תביעה להשבת תשלום ללא חשבונית על פי פסק דין

להסכם זה קדם הסכם שכירות עם אביו של המנוח, מר זכריה עבד, שגם הוא נפטר ועם פטירתו הועברו הזכויות בחנות לבעל המנוח, על פי פסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה וצו ירושה שניתן בעיניין.

בכתב תביעתה נקבה התובעת בסכום דמי השכירות עד למועד הפינוי הצפוי על פי פסק דינו של בית המשפט בתביעת הפינוי, דהיינו יום 31.10.20 ועתרה לתשלומם של אלה, כאמור, עד למועד הפינוי.

ערה אני לכך שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, תשלום שלא נקבע האם הוא כולל מע"מ אם לאו, חזקה היא שהוא כולל מע"מ. כאמור, גם אם מקבלת אני את גרסת הנתבעת, כי מדובר בתשלומים הכוללים מע"מ, הרי שהיא אינה זכאית להשבת הסכום ששולם עבור המע"מ ושעה שהצדדים פעלו באופן מסויים לאורך שנים, כשבהסכם האחרון אף השמיטו את סוגיית המע"מ, יש לקבוע, כי הסכום לתשלום הנו הסכום שהוסכם כי המנוח יקבל ואם נהנה הוא מאי תשלום המע"מ, הנאה זו אינה על גבה של הנתבעת, אלא בהסכמתה.

המומחה השיב, כי הנתבעת יכולה להזדכות רק על פי חשבוניות.

...

מכל מקום, לא הוכח כל הפסד ולכן תביעתה של התובעת בעניין זה נדחית.

סוף דבר, אשר על כן, ושעה שקבעתי, כי טענות הנתבעת נדחות, על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, דהיינו הסך של 82,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

ת.א. 7364-06-13 תביעת ארנסון להשבה - שנדחתה לאחר ביצוע התשלום לפי פסק הדין בתביעת ההשבה טענה חברת א. ארנסון בע"מ שנפלה טעות בתשלום שבוצע, שכן שולמו סכומים מעבר לפרשנות הנכונה של הפסיקתא.

ת.א. 47046-01-16 תביעת שכר הטירחה – הסתיימה בפסק דין מוסכם ביום 29.11.2016 לטענת עו"ד לאופר לא שילם מר נורני את שכר הטירחה שהוסכם ביחס לייצוג בתביעת ארנסון ובערעור, ועל כן הגיש עו"ד לאופר תביעה בסדר דין מקוצר נגד מר נורני על סך 48,840 ₪.

בהתאם, טוען עו"ד לאופר להתיישנות רכיבים בתביעת מר נורני משעה שעילתם נולדה לפני למעלה משבע שנים: תשלומי חברת ארנסון על פי היתחשבנות משנת 2009 – מר נורני מסתמך בטענות אלו על חשבונית שהוציאה חברת ארנסון ביום 30.9.2009 (נספח 8 לכתב התביעה) ועל מכתב היתחשבנות שערך עו"ד לאופר ביום 1.10.2009 (נספח 5 לכתב התביעה).

...

די בכך על מנת לדחות תביעה זו על הסף וכך אני מורה.

אין בידי לקבל טענות אלו שאין להן אחיזה בדין.

סוף דבר ענייננו בתביעה כספית שהוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות של מרבית רכיביה ובניגוד לפסק דין שנתן בשנת 2016 תוקף להסכמת הצדדים שסילקה את כל טענותיהם באשר הן. לפיכך נדחית התביעה מחמת מעשה בי דין וממילא היו נדחים עיקר רכיביה מחמת התיישנות.

המבקשת שסברה כי חויבה בתוספות שלא כדין, פנתה למומחה, רו"ח נידאל עיסא, שמצא כי לחוב על פי החשבוניות, צורפה ריבית פיגורים בשיעור של 7.5% המחושבת בשיטת ריבית דריבית.

