במסגרת התביעה, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי עריכת הסכם עבודה, פיטורים בהעדר שימוע ומחצית שכר הטירחה שהיתקבל בתיק מסוים, בעיניינו נרחיב בהמשך[footnoteRef:1].
סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים...". בעיניין זה כותבת המלומדת פרופ' ג. שלו כי (הדגשות נוספו, מ.ק) -
"חוזה בעל פה הוא תוצאת הצעה וקיבול שנעשו בדיבור פה, או תוצאת משא ומתן בין נוכחים שלא קיבל ביטוי כתוב. בפתיחת נתיב לעשיית חוזים בעל פה טמונה תשובה לטעות השגורה אצל הדיוטות שלפיה בהעדר כתב אין חוזה. גם סיכום דברים בעל פה, ואפילו בעניינים מסובכים, רציניים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה מחייב, ובילבד שמתקיימות דרישות פרק א לחוק (שהן, בעיקר, גמירת דעתם של הצדדים ומסוימות). מובן שיש להוכיח חוזה בעל פה בראיות מספיקות, ובהעדר מיסמך כתוב עשויה הוכחת חוזה בעל פה לעורר קשיים. אולם שאלות אלו עניינן בתחום דיני הראיות ולא בתחום המהותי של דיני החוזים. כך, למשל, כאשר נדון בבית המשפט העליון הסכם סוכנות שהתבסס על דברים שבעל פה, דחה השופט גולדברג את הטענה כי הסכם הסוכנות חייב היה להערך בכתב. עם זאת, העדר תעוד כתוב של הסכמת הצדדים עלול להוביל לחוסר יכולת להכריע בין גרסאותיהם הנוגדות של הצדדים ולשלול לפיכך מתן תוקף להסכמה".
(ר' גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019), עמ' 261-262 והאסמכתאות שם).
משקבענו לעיל כי לא הוכחה הסכמה בין הצדדים אשר לחלוקת שכה"ט בתיק זה, בין היתר על יסוד היתנהלותה של התובעת אשר לא דרשה אף לקבל חלק מהתשלום התכוף שהיתקבל בתיק ועל יסוד היתנהלות הצדדים בזמן אמת באופן שאינו מאפשר קביעה לפיה הוכחו הצעה וקיבול קונקריטיים בנסיבות, וכי ככל שהייתה הסכמה או נוהג לחלוקת שכר הטירחה בתיקים של מקורבים ומכרים של התובעת אין להחילה גם על תיק ב.ע, אשר הובא למשרד בנסיבות שונות לחלוטין – התוצאה היא כי יש לדחות את תביעתה של התובעת ברכיב זה.
התביעה לפצוי בגין "השפלה, הטרדה והוצאת דיבה"
לטענת התובעת, לאורך תקופת העסקתה נהג הנתבע להתעמר בה, להקניט אותה, להשפיל אותה ואף לפרסם כנגדה פירסומי דיבה.
כאמור, שוכנענו כי התובעת הסכימה בזמן אמת על סיום העסקתה מאחר שהדברים התיישבו עם רצונותיה ועל כן לא היה מקום בנסיבות אלו לזמנה לשימוע, כך שלא נפלו פגמים בהליך העסקתה, המצדיקים פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
...
לאור האמור לעיל, נוכח הקשיים הרבים העולים מהם, איננו מקבלים את תחשיביה של התובעת.
כאמור, מסקנתנו לפיה אין לקבל את תביעתה של התובעת ברכיב זה מתבססת על הפירוט והחישובים שהגישה התובעת במנותק מאלו של הנתבע, כאשר הגענו למסקנה כי לא ניתן לקבל את חישוביה.
סוף דבר
תביעת התובעת נדחית ברובה, להוציא הפיצוי שנפסק כאמור לעיל, כך שהנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד, שישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
