תביעה לחיוב שכנים בתשלום מחצית מעלות חומה משותפת

התובעים נשאו בכל עלות בניית הגדר והתביעה הנוכחית היא תביעה כנגד השכנים לתשלום מחצית מהעלות.

דיון והכרעה סעיף 49 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי גדר הנמצאת במיצר של מקרקעין שכנים היא נכס בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים, וכל אחד מבעלי המקרקעין חייב להישתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזקתה, ובאין הסכם בין הצדדים, יחלקו בחלקים שוים.

ואולם, יש לזכור כי התובעים הציגו עלויות נמוכות יותר בתחילה, וכי חלק נכבד מעלות החומה הוא בגין קיר התמך שניבנה מטעמי התובעים, כאשר יישרו את המיגרש.

...

עוד הודגש בכתב ההגנה, כי בשלב ראשון טען התובע כי לפי הצעת המחיר שלו עלות הגדר תעמוד על 14,715 ₪, לאחר מכן הוא ציין כי העלות עומדת על 17,733 ₪, כעולה מנ/1, והנה בסופו של דבר מדובר בעלות כמעט כפולה.

נוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים 1 ו – 2 לשלם לתובעים סכום 7,333 ₪ ואת הנתבעים 3 ו – 4 לשלם לתובעים סכום של 3,667 ₪.

לנתבע מיגרש הגובל במיגרש התובעת ועל כן מדובר בחומה משותפת ועל כן לטענת התובעת, על הנתבע לשאת במחצית מעלות הקמת החומה.

ביצעה פירסום בעתון וביקשה חתימה של השכנים.

כבר בדיון הובהר לנתבע כי לא הרים את נטל הראיה בעיניין הגורם שערם ערימות עפר במגרשו ועל כן אין מקום לחייב את התובעת בסכום כלשהוא בעיניין זה. הליכים נוספים בתיק ביום 08.10.19 הועבר עידכון של התובעת כדלקמן: לאחר הדיון היא פנתה טלפונית למועצה כדי לברר אם לנתבע יש היתר להקים גדר בגובה של 1.5 מ' מגובה אפס שלו והתשובה הייתה שלילית.

השוואה בין הצעת המחיר שצורפה לכתב ההגנה לבין דרישת התשלום של התובעת שצורפה לכתב התביעה תראה כי בהצעה שצרף הנתבע ננקבה עלות למ"ר בסכום של 275 ₪, כשעלות זו זהה לחומה ולרגל, בעוד בדרישה של התובעת העלות למ"ר חומה הועמדה על 350 ₪ והעלות למ"א רגל הועמדה על 250 ₪.

...

אינני מוצאת לנכון להתייחס להצעה זו, אשר הניחה גדר בגובה 1 מ' ולא 1.3 מ' ובכל מקרה כשם שאינני מקבלת את ההצעה המשופרת של התובעת, אינני מוצאת לנכון לקבל את ההצעה המשופרת של הנתבע.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 8,760 ₪ בגין חלקו בבניית הגדר.

הנתבע ישלם סכומים אלה לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הצדדים היו שכנים במגרשים סמוכים.

החל מיום 27.11.17 פנה התובע, לטענתו, לנתבעת מספר פעמים ליישוב המחלוקת, אך היא דרשה ממנו כי ישלם את עלות הבנייה של מחצית החומה.

הנתבעת ציינה כי במסגרת השיחה הזכירה את החוב שחייב התובע לה ודרשה שישולם לה מידית.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד ובה ציינה, כי בתאריך 24.5.14 פנתה לנתבע וציינה כי על שני הצדדים לבנות חומה משותפת אשר תפריד בין שני המגרשים.

מצד שני, דומה כי בעיניין עלות החומה צריך היה השמאי להיתחשב בעלות הריאלית של הבנייה וזאת כעולה ממסמך אותו צרפה הנתבעת עצמה ולפיו עלות בניית כל החומה הנה 18,000 ₪ ובכך, כי הסעד הנתבע על ידי הנתבעת הועמד על סך של 9,000 ש"ח. ההלכה היא שתובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו, או בסעד שמעל ומעבר לזה שתבע.

...

הנני מקבל את חוות דעתו של השמאי בעניין חריגת הבנייה.

אני סבור שהנתבעת אינה זאת שצריכה לשאת בטעות בשיקול דעתו של התובע.

