תביעה להשבת תשלום על רכישת רכב ביבוא אישי

לחילופין, עותר התובע לחייב את הנתבעים 2 ו-3, חברה המיתמחה בייבוא רכבים ומנהלה, להשיב לו את הסכום הנ"ל. רקע עובדתי התובע, עורך דין במקצועו, ביקש לרכוש רכב יוקרה מסוג מרצדס בדרך של ייבוא אישי לשימוש עצמי, באמצעות הנתבעת 3 - חברת מנמד בע"מ, אשר בשליטתו ובניהולו של הנתבע 2, שהוצגה כחברה המיתמחה בייבוא אישי של כלי רכב (להלן: "הנתבעים" או "החברה").

ביום 13.09.2016 נחתם בין חברת מנמד בע"מ (להלן: החברה) לבין התובע הסכם, שהוכתר כ"הסכם מספר 16091301", לפיו התובע ירכוש רכב מסוג מרצדס מידגם  GLE500 שנת ייצור 2016 (להלן: הרכב),  בתמורה לסך של 449,000 ₪. הנתבעת, מצדה, הצהירה כי היא עוסקת בייעוץ בנוגע ליבוא אישי של כלי רכב מחו"ל והיא תסייע ותייעץ לו ברכישת רכב בחו"ל ובהבאתו לארץ. החברה תטפל במיסוי ומכס, ותדאג לשחרר את הרכב ולמסור אותו לידי התובע (להלן: הסכם הרכישה). להבטחת התחייבויות החברה בהסכם חתם הנתבע 2 על ערבות אישית בגובה של 339,800 ₪ (להלן: הערבות). אין מחלוקת כי מלוא הסכומים, בהתאם לרשימת התשלומים המנויה בסעיף 4 להסכם הרכישה, שולמו על ידי התובע.

בנוסף, מכתב מטעם חברת גלובל, שהונפק ביום 02.02.2017 המופנה לתובע, ממנו עולה כי הסכום ששולם עבור הרכב הוא 51,500 אירו (נ/9), ולכך מצטרפים גם המועדים השונים ביחס להחזר המע"מ המתיישבים זה עם זה: ביום 22.09.2016 שלח הנתבע 2 הנחיות לתובע ביחס לסכומי ההעברה, למוטבים, ולמטרות ההעברה; ביום 25.09.16 שלח התובע לנתבע 2 הודעה כי "הכסף הגיע ליעדו" (נספחי כתב התביעה); וביום 14.11.16 הוצאה חשבונית מטעם הנתבעת 3, בדבר החזרי המע"מ. הגיוני כי היה מקום לתשלום מע"מ כלשהוא והגיוני יותר להניח כי רכישת רכב כוללת מסוי כלשהוא במדינה בה נרכש הרכב.

...

אך איני מקבלת את טענתו.

סעיף 6 להסכם הרכישה קובע: מקום שהתובע שילם את הפרשי המס שנקבעו בהחלטה הראשונה, יש בכך משום הודאה כי הנתבעים שילמו כבר את המקסימום שנקבע בסעיף 6, ולכן הנתבעים 2 ו-3 אינם מחויבים, מכוח הסכם הרכישה, לשאת בסכומי המס הנוספים שהושתו על התובע והתביעה נגדם נדחית.

סוף דבר: הנתבעת להשיב לתובע את חיובי הרבית וקנס הפיגורים שבהודעת הגירעון (רכיב ההצמדה יוותר).

הנתבעים טוענים כי במקרה דנן מדובר בייבוא אישי שהרכב מגיע על שם התובע להבדיל מיבוא מקביל שהרכב מגיע לארץ על שם הסוכן שמעביר לשם הרוכש בארץ.

בהקשר זה של ביטול הזמנה אפנה לתקנות הגנת הצרכן המעניקות לצרכן את זכות הביטול של עיסקה לרכישת רכב תוך 14 יום: "2.צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובילבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם

הנתבעים לא הוכיחו מה עלה בגורל הרכב שהוזמן? האם לקוח אחר שלהם קנה אותו? האם הם ביטלו את ההזמנה מול הסוכן בחו"ל? כמה שילמו לסוכן בחו"ל וכמה הוחזר להם מאותו סוכן? כל השאלות הללו נותרו ללא מענה ולא הוכחו במסמכים.

הם לא הוכיחו את התשלומים ששלמו לאותו סוכן לחו"ל ולא הוכיח מה הוחזר לו ומה מערכת ההיתקשרות עם אותו סוכן, אף שלא היתה כל מניעה מלעשות כן. הדבר פעול לרעתם של הנתבעים והתובעים שכנגד.

