תביעה לנזקי רכוש עקב נזילות בגג

לפניי תביעה כספית ע"ס 178,388 ₪ שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לתובע עקב נזילות מים בנכס מסוג חנות שרכש התובע מאת הנתבעת.

הצדדים השלישיים תמכו את הגנתם בחוות דעת של מומחה מטעמם, ערוכה ע"י הדס ביקורת מבנים בע"מ, אשר קבע כי מוקד הנזילה הוא בגג העליון של המבנה השייך לנתבעת ונגרם עקב הקטנת המרזב הראשי מקוטר "4" לקוטר "2" בלבד לאורך כל המדרכה, דבר שגרם לסתימות.

...

התובע טוען, כי הנתבעת אחראית לנזקים הנטענים עקב מעשי ומחדליה כדלקמן: · הנתבעת הפרה את הסכם הרכישה, המפרט על נספחיו וההתחייבויות הגלומות בהם כלפי התובע מכוח הוראות חוק החוזים (חלק כללי) , תשל"ג-1973, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וחוק התקנים , תשי"ג-1953 ; · הנתבעת הפרה את התחייבותה עפ"י ההסכם לבנות את הנכס באופן ראוי ומקצועי ומחומרים טובים וכן לבצע תיקונים במידת הצורך ; · הנתבעת התרשלה בתכנון וביצוע כושלים שגרמו להיווצרות הליקויים המהווים "אי התאמה יסודית" או "אי התאמה", כמשמעות מונחים אלה בחוק המכר (דירות) ; · הנתבעת התרשלה כלפי התובע, עת תכננה ובנתה את הנכס באופן לקוי ; · הנתבעת התרשלה בבניית הקירות ואי איטומם כראוי ; · הנתבעת לא הקפידה על הוראות כל דין ו/או תקן החלים בבנייה ולא נקטה באמצעי בקרה ופיקוח נאותים הדרושים לביצוע הבנייה ; · הנתבעת התרשלה בטיפול ובתיקון הליקויים ; עוד טוען התובע, כי חובת הראיה שלא הייתה התרשלות מצד הנתבעת, חלה על הנתבעת מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הואיל ולתובע לא הייתה הידיעה או היכולת לדעת על הליקויים, משעסקינן בליקויים שאינם ניתנים לגילוי בבדיקה סבירה, לנתבעת הייתה שליטה ואחריות מלאים לגבי תכנון ובניית הנכס , והיווצרות הליקויים מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות שכזו.

בעניינו של התובע דנא, שוכנעתי כי מומחה ביהמ"ש הכין חוות דעת מקצועית בהתבסס על בדיקת הנכסים שבבעלות הצדדים והחומר שהוצג בפניו, לרבות חוות דעת המומחים מטעם הצדדים.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הריני מקבלת את התביעה בחלקה ובהתאם למפורט להלן: אני פוסקת, כי הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 10,296 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט (12.02.13) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אני מקבלת את ההודעה לצדדים שלישיים ומחייבת את הצדדים השלישיים, יחד ולחוד, להשיב לנתבעת 65% מהפיצוי שתשלם לתובע כאמור לעיל.

התביעה כללה דרישה לתשלום בגין שפוץ בדירה שהנתבע טוען שנאלץ לבצע בעצמו, תשלום בגין תיחזוקה שוטפת, ותשלום בגין נזקים שנגרמו לרכושו, לטענתו, עקב נזילות מהגג.

...

בסיום הדיון נשמעו סיכומים בעל פה. טענות הצדדים התובעת טוענת כי מאחר והנתבע מסרב לעזוב את הדירה, וכאשר פניות רבות ונסיונות של התובעת לפנותו, במהלך השנים, לא צלחו, הרי שאין מנוס אלא להורות על פינויו באמצעות פסק דין של פינוי.

הנ"ל גם ביקר במקום ביום 07.05.17 והוציא חוות דעת ביום 08.05.17, כאשר המסקנה שם זהה למסקנה בחוות הדעת העדכנית (חוות הדעת משנת 2017 צורפה לתיק על ידי התובעת בהודעתה מיום 23.09.19).

אני קובעת שהוכח שהתובעת פעלה להשיג לנתבע ומשפחתו דיור חלופי הולם, הן טרם הוחמר מצבו הרפואי של הנתבע והן לאחר מכן.

לסיכום אני מורה על פינוי הנתבע מהדירה וזאת תוך 4 חודשים מהיום, היינו עד ליום 02.03.21.

בטרם אכריע בבקשה אסקור בקצרה את הקיים והרלוונטי בתיק · ביום 28.12.2021 הוגשה תביעה קטנה על סך 10,452 ₪ בגין נזילות מים מגג הרעפים, שגרמו נזקים לריהוט בדירת התובעת אשר בבעלותו של הנתבע 1 (להלן: "המושכר").

