תביעה למתן היתר לגביית מזונות שפסקו לפני שנתיים

דיון והכרעה סמכות בית המשפט לעינייני מישפחה לידון בתביעה לגביית מזונות ראשית לענין התביעה לגביית מזונות עבר: סעיף 11(ב) לחוק קובע, כי "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט". סעיף 18 לחוק קובע, כי "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט לעינייני מישפחה בכפוף להוראות סעיף 19". סעיף 19 לחוק קובע, כי החוק "אינו בא להוסיף על סמכויות שיפוט של בתי דין דתיים ולא לגרוע מהן; ומקום שבית דתי מוסמך על פי חיקוק לשפוט, יראו כל מקום בחוק שנאמר בו "בית משפט" כבא לרבות בית דין דתי" בתי המשפט נדרשו לשאלה בדבר תחולת סעיף 11(ב) על בעלי דין אישי ועל הצורך במתן היתר לגביית מזונות עבר.

כבוד השופט ס. ג'יוסי סבר, כי המגמה של החלת הוראות סעיף 11(ב) גם על מתדיינים החבים במזונות בהתאם לדין האישי מתוך עיקרון השויון היא "בלתי אפשרית ומהוה, הלכה למעשה, תיקון עוול בעשיית עוול אחר" שכן כל זמן שלא שונתה ההלכה על ידי בית המשפט העליון, לא יכולות הערכאות הנמוכות לעשות כן. שנית, הצורך במתן היתר כדי לגבות מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו העדכנית של המחוקק (שממילא טרם קיבלה גושפנקא חקיקתית) שמבקש להאריך את תקופת ההתיישנות על פסק דין מזונות כעל כל פסק דין.

...

על כן אני מורה על מחיקת תלה"מ 7137-06-21.

מאחר וקבעתי, כי הסמכות להכריע בהתאם להוראות סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט -1959 מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה גם במקרים בהם חל על הצדדים דין דתי - אני קובעת, כי התביעה בענין גביית מזונות עבר תמשיך ותתברר בפניי.

לאור התוצאה - קבלת עמדת כל צד ביחס לאחת הסוגיות, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לא זו אף זו, מפרוטוקול הדיון של בית הדין הרבני מיום 16.5.2011 (נספח ל לבקשת האשה לקבלת היתר לגביית חוב מזונות עבר) עולה כי המנוח, בהיותו נשוי לה, קיים מערכת יחסים עם אשה אחרת, משך למעלה משנתיים, זמן רב לפני תביעת הגירושין שהגיש.

רביעית, פנייה לבתי המשפט לקבלת אישור לגביית חוב מזונות שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, מהוה למעשה מעין "דיון נוסף" בסוגיה שנפסקה על - ידו, בין אם בעת אישור הסכם בין הצדדים, ובין אם במתן פסק - הדין בסוגיה זו. סבורני, כי קביעה לפיה כלל המתדיינים יצטרך לפנות לערכאות השיפוטיות פעם נוספת, ובתי המשפט יצטרכו לעמוד במשימה זו של התדיינויות והבחנות, אינה עולה בקנה אחד לא עם טובתם של ילדים, אשר אין ולא יכול להיות חולק, שאינה מוגשמת בעת התדיינויות ומאבקים ממושכים בין הוריהם, ולא עם המדיניות השיפוטית הרצויה, וזאת אף בשים - לב לרוח תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018.

...

(הדגש במקור) לסיכום דבריו ציין כב' השופט גי'וסי כי "על יסוד כל האמור לעיל סבור אני, כי בשים

אולם, כאמור כבר לעיל, עד שהמחוקק יסדיר סוגיה זו, איני סבור כי תיקון עוולה אחת בעשיית עוולה אחרת, היא התוצאה הנכונה והצודקת, ולפיכך סבורני, כי אין המערערת זקוקה לאישור בית המשפט על - מנת לגבות את חוב המזונות מושא הערעורים שבפנינו.

