תביעה למניעת הפעלת קצביה במרכול בבית משותף

זוהי תביעה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הפעלת קצביה במרכול שבבעלות הנתבעת המצוי בבית המשותף שהתובע נציגו ולמתן צו עשה קבוע, שיורה על הסרת מתקנים מחוץ למרכול.

...

עוד נטען כי לא היתה הנחה קבועה של מתקנים כי אם לצורך פריקה וטעינה למעט, הנחת מתקן לירקות שהנתבעת מודה כי אכן מונח שם. דיון ומסקנות: הקצביה: בסיכומיה, זנחה הנתבעת את הטענה לזכותה להפעיל קצביה במרכול ולפיכך דין התביעה להתקבל במתן צו מניעה קבוע שיאסור על הפעלתה.

זאת אני קובעת לאחר ששמעתי את עדותו של מר דוידי גרדר שגיב (להלן-"העד גרדר") שהודה בהגינותו, כי אינו יודע כיום על קצביה המופעלת במרכול כי אם על מכירת בשר מצונן וארוז והוסיף, כי אין עוד חיתוך של בשר שם (עמ' 34 שורות 8-14, עמ' 38 שורות 23-24).

כך גם השתכנעתי כי התקנון הופר ע"י הנתבעת באי הקפדה על ניקיון הבניין בהשלכת אשפה השייכת לה. מנגד, לא הוכחה עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 3 בחוק למניעת מפגעים קובע : "לא יגרום אדם לריח חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום". זאת אני קובעת משלא הוגשה תלונה מטעם התובעת למשרד לאיכות הסביבה בגין מטרד ריח ואף לא הובא להעיד מומחה מטעם המועצה המקומית מבשרת ציון (שנמחקה מהתביעה) להוכחת קיומו של מפגע לפי החוק למניעת מפגעים (עמ' 36 שורות 10-13).

בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 15223-01-12 מדינת ישראל נ' אברהמי בפני כב' השופט רפי ארניה 03 ינואר 2013 בעיניין: מדינת ישראל – לישכת תביעות שפלה ע"י ב"כ עו"ד אביעד כ"ץ המאשימה שלום אברהמי ע"י ב"כ עו"ד חיים לוין הנאשם גזר דין

המתלונן עזב את המקום יחד עם אחיו, והנאשם שעקב אחריו והזמין מישטרה, מנע את עלייתו לאוטובוס שהגיע לתחנה סמוכה, עד אשר הגיעו שוטרים למקום, ועצרו את הנאשם.

יתר על כן, התחוור, כי מעשה האלימות הנדון היה בגין עניין של מה בכך – ויכוח על המיקום בתור בקצביה של המרכול.

משכך, אין העונש אשר לו עתרו הצדדים במשותף להטיל על הנאשם עומד במיתחם הענישה ההולם.

ולהזכיר: במסגרת הכרעת הדין באתי לכלל מסקנה, כי הנאשם, אדם צעיר יחסית, הפעיל אלימות קשה, בוטה, קיצונית, ובלתי מוצדקת כלפי אדם בן 65, על רקע של ויכוח על מיקום בתור לקצבייה במרכול.

...

יתרה מכך, סבורני כי העונש המוסכם אינו יכול להציב את אותו מחסום וגבול אשר נדרשים בתי המשפט לשים בפני אזרחי ותושבי מדינת ישראל, ובפני הנאשם, בהתנהגותם החברתית.

טענתו, כאילו פעל מתוך הגנה עצמית נמצאה כבלתי מהימנה לחלוטין, ולא נתתי בה שום אמון, ובאתי לכלל מסקנה כי נטענה רק במטרה להרחיק עצמו מן האשם הפלילי שבמעשהו.

סבורני כי האינטרס הציבורי אינו יכול לסבול, בנסיבות אלה, ענישה מופרזת לקולא כגון המוסכמת, ובמיוחד כאשר אין הנאשם אינו נוטל כל אחריות למעשיו.

על אף שהנאשם הוזהר במפורש כי בית המשפט אינו מחוייב לגזור עליו את העונש המוסכם, ואין לו למעשה כל אינטרס ציפייה ראוי להגנה, הרי שסבורני כי לא ניתן לפגוע בציפיית הנאשם בצורה בלתי מידתית.

נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 4 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות, בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות שירות, בבית הספר לכבאות והצלה בראשל"צ. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 3.3.2013 שעה 8.00 במפקדת הממונה על עבודות שירות.