תביעה למענק הפרטה בהתאם להסכם תחרות באגד

באשר לעילות התביעה, טענה התובעת כי היתנהלות הנתבע, כמתואר לעיל, מהוה הפרה בוטה של הסכם העבודה והנורמות המקובלות ביחסי עובד-מעביד, עוולות נזיקיות בהתאם לסעיפים 56 (תרמית) ו-62 (גרם הפרת חוזה) לפקודת הנזיקין, התעשרות שלא כדין כמשמעותו בסעיף 1 של עשיית עושר ולא במשפט, הפר זכויות יוצרים של התובעת ופגיעה בפרטיותם של עובדיה.

המטרה בנידון היא לרכז תחת כנפיו של בית הדין לעבודה את השיפוט בסכסוכים הנוגעים ליחסי עבודה ובטחון סוצאלי (בנידון ר' גם כן בג"ץ 3719/13 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו) פסקות 28-31 לפס"ד).

ודוק, מכתב התביעה עולה כי הטענות העובדתיות המופנות כנגד הנתבע בדבר הגשת הצעות מחיר פרטיות המתחרות בהצעות התובעת, עיסוק הנתבע בעבודות פרטיות תוך שימוש בכוח האדם ובכלים של התובעת, כל אלה היתרחשו, כביכול, במהלך התקופה שבה הסכם העבודה היה בתוקף ובין בעלי הדין שררו יחסי עובד – מעביד.

...

לאור האמור לעיל, עולה ומתחייבת המסקנה כי בית הדין האזורי לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, ולעניין זה אין נפקא מינה באם שררו בין בעלי הדין יחסי עובד – מעביד, אם לאו, ובאם מדובר בסכסוך שביחסי עובד- מעביד, אם לאו, זאת למעט תובענה שעילתה באחד מארבעת הסעיפים שבפקודת הנזיקין, והמפורטים בסעיף 24(א)(1ב) לחוק.

העולה מהמקובץ, פורום זה מוסמך לדון ולהכריע אך ורק בעילת התרמית, בעוד כי יתר העילות המפורטות בתביעה הינן בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

לעיוני ביום 16.2.16, ולאור ההודעה שתוגש על ידי התובעת תינתן החלטתי להמשך הדיון בתביעה.

לפנינו תביעתו של מר נחום אלמליח (להלן- "תובע") לקבל מענק הפרטה (מענק סיום עבודה) בהתאם להסכם התחרות אשר חל בחברת אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן- "נתבעת").

...

לנוכח האמור, אני סבור כי יש לשלם לעובד את מלוא הפיצויים המוגדלים להם היה זכאי לפי תנאי הפרישה שהוצעו לעובדים, בתוספת ריבית של 2.5% לשנה וכן תשלום החזר הוצאות משפטיות שישולמו ישירות לבא כוחו של התובע בסך של 18,000 ₪.

סוף דבר על דעתה של אב בית הדין, השופטת שומרוני ברנשטיין, ונציג הציבור מר אפרים ברדה, ובניגוד לדעתו של נציג הציבור מר נחום שויצקי, התביעה נדחית בזאת.

באשר להוצאות – בהתאם לדעת הרוב – מצבו האישי של התובע היה בכי רע בתקופה הרלוונטית, ויתכן שעקב כך, הוא לא היה ממוקד בענייני עבודה ויתכן שלא הבין את ההצעה שהציעה לו הנתבעת ואף לא הבין את פשר תשובתו להצעה זו. כמו כן, אנו סבורים כי היה זה נכון אילו מר דגן היה מסביר לתובע בפגישתם מיום 21.7.2014 כי במידה והוא לא שבע רצון מהשיבוץ ברב קו – עדיין קיימת לו אפשרות לפרוש על פי תנאי ההפרטה וכי דלת זו עומדת להסגר תוך ימים מספר.