סוף דבר תביעת המנוח לביטול המזונות מתקבלת באופן חלקי בלבד וחיוב המנוח במזונות החל ממועד מתן הגט מבוטל כפוף לאמור לעיל בסעיף 43 לעיל.

" (ע"ר (קריות) - 12- ( 15 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 17.1.2016 לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפני ושמעתי את הצדדים שנחקרו ארוכות מצאתי לקבל את התביעה ולאשר לתובעת לגבות את חוב הפרישי המדד גם לתקופה העולה על שנתיים ימים ממועד הגשת הבקשה להוצאה לפועל זאת הן משום שמסכימה אני עם פסיקתו של כב' השופט סילמן כאמור לעיל, כי אין דין הפרישי הצמדה בגין מזונות שנגבו במועד כדין גביית מזונות שלא נגבו כלל (לא הוחל בגבייתם) והן משום שמצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי לא ויתרה על תשלום הפרישי המדד בגין המזונות וכי השהוי בגביית הפרישי המדד היה מוצדק.

ומשהשתכנעתי כי כך הוא הדבר במקרה שלפני מצאתי לקבל את התביעה ולהתיר לתובעת לתבוע את הפרישי ההצמדה שלא שולמו על ידי הנתבע לכל התקופה.

...

כך למשל בתמ"ש (אשדוד) - 02- 19 מיום 17.2.2021 כב' השופטת עפרה גיא, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת למתן אישור לגביית הפרשי מדד.

בתמ"ש - 05- 19 מיום 16.1.2020 נעתר בית המשפט (כב' השופטת סנונית פורר) לבקשת התובעת לגביית מזונות עבר בהתאם לסעיף 11 (ב) לחוק המזונות כאשר ניסיונות האם ליצור קשר עם האב במהלך השנים באופן שיאפשר הגשת תביעה לא צלחו.

לפיכך, כאמור, ביחס להוצאות התובעת בגין טיפולי שיניים לקטין, משדובר בסעד שלא נתבע בכתב התביעה לא מצאתי להיעתר לו ובמידת הצורך, מקומו להתברר במסגרת הליך ההוצאה לפועל.

לפני תביעה למתן היתר לגביית חיובי מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו.

...

אני חוזרת על הטענה שלי, כי בית המשפט רוצה שאתמקד אך ורק בשאלה מדוע צריך לאשר לה, השיהוי לא מוצדק ואין טעמים לשיהוי, מקבלים הדברים משנה תוקף לאור העובדה שבהלך השנתיים האלה הגישה הגב' הגדלת חוב מזונות בסך 40,000 ₪ לתיק ההוצל"פ, ולכן מאחר והגב' לא עוברת את דרישת הסף בבקשה לקבלת היתר, אנו נבקש לסלק התביעה ו/או למחוק ו/או שלא להעתר לה. זה מספיק ממוקד? בסיפא לדבריי מיקדתי את הטענה שלי, הגב' לא עוברת את הסף שנדרש על מנת שבית המשפט יעתר לה, לא סיפקה תשובות, לא סיפקה הסברים לתשובות, פעלה במהלך השנתיים האלה במקומות אחרים, על כן אני סבורה שדין הבקשה להימחק ואני מבקשת .

החלטה זו מסיימת ההתנהלות בתיק זה. תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים ולסגור התיק.

תביעת האם למתן היתר לגבות חוב לתקופה העולה על שנתיים לפני פנייתה בהליך לגבייתו: סעיף 11(ב) לחוק המזונות מורה כדלקמן: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט". בהתאם להוראת סעיף 11(ב) לחוק המזונות, בכל הנוגע לחיובי מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, נידרש הזוכה לקבל את אישור בית המשפט לגבייתם.

...

לא ניתן להגיע למסקנה שארע שינוי נסיבות מהותי ביחס בין מצבו כלכלי של כל אחד מההורים, שכן האב נמנע מלטעון ולהוכיח מה היה מצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין.

בהתאם לכל האמור לעיל, דין תביעת האב לביטול חיובו במזונות, להידחות.

לסיכום: בהתאם לכל אשר פורט לעיל: תביעת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה נדחית.