תביעה להשבת תשלום חשבונות חשמל ועוגמת נפש

עוד דרשה התובעת החזר הסכום ששילמה לחשמלאי לבדיקת המערכות (300 ₪), השבת שיק הבטחון על סך 10,000 ₪ שנפרע שלא כדין, ופצוי על עוגמת נפש בסך 30,000 ₪.

גם התובעת כשלה להסביר מדוע לא צורף בעלה כתובע נוסף, בפרט שעה שאין מחלוקת כי לכל הפחות מחצית מהכספים ששולמו על ידי בני הזוג ביתר שייכת לו וממילא, כל החשבונות נשוא התביעה הוצאו על שמו (ראה עמ' 11, שורות 20 - 28 לפרוטוקול ונספחים ג', ח', ט' ו - י' לתצהיר התובעת - הודעת נתוק חשמל, חשבונות חשמל, ארנונה, מים וביוב).

...

אני דוחה, אפוא, את טענותיהם של הנתבעים בעניין זה. אעיר, כי אף אם הייתי מקבל הטענה לפיה יש לקזז מהסכום המגיע לתובעת קנס בסך של 150 ₪ בגין כל יום איחור בפינוי הדירה, אין לכך משמעות בענייננו, מאחר וממילא הסכום שעל הנתבעים להשיב לתובעת קוזז כנגד רכיבים אחרים.

סיכומו של דבר, התובעת זכאית מהנתבעים להשבת סך של 2,596.19 ₪ בגין חיובי יתר בחשבונות המים והחשמל.

לפיכך, התביעה נדחית.

ממן גם עמדה על זכותה להשבה של תשלומי חובה בגין תשלום חשבונות חשמל ומים בתקופת האיחור, בסך 17,550 ₪ (נספח 59 לתצהיר אבידן).

אמנם נטען כי אבידן הוא זה שסבל מעגמת הנפש, אך אבידן אינו בעל דין בהליך דנא, ואין ראיות שיש בהן כדי 'להעביר' את הנזק מאישיות משפטית אחת לשנייה, משכך אני דוחה את התביעה לפצוי בגין נזק לא ממוני.

...

גם אם מצא בית המשפט כי בוצעה הפרה בוטה וחמורה של הוראות החוזה אין משמעות הדבר קיומו של נזק בלתי ממוני, ועל נפגע ההפרה לעמוד בנטל המינימאלי להראות כי אכן נגרם לו נזק.

אמנם נטען כי אבידן הוא זה שסבל מעגמת הנפש, אך אבידן אינו בעל דין בהליך דנא, ואין ראיות שיש בהן כדי 'להעביר' את הנזק מאישיות משפטית אחת לשנייה, משכך אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

לסיכום קביעותי אני מקבלת את תביעת ממן לפיצויים מוסכמים ככל שמדובר בהפרה של סעיף 6.2 להסכם השכירות, עת הפסיקה ספיר להפעיל את המושכר למשך כ-6 חודשים, וכן בגין הפרת סעיף 12 להסכם בגין אי מסירת המושכר במועד, בתום תקופת השכירות (שתיהן הפרות יסודיות).

מצגי השוא הביא לקריסת התובע אשר כלשון כתב התביעה – "לא היה מסוגל אפילו לשלם את חובותיו לספקים של המזון וחומרי הגלם, או אפילו לשלם את חשבונות החנות כגון ארנונה חשמל וכיו"ב". התובע טוען שיש בפעולות הנתבעים משום הטעייה, עושק, רשלנות, גזל, הפרת חובה חקוקה, התעשרות שלא כדין וכלשונו – "והרשימה אינה סגורה". עוד טען התובע שכלל לא ידע על מה הוא חותם ובנוסף שמדובר בהסכם אחיד, חד צדדי ובעל תניות מקפחות.

