תביעה לנזקי רטיבות וירידת ערך בדירה עקב גג פגום

בנוסף טוענת התובעת לנזקה מחמת ירידת ערך של דירתה על סך 120,000 ₪ עפ"י חוות דעת של השמאי לב מיום 14.02.12 (נספח ז' לכתב התביעה) בגין הרטיבות שבאחריות הנתבעים.

בנוסף טוענת הנתבעת כי גג הבניין פגום מה שגורם נזק לדירת התובעת וכן לדירתה היא ואינו באחריותה.

...

לפיכך, משלא עסקינן בנזק תאונתי כי אם בהתרשלות בביצוע האיטום בחלק מחדר האמבטיה, גם לגוף המחלוקת היתה נדחית ההודעה כנגד מגדל ככל שלא היתה נדחית מחמת דחיית ההודעה לצד ג'.

משדחיתי את ההודעה לצד ג' נדחית כאמור גם ההודעה לצד רביעי 2 .

לפיכך, גם לגוף הדברים, ככל ששולחת ההודעה היתה אישיות משפטית כשרה למשלוח הודעה, היה דינה להידחות.

התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות דעת מומחה, אולם העריכה כי נזקיה עומדים על סך של 290,000 ₪, בגין נזק ישיר למבנה, נזק לרכוש הדירה, פיצוי בגין עגמת נפש, ירידת ערך הדירה והוצאות שונות.

מאחר ותחזוקת הגג, לרבות ניקיון קולטני הנקוז הנם באחריות ועד הבית, אין הנתבעת נושאת באחריות לרטיבות הנ"ל. המומחה גולדשטיין אשר, כי קיימת סדיקה בקירות והוא העריך את עלות התיקון בסך של 1,500 ₪ וכן, קבע כי להשלים נערכת איוורור במקלחת.

ראיה נוספת לרטיבות בדירה נשוא התביעה, ניתן למצוא במכתבה של התובעת מיום 17.7.2009 (חודש בלבד טרם הפיצוץ בצנור המין בחדר השרות), במסגרתו נרשם כי "לאחר חשד לפני חצי שנה חשש לרטיבות מתחת למרצפות ולאחר פרוק ריצוף ובדיקת לחץ מים, לא היתה שום דליפה או פצוץ. בוצעה עבודה מירבית החזר הריצוף והחלפה של ריצוף שבור, תיקון קירות בסלון ובפרוזדור, תקוני צבע בשרותי אורחים. כל העבוות האלה בוצעו מתאריך 17/7/09 - 14 כולל. נ.ב. נעשתה שתיפה לדירה + רובה מחדש ואין לי שום תענות על העבודה שבוצעה (בוצעה עבודה מעולה). על החתום - תיקי נוה" (השגיאות במקור - א.ר.).

חוות דעת המומחה מטעם התובעת לא עסקה במישור זה. עם זאת, אדריכל גולדשטיין, המומחה מטעם הנתבעת, אשר בחוות דעתו, כי בעת ביקור בדירה נימסר לו על ידי נציג הקבלן כי מקור אירוע ההצפה היה בפגם בצנרת הבית העוברת תחת הריצוף בחדר השרות (עמ' 4, תחת הכותרת סיכום לסעיפים 1 - 6).

הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת לא אפשרה לה לתקן את הנזקים שנגרמו לדירה עקב פצוץ צנור המים והיא עתרה להורות לאשר לה לבצע את כלל התיקונים הנדרשים על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

...

   עלות תיקון הליקויים שנמצאו בסופו של דבר על ידי המומחה מטעם בית המשפט נמוכה באופן ניכר מזו שנטענה על ידי התובעת.

       סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:   א.        פיצוי בגין ליקויי הבניה וליקויי הרטיבות - סך של 22,412 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאותיה בגין אגרות התביעה, חוות דעת המומחים מטעמה, חלקה בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט (על פי קבלות שתוצגנה על ידי התובעת בתוך 7 ימים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום שהוצאה כל הוצאה ועד למועד התשלום בפועל וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

אשר על כן, עותרים התובעים לפצוי בראשי הנזק הבאים: א. דמי שכירות בגין שלושה חודשים בסך 3,500 ₪ לחודש, סך הכל 10,500 ₪; תיקון בסך 850 ₪ של האינסטלציה בדירה; 36,000 ₪ ששלמו התובעים לשוכרים מכוח פסק הדין שניתן בת.א. 55656-03-14; שכר טירחת עו"ד אורי עמרני אשר ייצג אותם בת.א. 55676-03-14 בסך 6,000 ₪ + מע"מ; שכר טירחתו של המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא בגין חוות דעתו בנושא הליקויים בדירה בסכום של 3,540 ₪; פיצויים בגין ליקויי בנייה בהתאם לחוות דעתו של ד"ר אברהם בן עזרא מיום 8.12.2014 בסך 92,028 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך הדירה בשל מעבר צנור נקוז אופקי בתיקרת הדירה אל גשמה שבמרפסת, בסך 180,000 ₪, בהתאם לחוות דעתו של השמאי אלכס זברק מיום 24.12.2014; שכר טירחתו של השמאי אלכס זברק בסך 1,180 ₪; פיצוי בגין דיור חלופי במהלך תקופת התיקונים אשר תארך כחודשיים.

נקוז ואיטום: ליקוי נקוז חמורים הגורמים לחדירת רטיבות לדירה; הגג הינו גג רעפים אשר שיטחו גדול מ-40 מ"ר (שטח היטל על מישור אופקי).

ירידת ערך טוענות הנתבעות כי התובעים רכשו את הדירה במצבה, תוך שהם מצהירים שבדקו אותה ומצאו אותה נקייה מפגמים ומתאימה לצרכיהם.

משכך, אני דוחה את התביעה לפצוי בגין ירידת ערך בסעיף זה. עוגמת נפש לעניין הפיצויים בגין עוגמת נפש לקחתי בחשבון כי מדובר בדירת מגורים, הגם שלא מדובר בדירה בה מתגוררים התובעים, את ההפרש בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק ואת העובדה שרבים מהליקויים הינם ליקויים גלויים, מחד גיסא, את ליקויי הרטיבות החמורים שהתגלו בדירה וארוע הצפת הדירה במהלך דצמבר 2013, בגינו אף נתבעו התובעים על-ידי השוכרים, מאידך גיסא.

...

הוצאות הנתבעות ישלמו לתובעים את הוצאותיהם כדלקמן: א. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – 3,000 ₪ ביום 16.1.2015; ב. שכר בטלתו של המומחה בגין חקירתו בבית המשפט – 2,500 ₪ מיום 6.2.2017; ג. חוות דעת ד"ר בן עזרא – 3,540 ₪ מיום 14.12.2014; ד. חוות דעת השמאי אלכס זברק – 1,180 ₪ ליום 25.12.2014; ה. מחצית ראשונה של אגרת בית המשפט – 3,500 ₪ ליום 5.9.2013; ו. מחצית שנייה של אגרת בית המשפט – 3,500 ₪ ביום 2.3.2017.

אשר על כן אני קובעת כי הפיצויים בגין הליקויים יישאו ריבית והצמדה מיום מתן חוות דעתו של המומחה (מועד הגשתה לתיק בית המשפט, 24.3.2016) ועד התשלום בפועל.

סופו של דבר מורם מהאמור עד כה, הנתבעות ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: פיצויים בגין נזק בסכום 10,500 ₪ בצירוף 2,000 ₪ פיקוח הנדסי.

התובעת טוענת כי היא סובלת מנזקים חמורים בתיקרה ובקירות דירתה כתוצאה מחלחול מים ורטיבות מהגג, המשמש את הנתבע ; וכי הלה מסרב לבצע תיקונים חרף פניות רבות אליו.

הנתבע הגיש כתב הגנה, אליו צורפה בין היתר, חוות דעת שמאית המתייחסת לירידת ערך דירת הנתבע עקב תוספת בניה לא חוקית שביצעה התובעת בדירתה.

