להשלמת התמונה יצוין כי לאחר העברת ייצוג הנתבעים לעו"ד פסקא, התביעה הקודמת נמחקה ותחתיה הוגשה תביעה חדשה לבית משפט המחוזי בתל אביב (להלן: "התביעה השנייה").
עניין זה התבטא בייעץ מוטעה שנתן התובע כאילו הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת נכות כללית תיפגע בסכוייהם לקבלת תשלום תכוף מקרנית, המנעות התובע מהגשת בקשה למינוי נתבעים 2-3 כאפוטרופוסים על נתבע 1, זאת בנגוד להמלצת העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בנתבע 1 במהלך אשפוזו בבית חולים לווינשטיין, הבטחה, שלא מומשה, להשיג תשלום תכוף תוך 40 יום וחשוב מכך התשלום התכוף שהושג באמצעות התובע היה בסכום נמוך שלא כיסה את הוצאות הנתבעים והתחייבויותיהם בעקבות התאונה, מה גם ובהתאם לשטר הסילוק הנתבעים היו מנועים מהגשת בקשה חדשה לתשלום תכוף וזאת עד ליום 01.09.16.
...
הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), ולפיו:
"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".
ב- ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5), 20 נפסק לעניין הוראת החוק לעיל, כדלקמן:
"סעיף 46 שורשיו בדיני עשיית עושר ולא במשפט. ביסודו העיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין..... הצורך באמדן השכר הראוי – חלף שכר מוסכם – עשוי להתעורר במקרים שונים..... ובכלל זה המקרה נושא ענייננו, אשר בו לא סוכם כלל שיעור שכר הטרחה (מקרים אחרים הם למשל מקום שבו הוסכם על השכר, אולם השירות נפסק בעודו באבו, ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה, או מקום שבו הסכם שכר הטרחה איננו תקף מסיבה כלשהי). הנה אפוא, ברגיל, העדרו של הסכם שכר טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם. אדרבה, רואים בצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך הדין את השכר הראוי..... והוא כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת....." (שם, עמ' 27) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.)
באשר לאופן אומדן השכר הראוי, הוסיף בית המשפט ופסק בעניין יכין לעיל, באומרו:
"כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק, דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו..... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח; את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות; את שוויו של העניין מושא השירות; את המוניטין של עורך הדין..... כמו כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – אם קיימת שיטה כזו....." (שם, עמ' 27-28 לפסק הדין).
לסיכום כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומורה כדלקמן:
ניתן בזאת פסק דין הצהרתי, לפיו התובע זכאי לקבל 20% מתוך שכ"ט עו"ד המגיע בהתאם לכללי הלשכה עבור הפיצויים שיפסקו לנתבעים או למי מהם בעקבות התאונה נשוא התביעה ובתוספת מע"מ עליו.
הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, את מלוא הסכומים כמפורט להלן:
- שכר טרחת עו"ד עבור הטיפול בהסכם תשלום תכוף בסך של 5,500 ₪ בתוספת
מע"מ עליו ובסה"כ 6,435 ₪, שכ''ט עו''ד עבור הטיפול בבקשה למינוי אפוטרופוס בסך של 3,634 ₪, וכן החזר אגרות אשר שילם התובע עבור הגשת התביעה הקודמת והבקשה למינוי אפוטרופוס בסך של 1,518 ₪, ובסה''כ 11,587 ש''ח.
בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, ולאור הפער שבין הסכום הנתבע לסכום שנפסק בפועל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסכום כולל של 8,000 ₪.