בעיניין טענות ההגנה מפני טענות התביעה, בתמצית, טוען הנתבע 1 את הטענות הבאות: התביעה נולדה עקב סרוב הנתבע 1 לחדש לתובעת ולבעלה את חוזה השכירות בקשר למושכר שבבעלות הנתבע 1 שבו התובעת ובעלה מתגוררים במשך 15 שנים האחרונות; כל פניות התובעת לנתבע 1 במשך כל תקופת השכירות ובקשר לליקויים במושכר, נענו בחיוב ותוקנו באופן מידי על ידי אנשי מיקצוע מטעם הנתבע 1; כחודש בטרם הגשת התביעה, בעלה של התובעת תיקן, בתשלום על ידי הנתבע 1, את הליקויים שנטענים בכתב התביעה שמקורם בנזילות מים מגג הרעפים שבמושכר; במועד הארוע הנטען בכתב התביעה (22.12.2021), בעל מיקצוע מטעם הנתבע 1 תיקן את הנזקים שגרמו לנזילות המים במושכר, וזאת על אף התיקון שנעשה חודש לפני על ידי בעלה של התובעת; ביום המצאת מיסמכי התביעה לנתבע 1 , הגיע הנתבע 1 לביקור במושכר ולא הבחין בשום נזק ברכוש של התובעת.

...

· ביום 10.2.2022 ניתן ביוזמתי ומתוקף סמכותי פסה"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1, וזאת מאחר ששוכנעתי כי הנתבע 1 קיבל את מסמכי התביעה לידיו, אך לא הגיש כתב הגנה במועד שהיה עליו להגישו.

באשר לשאלת סיכויי ההגנה, לצורך הליך זה ונוכח הגישה הליברלית הידועה בהליך מסוג זה, וגם נוכח זכות הגישה של הנתבע 1 לערכאות, ובנוסף לאור טענות ההגנה שנטענו בכתב ההגנה (טענות עובדה המצריכות בירור עובדתי וראייתי לכאורה), אני קובע כי טענות אלו ראויות להישמע ולהתברר, ובמיוחד הטענה לפיה הנתבע 1 דאג לתקן באמצעות בעלי מקצוע את נזילות המים בגג הרעפים במושכר, כחודש לפני הגשת התביעה וגם ביום האירוע הנטען בכתב התביעה.

אני קובע לפניי דיון חדש ליום 27.4.22 לשעה 09:00.

בנוסף: לאחר שעיינתי בכתב הטענות שהוגשו לתיק, אני מפנה התיק לנתיב הגישור.

התביעה שכנגד הוגשה בגין ניזקי רכוש ועוגמת הנפש שנגרמו לנתבע ולמשפחתו עקב רשלנות התובעת בבצוע עבודות איטום בגג הבניין.

לטענת הנתבע, התביעה שכנגד הוגשה בחלוף כשלש שנים ממועד ארוע הנזילה מאחר והנתבע מעדיף ליפתור את סכסוכיו בבית דין תורה, כנהוג בעדה החרדית שאליה הוא משתייך.

בנוסף, התובעת מכחישה את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילה וטוענת שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר וכי הסיבה היחידה להגשתה היא הגשת התביעה העיקרית נגד הנתבעים דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים, נחה דעתי כי דין שתי התביעות להדחות.

...

באשר לתביעה בגין עלות הציוד, הרי שדינה להידחות אף היא, שכן לא הוכח לפניי שבמועד שהנתבעים תפסו את החזקה במכולה, הציוד המפורט בכתב התביעה אכן היה בתוכה.

בהקשר הזה יש לציין שהנתבע עצמו ציין שבהמשך מכר את דירתו "כי אשתי היתה כבר "שבעה" מכל הנזילות שהיו שם במשך שנים" – טענה המחזקת את המסקנה שלא עלה בידו להוכיח את הקשר בין הנזילה נשוא התביעה לבין עבודות האיטום שבוצעו בגג הבניין.

סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

ענייננו בתביעה בגין ניזקי רכוש כתוצאה מרטיבות בסך של 79,462 ₪.

התובעים פנו אל הנתבעים מספר פעמים אך הם נדחו בתירוצים שונים ובכלל זה הטלת אחריות ואשמה זה על זה. התובעים עשו ניסיונות לטפל בנזילה באמצעות איטום הגג ביריעות, צביעה וכיוצא בזה, אך ניסיונות אלה כשלו חרף ההוצאות הכספיות בהן הם נשאו לבדם.

...

בנסיבות אלה, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה. אין ספק כי התובעים זכאים להחזר ההוצאות השוטפות שהוציאו, בין היתר, בגין חוות הדעת, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב אותם ליקויים.

חלוקת האחריות בשים לב למידת ההשפעה הנמוכה יחסית של הליקוי בדירת הנתבע 2 אל מול מידת ההשפעה המשמעותית במספר מוקדים בידרת הנתבעת 1, על הדירה של התובעים, הנני קובע כי החלוקה בין השניים תהיה כך שהתבעת 1 תישא בשני שליש מהאחריות והנתבע 2 יישא בשליש מהאחריות.

סוף דבר בנסיבות אלה, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, בחלוקה האמורה, את הסכומים הבאים: סך של 13,816 ₪ בגין התיקונים בדירת התובעים.