נוכח המשכות הופעת סימני רטיבות בדירתה, הגישה התובעת ביום 14.8.2018 תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בנתניה (להלן: "המפקחת") כנגד ראובן נגר וחברת הביטוח, בה עתרה, למתן צו עשה לתיקון הנזילה בדירת נגר וכן לתיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילה לרכוש המשותף, למתן צו עשה שימנע מנגר שימוש בחלקת גג דירתה של התובעת וכן לפצותה בסך של 42,000 ₪ בגין תיקון הנזקים בדירתה ובגין נזקים בלתי ממוניים (תיק 280/18).
פיצוי בגין נזקים עקיפים ונזקים בלתי ממוניים– התובעת עתרה לחייב את נגר בסך של 24,000 ₪ בגין נזקים עקיפים כגון פינוי הדירה בכלל וחדר השינה בפרט, טירחה טירדה וחוסר יכולת לעשות שימוש סביר בחדר השינה שלה ופגיעה חמורה באיכות חייב במשך שלוש שנים.
סעיף 52 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") מגדיר את המונח "רכוש משותף" –
"כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדריגות, מעליות, מקלטים, וכן מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת".
מלשון הסעיף עולה כי גגות הבניין המשותף הנם רכוש משותף.
...
התובעת לא הוכיחה את משך זמן ביצוע התיקונים ולא שוכנעתי כי נגרמה פגיעה של ממש באיכות חייה של התובעת המצדיקה פיצוי בסך של 24,000 ש"ח.
עם זאת, עסקינן בדירת מגורים ואין ספק שקיומם של נזקי רטיבות בדירה אינם מאפשרים שימוש סביר בכל חלקי הדירה, ויש בהם כדי לגרום עגמת נפש, וכן בעצם ביצוע התיקונים נגרמת אי נוחות לתובעת.
שקלול הנסיבות מביא למסקנה כי הסכום הראוי לפסוק בגין נזק בלתי ממוני הוא בסך של 5,000 ₪.
סוף דבר
לסיכום, התביעה הכספית מתקבלת בחלקה, ואילו התביעה למתן צו עשה, נדחית.
