לטענת התובע, החל מחודש 01/15 ועד היום ולצמיתות, הנו בלתי כשיר מוחלט לעבודה בהתאם לתנאי הפוליסה ותוכנית הביטוח, ועל כן הוא זכאי לקבל תגמולי ביטוח בגין הפרק של אובדן כושר עבודה החל מיום דחיית תביעתו על ידי הנתבעת ועד היום.
כמו כן, התובע מבקש בתביעתו כי בית המשפט יתן צו עשה, המורה לנתבעת לשלם לתובע מידי חודש בחודשו וללא עיכוב עד לתום תקופת הביטוח את התגמול החודשי בגין היותו בלתי כשיר מוחלט לעבודה בהתאם לפוליסה, וכן לפטור אותו מתשלום פרמיות בגין תוכנית הביטוח אובדן כושר לעבודה, נוכח היותו בלתי כשיר לעבודה עד לתום תקופת הביטוח ותום התשלום של תגמולי אובדן כושר עבודה.
סעד תיאורטי- לטענתה, התובע עותר לסעד הצהרתי, כאשר בית המשפט אינו מוסמך ואין בכוחו לפסוק באשר לעילה אשר עשויה לצמוח אם בכלל לאחר מתן פסה"ד.
תשלום אגרה בחסר- לחילופין, טוענת הנתבעת כי דין חלק מהתביעה להמחק על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת.
כמו כן, לטענתו ברור כי יכול להיות מצב ולו בסיכוי קלוש ביותר, שבו מצבו הרפואי של התובע או אפשרות הישתלבותו במעגל העבודה ישתנו ועל כן, לא יכול התובע לכמת את תביעתו העתידית, לרבות על סמך הוון ועל כן לא ניתן לחשב ולשלם אגרה בגין סעד זה.
ביחס לטענה בדבר הכשלת בירור חבות ושיהוי-התובע טוען כי גם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל פירוט מצד הנתבעת, אשר ראוי היה כי תפרט ותסביר כיצש הכשיל התובע את בירור החבות.
...
הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, בו העלתה מספר טענות מקדמיות:
חוסר סמכות עניינית- לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן הסמכות לדון בתביעת אובדן כושר עבודה של התובע מסורה לבית הדין האזורי לעבודה.
משכך, טענה זו נדחית על ידי ואני קובע כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט השלום.
מכל המקובץ דלעיל, לא מצאתי כל הצדקה לדחיית התביעה על הסף.
אני מורה לצדדים על סיום ההליכים המקדמיים, הכוללים תשובות לשאלון, ככל שיישלח שאלון בתצהיר, גילוי מסמכים כללי וספציפי וזאת בתוך 90 יום.
