסקנה שאין בכך שהתובעת הגישה עתירות מנהליות בעיניין קבלת דיור צבורי ובעניין סיוע רטרואקטיבי בשכר דירה, כמו גם ההחלטה שניתנה בבג"ץ 8935/17 בה נקבע שהתובעת הסכימה להגשת עתירה מנהלית - למנוע מהתובעת להגיש תביעה כספית לתשלום כספים שלתובעת קמה, על פי עמדת משרד השיכון, זכאות לתשלומם.

הנתבעת טוענת שהיה בידי התובעת להעלות את הטענות להן היא טוענת בכתב התביעה בתיק בהליכים הקודמים שנידונו והוכרעו, ומשלא עשתה קם חסם להעלאת טענותיה בהליך זה. אינני סבורה כך. החובה המוטלת על תובע לרכז את כלל טענותיו הנוגעות למעשה שבגינו הוא תובע במסגרת היתדיינות הראשונה, מתייחסת לסעדים הנובעים מאותה עילה (ראו; תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ (4.3.2010) ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5) 166 (2003)).

...

בית המשפט העליון דחה את הבקשה מהטען שהסעד שהתבקש בעתירה מוצה בעקבות החלטתה של הוועדה העליונה, תוך שהוא קובע "אין באמור משום נקיטת עמדה בשאלת זכותה של המבקשת לנהל הליכים מתאים בדבר יתר טענותיה, לרבות ביחס לסיוע הרטרואקטיבי המבוקש בתשלום שכר דירה, וטענותיה בהקשר זה שמורות לה- מבלי שיש באמור כדי להביע עמדה לגוף העניין". קביעה זו, גם אם נאמרה אגב אורחא, תומכת במסקנה שבידי התובעת להגיש את התביעה בפניי.

מכל האמור לא נמצאתי למדה כי דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית או מעשה בית דין.

מכל האמור, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.