כך הדבר גם לגבי הטענה כי התובעת היא שמכרה לבעלים הקודמים של דירת הנתבע את זכויות השמוש בגג שנוצר עקב תוספת הבניה שביצעה (המשמש כמרפסת לנתבע) ועל כן אחראית כביכול לכל ליקוי או פגם הקיימים בו- אין לקבל טענה זו: מעת שנמכרו זכויות השמוש בגג דירת התובעת לדי המוכרים–הועברה גם החזקה והאחריות להמשך תקינותו ותחזוקתו- לידי המוכרים ומהם הועברה האחריות ליד הנתבע שרכש מהם את הדירה.

משמעותו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם – האם חל הכלל של מעשה בית דין : הנתבע טוען כאמור כי פסק הדין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין התובעת ובין המוכרים בגין אותה עילת תביעה של ניזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובעת כתוצאה מליקויים במרפסת המוכרים, אשר נדונה בת"ק 3890-05-11 בבית משפט השלום בעכו ,במסגרתו נקבע (ע"י בורר שמונה בהסכמת הצדדים), כי המוכרים ישלמו לתובעת סך של 2,500 ש"ח, מהוה מעשה בי-דין המונע מהתובעת להגיש תביעתה בגין ליקויי רטיבות בשנית.

...

בעניין אחד בלבד סבורני כי לא היה מקום שהמומחה מטעם בית המשפט יערוך בדיקתו והוא נושא הפיצוי שקיבלה התובעת בהליך הקודם שהתנהל כאמור בין הצדדים והאם הוא משקף נכונה את עלותו.

וככל שהעלו הצדדים ו/או מי מהם טענות בעניין זה- היה על המומחה להבהיר להם שאין המדובר בנושא שהוסמך לבחון אותו לפיכך אני מורה על מחיקת סעיף זה מחוות דעתו של המומחה אשר ממילא אינו מוריד ואינו מעלה לעניין מסקנותיו של המומחה לגבי המחלוקת בין הצדדים.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לנזקי הרטיבות בדירת התובעת מוטלים על הנתבע, אשר ביצע את התיקונים הדרושים במרפסת דירתו; ולפיכך אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 9,300 ש"ח שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כעלות התיקונים בדירת התובעת, בצירוף הוצאות משפט של התובעת בסך של 2,000 ש"ח ובצירוף אגרת המשפט בסך של 875.16 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ש"ח. הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לפניי תביעה כספית על סך של 150,000 ₪, בגין ניזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובעים אותה רכשו מהנתבעת 1 וזאת לטענתם כתוצאה מבצוע עבודות בניה על ידי הנתבעים 1-3.

לטענת התובעים, הנתבעים אכן ביצעו את עבודות האיטום הנ"ל, אולם לאור החלטתם לבצע, בשלב מאוחר יותר, תוספת בניה ומכירת דירתם כולל הגג, הם ביצעו עבודות בניה מאסיביות שפגעו באיטום שנעשה וגרמו לליקויי הרטיבות והנזק בדירת התובעים.

בנוסף, הם טוענים שהתובעים לא הוכיחו טענותיהם בדבר הנזק הנטען לדירה, לתכולתה או למערכת החשמל וכן לא תמכו טענתם בדבר ירידת ערך הדירה הנטען בחוות דעת שמאי.

יחד עם זאת, התובעים טוענים כי עבודות בניה אחרות שבוצעו על ידי הנתבעת 1 לאחר הסכם הפשרה הנ"ל, הן בנכס שמעל לדירת התובעים והן בגג הבניין, הם הסיבה לפגמים באיטום שנעשה על ידם בעקבות הסכם הפשרה.

...

מכאן הרי דין טענתם לסילוק התביעה על הסף בשל העדר יריבות, להידחות.

(ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נגד ערן רובין (פורסם בנבו), שם נקבע כי "סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט ומהווה ידו הארוכה, תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל". מכאן, מאחר שממצאי חוות דעתו של מומחה בית המשפט לא נסתרו, המסקנה הינה שעבודות האיטום ובדיקת הצפה שביצעו הנתבעים למרפסת הנכס שנמצא מעל הדירה של התובעים, הינם הסיבה למקור הרטיבות בתקרה וקירות בדירה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 12,775 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 3,975 ₪ (1,875 ₪ בגין האגרה ששולמה + 2,100 ₪ בגין עלות חוות דעת מומחה התובעים) ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.