אמו של התובע ציינה בתצהירה כי עקב התאונה נגרמו לתובע הוצאות רפואיות רבות, לרבות בשל רכישת תרופות, קנביס רפואי, בדיקות, ייעוץ רפואי, רפואה משלימה, טפולי שיניים, מתיחות של הגוף, אימונים אישיים בחדר כושר, עיסוי רפואי, רכיבה טיפולית והוצאות נילוות לאישפוז וכן נסיעות לטיפולים רפואיים, מעבר למימון שניתן על ידי קופת החולים או ביטוח לאומי.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים וחומר הראיות, ונוכח העובדה שהתובע זכאי לקבל כימעט את מלוא הטיפולים הרפואיים הקשורים לתאונה מקופת החולים ללא הישתתפות עצמית, אעמיד את גובה הפצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 250,000 ₪, נכון להיום.
במקרה דנן התובע בחר לא לקבל קצבה מיוחדת למרות שנימצא זכאי לה והעדיף קצבת שר"מ. הנתבעת מפנה לע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון (5.11.2006) (להלן: פס"ד סגרון), שם נקבע כי זכותו של נפגע לבחור במסלול גמלה כזה או אחר אינה גורעת מהצורך לנכות מסכום הפיצויים שהמעביד חב בו את הגימלאות שהנפגע זכאי להן מכוח היותו נפגע עבודה.
בין המעביד ובין המוסד מתקיימת מערכת יחסים של מבטח – מבוטח ואם שילם המבוטח, הוא המעביד, את דמי הביטוח – שוב אין מקום שיישא גם בנזק וגם יידרש להשיב למוסד את הגימלה המשתלמת לנפגע, הוא העובד (ע"א 552/71 נסים כהן נ' אלכסנדר ולד, פ"ד כז(1)201 (27.12.1972); פס"ד סגרון).
בהתאם לסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, כפי שפורש בפס"ד סגרון, מקום בו זכאי הנפגע לגימלה כנפגע עבודה, אך בוחר בגימלה אחרת, רואים את גמלת העבודה שהוא זכאי לה כאילו שולמה, וזאת לצורך ניכוייה מהפצוי שזכאי לו הנפגע מהמעביד וכך נפסק: "זכותו של המעביד כי שווי גמלאות העבודה ינוכה מסכום הפיצויים וכי המוסד לביטוח לאומי לא יחזור עליו בתביעת שבוב לעניין גמלאות אלה".
שאלת תחולת הילכת אלגריסי, לפיה, כאמור, מבטחת רכב המעביד באה בנעלי המעביד, על קרנית, לא נדונה ולא הוכרעה בית המשפט העליון.
...
התובע טוען בסיכומיו כי ממכלול הראיות בתיק, לרבות חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר, עולה בבירור כי הנכויות מהן הוא סובל בשל התאונה, המשלבות מגבלות פיסיות, קוגניטיביות, רגשיות והתנהגותיות, שוללות כל כושר השתכרות ולכן הוא זכאי לפיצוי מלא בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד.
ריבלין, בספרו, מציין את השיקולים לכאן ולכאן ומסכם כי "השאלה היא שאלה של מדיניות משפטית, בסופו של דבר, והיא כרוכה בין היתר בבחירה אם להטיל את נטל הפיצויים על המעביד הלא מבוטח" (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 433-432 (מהדורה חמישית, 2020)).
אם ייקבע כי קרנית נחשבת צד שלישי ולא מעביד ולמוסד תעמוד זכות חזרה כלפיה, הרי שבסופו של דבר בעל הרכב – מתיר השימוש – הוא מעבידו של הנפגע - יישא בנטל הכספי של זכות החזרה של המוסד, שהרי לקרנית זכות חזרה שלא ניתן לשלול לפי החוק, וזוהי בדיוק התוצאה שביקש המחוקק למנוע באמצעות סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין.
"היו כמה מבוטחים מלבדו שקיבלנו אותם שנים אחורה ואנחנו החלטנו כהחלטה מחוזית לא לגעת בהם...זה היה המון שנים אחורה" (עמ' 105).
