כפי שעולה מהודעת העירעור אשר הוגשה על ידם, הם מבקשים ייצוג בתיקי בית המשפט קמא אשר צויינו על ידם בהודעת העירעור - תיק תביעת לשון הרע נגדם שמספרו 18304-07-14 אשר כבר הסתיים וערעור עליו הוגש על ידי המערערים לבדם, הליך בזיון בית משפט במסגרת תיק 57216-12-16 אף הוא הסתיים בפסק דין כבר בחודש ינואר 2017 ותיק 30575-10-14 שעניינו תביעה כספית של המערערת ואימה נגד המשיבים, אף הוא ניסגר בחודש ספטמבר 2017, קודם שהוגש ערעור זה.
המערערים טוענים בערעורם כי למרות שנמצאו זכאים לסיוע משפטי, הם לא מקבלים ייצוג הולם, עורכי הדין אינם זמינים להם, אינם מגיבים לפניותיהם בטלפון או בדואר האלקטרוני ואינם מייצגים אותם נאמנה.
על אף כל האמור ציינה המשיבה, כי מנהל הלישכה לסיוע משפטי במחוז ישב ארוכות באופן אישי עם המערערים, בלב פתוח ובנפש חפצה, על מנת להציע למערער דרכים שונות להתמודדות, בין היתר, אף הציע להם כי ינסה לנהל בשמם דין ודברים עם ב"כ הצד שכנגד בתיק לשון הרע, על מנת להגיע להסכמה על הפחתת גובה הפצוי, אולם ללא הצלחה.
ב"כ המשיבה הפנה לסיכומיה והוסיף כי נגד המערער הוגש כתב אישום בגין איומים על עו"ד נריה מטעם המשיבה.
לא אוכל להשלים החלטה זו מבלי להתייחס להתנהלות המערערים, אשר ביחס אליה הועלו טענות קשות מצד המשיבה, היתנהלות אשר אף אנוכי חזיתי בה במסגרת כתבי טענות, הודעות ובקשות שונות בתיק זה ובתיקי בית המשפט קמא וכן בדיון אשר היתקיים בפניי, אשר גם בו התפרץ המערער, לאחר שהתריתי בו מספר פעמים, כפי שבין היתר תועד בפרוטוקול הדיון, ולבסוף נדרשה נוכחות משמר בתי המשפט לאורך כל הדיון על מנת לשמור על הסדר ועל מהלך דיון תקין.
מטענות המשיבה ומשלל המוצגים אשר הובאו בפניי במסגרת תגובתה ואף במסגרת כתב העירעור אשר הוגש על ידי המערערים, עולה כי לאורך כל תקופת ייצוגם של המערערים על ידי המשיבה ואף לאחר מכן, נהגו המערערים בבריונות, בתוקפנות, תוך הפניית איומים והשמצות, חלקם בפומבי, כלפי עורכי הדין אשר מונו לייצגם, כלפי נושאי תפקידים אצל המשיבה, ואף כלפי עורכי דין נוספים המעורבים בהליכים ומותבי בתי המשפט השונים.
משבחרו להיתנער מייצוג זה, בין באופן ישיר וברור דוגמאת הליך העירעור על תיק ההטרדה המאיימת, בין בדרך של איומים על עורכי הדין מטעם המשיבה, איני מוצאת מדוע חייבת המשיבה להמשיך ולפעול לייצוגם על חשבון הקופה הציבורית.
...
דיון ומסקנות
שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בטענותיהם הכתובות ובמסמכים אשר הוצגו בפני והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
משעה שהמשיבה הגיעה למסקנה כי אין סיכוי לערעור, כפי שפירטה בשני מכתביה אל המערערים, צריכים היו אלו להצביע, במסגרת הערעור כאן, על נימוקים אשר יובילו למסקנה אחרת.
לא מצאתי כל פגם בהחלטה זו.
מכאן, דין הערעור על החלטה זו להידחות.