בבקשה לאישור הגשת התובענה כייצוגית טענה המבקשת כי המשיבה, באמצעות רשות האכיפה, מחשבת שלא כדין את ריבית הפיגורים של חייבים שלא שילמו עבור הנסיעה בכביש במועד, ועל כן טענה כי על המשיבה להשיב לכל מי שחויב שלא כדין את תשלומי היתר ששילם.

זאת, בין היתר לאור ההלכה שנפסקה בע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (3/7/2017) ולפיה אם גורם גבה כספים על פי הנחיית רשות מוסמכת, אולם הנחיה זו לא תיאמה את הדין, יראו בגורם הנתבע כמי שהתעשר "שלא על פי זכות שבדין", כמובנו של מונח זה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, המקים זכות להשבה.

(ד) חוב חלוט, אף אם אינו פסק דין, הפרישי הצמדה, תוספת הפגור ותוספת ריבית פיגורים, ניתנים להוצאה לפועל כמו פסק דין בענין אזרחי, ולענין זה יראו את בעל הזכיון כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל.

סעיף 10א' לחוק ההוצאה לפועל קבע במועד הרלבנטי: (1) חוב שנפסק ולא שולם על ידי החייב במועד שנפסק או במועד שנקבע לתשלומו בפסק הדין, לפי המאוחר (להלן בסעיף זה - מועד הפירעון), יתוספו עליו הפרישי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן בסעיף זה - החוק) וריבית צמודה כמשמעותה בחוק בשיעור של 10% ממועד הפירעון עד התשלום בפועל.

...

טענות נוספות משהגעתי למסקנה כי החיוב בוצע כדין, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם חלה בנסיבות העניין הגנת סעיף 6 לפקודת הנזיקין, והאם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקות.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אין סיכוי סביר שבקשת האישור תוכרע לטובת חברי הקבוצה, ועל כן אני מורה על דחיית בקשת האישור.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪ .

טענות הצדדים ורקע דיוני על פי הנטען בכתב התביעה, בחודש 7/18 הכניס התובע את רכבו למוסך הנתבע לתיקון "וונסים" ושילם 3,000 ש"ח במזומן.

התובע מסר בכתב תביעתו – דבר שהנתבע אישר, כי המנוע "הראשון" אינו תקין (עמ' 3, ש' 27) ועל התובע לחזור למוסך (עמ' 4, ש' 2) וכי הוא לא מתכוון לקנות לו מנוע כי לא שילם לו את כל הכסף (עמ' 5, ש' 2) ושיחזיר לו את המנוע שנטען שהמנוע ששם הוא לא תקין וישלם אחרת לא יתקדם (עמ' 5, ש' 7 ו-11-12 בהתאמה).

מנגד, בעוד התובע טען תחילה כי לא הוחלף המנוע הן בכתב תביעתו והן בפנייתו לבית המשפט למתן פסק דין העידר הגנה מיום 9.9.19 כי הנתבע לקח ממנו 10500 ש"ח עבור החלפת מנוע ולא ביצע את העבודה, הרי שחוות הדעת שסיפק קובעת כי הוחלף מנוע אולם אינה בודקת את טיבו (כאשר הנתבע טען שהחליף למנוע מקורי אולם אין לו כל אסמכתא כאשר חוות הדעת מטעם התובע מלמדת דוקא כי מדובר במנוע משומש).

כתב התביעה לא תוקן, ושם הוא העריך את הנזקים הנוספים בסך של כ-17000 ₪ (7500 ש"ח עבור הנזקים שנגרמו לרכב ו-5000 ש"ח ירידת ערך של הרכב במשך שנה ללא קשר לירידת ערך בשל נזקים נטענים ו-4500 ₪ עבור עגמת נפש) מעבר להשבה של הסכום ששולם אותו הציג בסך של 10,000 ש"ח, ולא בכדי תהה בית המשפט אם הרכב היה במצב קטסטרופאלי הכיצד הוא נמכר, כל שכן התובע לא צירף קבלות תיקון לאחר שהוציא את הרכב מהמוסך על מנת שיוכל למכור אותו, דבר הרלוואנטי לגלות במסגרת הליך של גילוי מסמכים והנתבע היתייחס לכך בדיון מיום 14.9.20 "אני דורש חשבוניות של כל התיקונים שביצע התובע ברכב, צינוריות וכו'" (עמ' 11, ש' 36).