לטענת הנתבעת, זמן קצר לאחר קבלת המנויים של השנים 2011-2012 ובעקבות חקירה על ידי היחידה לחיוב אישי במשרד הפנים בנוגע לרכישת מנויים, נטען כלפי העיריה כי רכישת מנויים מהוה תמיכה אסורה שכן היא נעשתה ללא אישור ועדת תמיכות ותקציב תמיכות בהתאם לנוהל התמיכות שפורסם על ידי מנכל משרד הפנים.

דיון והכרעה בסוגיית הקזוז סעיף 53 לחוק החוזים קובע : "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקזוז בהודעה של צד אחד למישנהו, והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים" סעיף 61 (ב) לחוק החוזים קובע: הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין בשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה".

בת.א. 22231-11-09 (פ"ת) ספיר נ' אגד תיור ונופש בע"מ נפסק: "על הטוען לקזוז מוטל הנטל להוכיח טענתו זו. משהיתה זו הנתבעת שהעלתה טענה זו כטענת קזוז, הנטל להוכיח את מספר העיסקאות הנל ואת גובה עמלת הקבלן שיש לקזז בגינן מוטל על הנתבעת. ... זכות הקזוז היא אמצעי לפירעון חובות בדרך של סעד עצמי... טענת הקזוז היא דוגמא לסוג של טענה ממשפחת ההודאה וההדחה. כאן, טוען ניתבע כי אפילו יש ממש בעובדות המהותיות של עילת התביעה קיימת עובדות נוספות אשר בעטין גורס הוא שהתובעת זכאי לסעד המבוקש, כולו או חלקו, על הנתבע מוטל הנטל לגבי העובדות המדיחות הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרים נטל זה, תדחה טענת הקזוז". בת.א. (ב"ש) 3050-09‏ ‏ שטיבלמן נ' תמיר ביקש התובע להכיר בזכות לקזוז כלפי הנתבע כנגד תשלום בו היה חב על פי זיכרון דברים כלפי הנתבע.

העיריה טענה כי יש לקזז מהסכומים המגיעים לתובעת סכומים בגין רכיבי נזק שונים שכתוצאה מהתקיימותם התובעת חבה כספים לנתבעת בגין מעילות בכספים, הפרישי גביה, הנחות שניתנו שלא דין והפסד מענקים.

...

ביחס לשנה שבה הודיעו להם שהם לא מממנים "עשינו את השיקולים הכלכליים שלנו, החלטנו להחזיק את האצטדיון שני מועדונים ביחד, עלות זולה יותר מאשר לשכור אצטדיון אחר." (עמ' 19 שורות 6-15) ביחס לאצטדיון החדש העיד מר מנדל כי: "....בקשו מאתנו דמי שימוש, אמרנו שאנחנו לא מוכנים לסכומים כאלה גדולים, בסוף הגענו להסכם שנשלם 5,000 ₪ תמיכה נוספת שתאושר על ידי המועצה ... אישרו לנו 11,000 ₪ שהולך עבור האצטדיון..." (עמ' 10 שורות 10-18) מנספח א' לתצהיר מנדל נאמר במסגרת ישיבת ועדת תמיכות "קבוצות מקומיות המשחקות בליגת לאומית ומעלה יקבלו תעריף מיוחד של 50 אחוזים לעומת קבוצות חיצוניות על מנת שלא ישחקו ברשויות אחרות". גם עד הנתבעת חיזק את האמור.

איני מקבלת טענה זו ממספר טעמים: ראשית, כאמור, אין מחלוקת כי דמי שימוש הינם סכום בר ההערכה להבדיל מקצוב, וככזה עולה כי לא קמה לנתבעת הזכות לקזזו כפי שהובהר לעיל.

אני סבורה כי החובות הקבועות בנוגע להפעלת זכות הקיזוז המהווה סעד עצמי חלות ביתר שאת על עיריה שהינה גוף ציבורי כלפי העמותה.

ראו: ע"א 556/69 "ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בע"מ נ' מאיר ביטן, פ"ד כד (2) 710, 715 (פרשת ניר); ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שדה יעקב מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית, פ"ד מה (4) 529, 548-546; ע"א 1795/93 קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא (5) 433, 445 ואילך; ע"א 4245/00 לאה חן נ' קבוץ תל קציר אגודה שיתופית, פ"ד נז (6) 10, 33; פרופ' סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, כרך א', תשנ"ה-1995, 167 ואילך (אוטולנגי).