עוד חזר התובע על טענות כתב התביעה והוסיף שהתביעה שכנגד היא תביעת סרק שהוגשה, כלשונו "ליצור קו הגנה, לספק מכת נגד ולנסות להתקזז עם הנתבע שכנגד". חלק שני – דיון והכרעה בתביעה העיקרית כללי הסכום הנתבע - התובע עתר, כאמור, לתשלום הסך של 389,360 ₪, כמפורט להלן: השבת דמי הזיכיון ששולמו - 320,000 ₪ השבת הפרישי דמי שכירות ששולמו ביתר - 19,360 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש - 50,000 ₪ הדיון ותוצאתו בפסקות הבאות אתייחס לטענות התביעה, לרבות למחלוקת בין הצדדים ביחס לסכום דמי הזיכיון ששולם כנטען.

...

מכאן, נדחית התביעה שכנגד ברכיב זה. דיון ברכיב השני משלושה בתביעה שכנגד - דרישת הנתבעת 1 לתשלום פיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪ (יש לדחות דרישת הנתבעת 1) הנתבעת 1 עותרת לחיוב בפיצוי מוסכם בסך של 200,000 ₪, בשל הפרת ההסכם על ידי התובע.

אם הערובה מומשה, ואם הייתה אמת בדברי הנתבע 2 ששילם לבעל הנכס ישירות – מדוע הוגשו התביעות על ידי בעל הנכס? לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי שהנתבע 2 הוכיח תשלום דמי שכירות לבעל הנכס ומכאן ממילא אין לשפותו בגין כך. חלק רביעי – סוף דבר אין מקום לקבל את התביעה העיקרית והיא נדחית, זאת מהנימוקים שהובאו בחלק השני, סעיפים 4-11 לפסק הדין.

אין מקום גם לקבל את התביעה הנגדית והיא נדחית, זאת מהנימוקים שהובאו בחלק השלישי, סעיפים 12-15 לפסק הדין.

לפיכך, טוענת התובעת, כי הנתבע לא מילא אחר חובותיו כמפורט בהסכם השכירות בין הצדדים, לא שילם את חשבון החשמל והדבר מהוה הפרה יסודית של ההסכם וכן היתנהל בחוסר תום לב שלא בהתאם להוראות סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973.

להלן פירוט הסעדים המבוקשים, כפי שנידרש בכתב התביעה: השבת דמי שכירות 30,000 ₪ בגין 6 חודשים בהם לא היה חשמל: הוצ' עבור מזון 9,000 ₪ והוצ' עבור כביסה במכבסות 6,000 ₪.

בסעיף 37 לסיכומי התובעת, טוענת התובעת, כי הוכיחה ששילמה את מלוא דמי השכירות באמצעות קזוז עמלת תיווך, ועל-כן על הנתבע לפצותה ולהשיב לה את עמלת התיווך בסך של 50,000 ₪ + מע"מ, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, שמיעת העדויות, ועיון בסיכומי הצדדים, עולה כי במקרה דנן, דין התביעה להידחות.

לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת בתוך 30 יום מהיום.

הוא ביקש כי הליקויים יתוקנו, אולם בפועל הנתבעת לא עשתה כן. התובע צירף חוות דעת שמאי לפיה ביקש לפצותו בסך של 55,282 ₪ וכן בגין עוגמת נפש על סך 7,000 ₪.

הנתבעת ממשיכה וטוענת בכתב הגנתה כי במאי 2020 ביקש התובע כי תשלם חשבון חשמל על סך 450 ₪ הקשור במושכר.

הנתבעת סרבה בטענה כי החשבון אינו נוגע לתקופת השכירות שלה ואילו התובע ציין בפניה כי "היא עוד תשלם על כך". לשיטתה, ארוע זה הוא המניע להגשת התביעה.

משנשאל התובע מדוע "לא הזכרת שותפות" בכתב התביעה השיב: "כי לא היה" (עמוד 6 שורה 30 לפרוטוקול).

...

סוף דבר.

דין התביעה להידחות.

בשים לב לסכום התביעה, להיקף כתבי הטענות, מספר הדיונים שהתקיימו, משכם, זימון אחיה של הנתבעת לעדות, ותוצאת ההליך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 8,500 ₪ (הסכום כולל מע"מ).