...

כן אני סבורה כי על הנתבע לשלם לתובע עבור עגמת נפש עת גם אם החל מחודש נובמבר 2018 לא הייתה פנייה מתועדת מצד התובע לנתבע עד הוצאת הרכב מהמוסך (אם כי בתצהירו מסר שפנה 4 פעמים) הרי שלא היה מנוע מוחלף וכן הוכחו לפניי בתכתובות הפניות הרבות של התובע לנתבע שמשך אותו עוד ועוד כשהנתבע עצמו בדיון מסר שלא אמור לקחת זמן רב להחליף מנוע ולתקן את מערכת הוונסים ולא נתן כל הסבר ענייני מדוע לא טיפל ברכב גם בשלושה חודשים שהרכב היה אצלו לאחר שסוכם על החלפת מנוע.

אין מדובר בזמן סביר לכל הדעות והנתבע ניסה להתחמק בכל דרך מקבלת אחריות תוך שינוי גרסאות והרחקת עצמו מהאירוע ועל כן אני סבורה כי זהו מסוג המקרים שיש לפצות עבור עגמת הנפש שנגרמה לתובע ואני מעמידה אותה על סך של 3000 ש"ח. על כן, הנתבע ישלם לתובע סך כולל של 13,900 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3800 ₪ וכן 2336 ₪ הוצאות משפט (ובכלל זה שכ"ט שמאי, אגרת בית משפט והתייצבות התובע 5 פעמים לדיונים), עת נתתי דעתי לאופי ההליך ולהארכת ההליך מצד הנתבע אולם גם כי שילם הוצאות בשים לב לאי התייצבותו להליך בסך של 2200 ₪ לתובע כמגלם הוצאות ושכ"ט עו"ד. סך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 20,036 ₪.

משהופקדו בתיק בית המשפט 4800 ₪, אלו יחולטו לאלתר לטובת התובע על פירותיהם לאלתר באמצעות בא כוחו והנתבע ישלם לתובע את ההפרש תוך 30 יום מהיום.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת יפעת אונגר-ביטון) מיום 15/5/23, לפיו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבה לפרעון 10 המחאות משוכות מחשבון המשיבה ובחתימתה, לזמני פרעון מיוני 2019 עד ספטמבר 2019, שהוצגו כולן לפרעון ביום 2/12/20, וחוללו מחמת הוראת ביטול.

על-פי פסק הדין, המערערת טענה שהיא מחזיקה בהמחאות כדין לאחר שנתנה לאביה של המשיבה תמורה בתוצרת חקלאית, וכי אין זו הפעם הראשונה שהאב מסר המחאות המשוכות מחשבון המשיבה עבור סחורה שקבל, ובעבר ההמחאות ניפרעו.

גם הגרסה לפיה הסיבה שלא הוצאה חשבונית היא שחשבונית מוצאת לאחר תשלום, אינה מתיישבת עם המסמכים.

המשיבה השיבה לערעור בטענה שפסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ובית המשפט לערעורים אינו משנה את הממצאים אלא בנסיבות מיוחדות.

זאת, הן על פי אמונת בית המשפט קמא בעדותה של המשיבה, שלא נסתרה, בדבר תאום עם אביה, לפני או אחרי האספקה, על כך שסופקה סחורה ויש לשלם עבורה.

על פי כל האמור לעיל, בהיעדר פגם בפסק הדין המצדיק קבלת העירעור, אני דוחה את העירעור.

...

אני דוחה את טענת המערערת, כאילו המשיבה חתמה על ההמחאות כערבה.

על פי כל האמור לעיל, בהעדר פגם בפסק הדין המצדיק קבלת הערעור, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך 11,700 ₪.