...

פועל יוצא מכל האמור לעיל הוא קבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו בנוסף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪, בהתאם לתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין , כאמור בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי.

כמו כן ישלמו הנתבעים את אגרת התביעה ששילם התובע.

ניסיונות התכתבות נוספים ואף מכתב התראה נוסף מיום 5.11.18 לא הביאו לכדי קידום עסקת היבוא, וביום 19.11.18 הוגשה תובענה זו. תמצית טענות הצדדים לטענת התובע הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם כלפיו בעסקת יבוא הרכב ועליהם להשיב לו את הכספים ששלם ולשלם לו פיצויים על הנזק שניגרם לו. לפי גרסת התובע, בינו לבין הנתבעים נכרת במהלך חדש מאי 2017 הסכם ליבוא אישי של רכב.

כאשר מסכמים את הראיות שהוצגו במהלך בירור הטענות, ברי הדבר שלא ניתן לבסס מסקנה על סך הכספים ששילם התובע בלי ראיות שיבססו טענה זו, וכאשר ניכר כיצד הצדדים עצמם לא דקדקו בהיתחשבנות שערכו תוך כדי התהליך.

וכך ניתן לסכם את אשר התברר: בתחילת 2017 יצר התובע קשר עם אדם בשם אסף דדון, הגיע עימו להסכם לרכישת רכב ביבוא אישי, והעביר לו כמקדמה תשלומים במזומן.

...

מקום בו לא הוכח קיומו של הפרש כאמור, לא יוכל התובע לעשות שימוש במנגנון הקבוע בסעיף 11(א) לחוק ודין תביעתו להידחות.

כך נמצא כי התובע לא הוכיח שנגרמו לו נזקים בני פיצוי בגין הפרת ההסכם, אלא רק את הנזק הלא ממוני שנגרם לו. טענות התובע לחיוב הנתבעים בפיצוי על הנזקים שנגרמו לו נדחות, זולת הטענה לחיוב בנזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 355,017 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

האם התובעת זכאית להשבת תשלום המס מאת הנתבעת? אין חולק בין הצדדים כי התובעת פנתה אל הנתבעים באמצעות אביה על מנת לרכוש רכב ביבוא אישי.

על כן מצאתי לנכון לדחות טענת התובעת בדבר עיסוק לא חוקי של הנתבעים לייבוא רכב אישי ללא רישיון בתקופה הרלוואנטית לתביעה.

על כן, איני מוצאת לנכון להפחית מהסכום שייפסק לטובת התובעת, כל סכום שהוא כדי להקטין ניזקי הנתבעים לכאורה, זאת גם בהיתחשב בעובדה כי המס ששולם על ידי התובעת גם הוא לאחר הפחתת ריבית וקנסות.

...

על כן ומשלא מצאתי כל הצדקה אחרת להיעתר לבקשה, הבקשה נדחית אף בלא צורך להתייחס לתשובת הנתבעים.

גם הטענה כי אין תוקף לתניית הבוררות בהסכם נזנחה בסיכומים ולא בכדי, שהרי אין בנמצא בהסכם כל תניית בוררות כך שלא היה בסיס והצדקה להעלאת טענה זו לכתחילה ומשנזנחה גם איני נדרשת לדון בה. סוף דבר לאור כל הדברים האמורים לעיל, התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

עסקינן בתביעה להשבת כספים שהתובע שילם לצורך ייבוא אישי של רכב לישראל ולפיצויים בגין הפרת הסכם.

התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבעים הפרו את חוק רשוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (יבוא רכב ושיווקו וסחר ברכב), התשע"ו-2016 בהעדר שקיפות וגילוי מיסמכי רכישת הרכב וכן בכך שלא ניתנה לו ערבות בנקאית כנגד הכספים ששילם וחשבונית המפרטת את הפרטים הנדרשים בחוק.

כל הסכומים לעיל ישולמו על ידי הנתבעים לתובע תוך 30 יום.

...

סוף דבר מכל האמור הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 90,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (29.12.2020) ועד התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת את אגרת המשפט ששולמה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 30,000 ₪.

סכום אותו אני קובעת כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין, ובכלל זה בהתחשב בתוצאות ההליך שנוהל עד תום, בסכום התביעה ובכך שרק לאחר הגשת התביעה הושב לתובע סך של 110,000 ₪ מתוך סכום התביעה ויתרת כספו של התובע לא הושב לו במשך שנתיים.