כי מהו הסדר כובל אם לא הסכם בין שניים (או יותר) להחניק ולדכא תחרות ביניהם בכוונה לשלול שלל ולבוז בז מן הציבור הרחב? ומי הוא – אם לא בית-המשפט – שיטען לאותו ציבור שהשניים מבקשים להיבנות על חשבונו? אכן, בית-המשפט רק הוא יכול שיעמוד לציבור, ופירוש הדברים הוא שטענת אי-חוקיות תישמע ויינתן לה תוקף.

רביעית, מסקנתנו כי התקנון גובר על התניה החוזית אין בו - עקרונית - כדי לשלול תביעת פיצויים בשל הפרת הסכם, אם אמנם ראוי הוא ההסכם לכך.

גם אם נפרש את הסעיף כגרסת העותרים, נגיע לכלל מסקנה כי קרן מקפת חייבת לפעול בהתאם לתקנון 1988 - לא בהתאם להסכם 1965 - ולשלם לעותרים את קיצבתם מכוחו.

...

גם אם נפרש את הסעיף כגירסת העותרים, נגיע לכלל מסקנה כי קרן מקפת חייבת לפעול בהתאם לתקנון 1988 - לא בהתאם להסכם 1965 - ולשלם לעותרים את קיצבתם מכוחו.

בין כך ובין כך דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית.

נמצא, כי ככלל, התחייבות "עירומה" לאי-תחרות, שאינה מגנה על אינטרסים של המעביד, מעבר לאנטרס אי-התחרות "כשלעצמו" (כגון אינטרסים שלו בשמירה על סודות מסחריים ורשימת לקוחות), אינה מעצבת "אינטרס לגיטימי" של המעביד, ודינה להפסל בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור" (אך ראו ע"א 672/96 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רכטמן [25], בעמ' 36-37).

תמורה מיוחדת הסכם 2015 הגדיר את המענק ההצלחה לו יהיה זכאי התובע בסעיף 5 להסכם, כך: "בנוסף לשכר ולתנאים הנלווים להם זכאי העובד על פי הסכם העבודה, יהיה העובד זכאי, בהתאם לעמידת הפעילות ביעדים של הכנסות וכן בתמורה להתחייבות העובד לשמירת סודיות ואי תחרות, לתשלום מענק הצלחה בגין הפעילות עליה אחראי העובד בתקופת הזכאות (להלן – "מענק ההצלחה"), אשר ישולם לעובד, כמפורט וכמוגדר במסמך זה להלן.

עוד נוסיף, כי לטעמנו, דוקא הפצוי אותו מבקשת התובעת לקבל במסגרת תביעה זו, השבה של הבונוסים שקבל הנתבע מכוח הסכם 2015, מחדדת את חוסר המידתיות, ואת הקושי בתניית אי התחרות, שעה שאין מחלוקת כי הבונוסים נקבעו בהתאם לביצועים של הנתבע במסגרת עבודתו אצל התובעת ורווחיות התובעת.

...

הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") להפרת תניית אי תחרות מצדו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") ואת עתירתה לפיצוי עקב הפרה זו, בין היתר, מאחר שלטעמנו, הגם שתניית אי התחרות נקבעה לתקופה מוגבלת של 3 חודשים בלבד, מדובר בתניה שאינה חוקית , שכן הנתבע לא קיבל כל תמורה בגינה.

בנסיבות אלו, דין התביעה שכנגד דחייה.

. סוף דבר: התביעה כמו גם התביעה שכנגד נדחות, בהתאם למפורט לעיל בהרחבה.

בנסיבות העניין, בהן טענות שני הצדדים כבכתב התביעה נדחו, לא מצאנו לנכון לפסוק לטובת מי מהצדדים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אריק מאיר, עובדים שרון שביט כפתורי, שופטת גבריאל קינן, מעסיקים ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ב, (20 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.