בהינתן הפער הנמוך מאד בין התביעות ובין הסכום שהתקבל בסופו דבר, ובהינתן נסיבות המקרה, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הצדדים הם בעלי מגרשים שכנים בבאר שבע.

התובע צירף לכתב התביעה חשבונית בגין התשלום ששילם עבור שלוש חומות שבנה במגרשו וכן אישור עליו חתום הנתבע ובו הוא מציין כי הוא מסכים לגובה החומה וכן את החלק הרלוואנטי מתוכנית הפיתוח ועליה חתימתו של הנתבע ליד, לשיטתו של התובע, הכיתוב "מאשר לבנות בית חדש במקום כפי שצוין בתוכנית". בכתב ההגנה טען הנתבע כי לא הייתה לו כל כוונה "לשלם את חלקי בחומה המשותפת ובתנאי כי ייבנה קיר תקני שאוכל להשתמש בו". עוד טען הנתבע כי בנסיבות בהן התובע כלל לא דרש ממנו תשלום אין כל מקום לחיוב בריבית והצמדה וכי גובה החומה מפני הקרקע במגרשו הוא 60 סמ' בלבד ועל כן חלקו היחסי אמור להיות ביחס לגובה זה. הנתבע הכחיש ביצוע איטום.

עלות החומה: בכתב ההגנה טען הנתבע כי "לא הייתה לי כול כוונה שלא לשלם את חלקי היחסי בחומה המשותפת". הנתבע אינו חולק איפוא על חובתו העקרונית לשלם מחצית מהעלות של בניית החומה אך טוען כי לעניין זה יש להביא בחשבון גובה של 60 סמ' בלבד שהוא גובה החומה מעל מפלס פני הקרקע שלו.

סבורני כי תשלום בסך של 3,000 ₪ משקף באופן סביר את העלות של מחצית החומה והוא מביא בחשבון גם את העובדה כי התובע לא טרח להגיע עם הנתבע מבעוד מועד להסכמות ביחס לעלות הקמת החומה, מחד ואת העובדה כי הנתבע עושה שימוש בחומה לפחות מאז החל בבניית ביתו ועד היום וכי גם מטעמים של עשיית עושר ולא במשפט יש לחייבו בעלות הקמתה של החומה, מאידך.

...

דין התובענה שהגיש התובע להתקבל בחלקה ודין התובענה שכנגד להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכומו של דבר, תביעתו של הנתבע נדחית.

סיכומו של דבר אני מקבל את התובענה שהגיש התובע בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 3,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

מקובל להמתין עד לסיום הבנייה ואז לעשות חשבון ולשלם במידת הצורך הישתתפות בחומה משותפת כנדרש, אולם מר חיון בחר שלא לעשות כן. מר ביטון מעולם לא הכחיש או סרב לשלם מחצית מעלות קיר התמך, ובקש כאמור כי יועבר לו חישוב של עלות הבניה, אולם הדבר לא נעשה.

לא היה כל מקום להגיש תביעה זו. על מר חיון לשאת במחצית מהגדר הקלה המשותפת, שעלותה גבוה מעלות החומה ועל כן דין התביעה להדחות.

יש לציין כי אימוץ העלויות שרשם הקבלן המבצע אינו מובן מאליו, שכן במסמכים שהוציא בזמנו הקבלן למר חיון, אין פירוט ספציפי של עלויות קיר התמך, ופירוט העלויות הוכן לבקשת מר חיון לצורך היתחשבנות עם השכנים בגין בניית קירות תומכים.

מצאתי לנכון לפיכך לקזז מחצית מעלות הגדר הקלה שמוקמה על קיר התמך בין שני הבניינים ממחצית מעלות קיר התמך, שכן עיון בחוות דעת מר קאיד מעלה כי מר ביטון היה חייב להקים את הגדר הקלה בתווך בין שני הבתים, מעל קיר התמך המשותף, בשל צורך בטיחותי.

...

לא היה כל מקום להגיש תביעה זו. על מר חיון לשאת במחצית מהגדר הקלה המשותפת, שעלותה גבוה מעלות החומה ועל כן דין התביעה להידחות.

כמו כן במהלך הדיון נשקל מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כאשר לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטתי שלא למנות מומחה מטעם בית המשפט, שכן סברתי שמינוי מומחה עשוי להכביר הוצאות על הצדדים.

אני דוחה את טענות מר חיון כאילו מר ביטון הכניס לקבלה גם עבודות אלומיניום אחרות שעשה בביתו.

לסיכום מר ביטון ישלם למר חיון סך של 2,170 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.