תביעה להשבת שכר טרחה בגין אי רישום דירה

עניינה של התביעה בהשבת שכר טירחה ששולם למשיבים בשל אי רישום הערת אזהרה לטובת המבקש בעילת רשלנות מקצועית.

נקבע כי השאלה היחידה הדרושה לעניין היא שאלת רישום הערת אזהרה לטובת המבקש; האם סוכם בין הצדדים כי המשיבים ירשמו לטובת המבקש הערת אזהרה מיד עם מסירת הדירה (או בכל מועד אחר) והאם אי רישום הערת אזהרה על ידם (שהרי אין חולק כי זו לא נרשמה) מהוה רשלנות המזכה את המבקשים בסעד של השבת מלוא שכר הטירחה אותו שילמו למשיבים בגין לווי בעסקת הרכישה.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי נשללו מהם זכויות דיוניות הנוגעות למסמכים שהוגשו ע"י המשיבים.

באשר לסיכום נטען בע"פ לעניין רישום הערת האזהרה, בימ"ש קמא לא קיבל את עדות המבקש.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

כשנשאל ממן מדוע לא רשמו מישכון על העסקה ולא רשמו הערות בספרים של רמ"י ושל החברה המשכנת, השיב שעו"ד חמדאן לא עשה עבודה טובה (עמ' 53 ש' 21-13), אך בתשובה לשאלה מדוע לא עשו דבר גם לאחר שהתגלו להם מחדליו של עו"ד חמדאן, בסמוך לאחר ההיתקשרות בעיסקה, השיב: "טעיתי, שגיתי ואני משלם בשביל זה" (עמ' 54 ש' 25-14).

התובעים הפנו בסיכומיהם לע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם גדי (מיום 13.12.2004), שם קבע כבוד הנשיא ברק, כתוארו אז, כי אפילו היה המערער בעל עסקה נוגדת מאוחרת בזמן (טענה אשר לא התקבלה באותו מקרה), ספק אם היה מקום לשלול מהמשיב את זכות הבכורה בדירה בשל אי רישום הערת אזהרה, בנסיבות שבהן המערער נימנע מלבדוק את ההחזקה בנכס – בדיקה שממנה היה למד על זכויות המשיב.

משנדחתה התביעה, אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני שניתן בתיק ביום 19.2.2019, ומורה למזכירות להעביר את הערבון על סך 10,000 ₪ שהפקידו התובעים בקופת בית המשפט לידי נתבע 3 על חשבון שכר הטירחה שנפסק לעיל.

...

לפיכך אני דוחה את התביעה לגופה, ואינני נדרש לדון ולהכריע בטענות הנתבעים בסיכומיהם בעניין התיישנות ושיהוי.

על כן, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע 3 סך של 46,800 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

משנדחתה התביעה, אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני שניתן בתיק ביום 19.2.2019, ומורה למזכירות להעביר את העירבון על סך 10,000 ₪ שהפקידו התובעים בקופת בית המשפט לידי נתבע 3 על חשבון שכר הטרחה שנפסק לעיל.

על-יסוד הדברים הללו, נטען להפרת התחייבותו של הנתבע כלפי התובע – היא ההיתחייבות שבגינה שולם לנתבע שכר-טירחת עורך-דין בסך 39,150 ₪ כולל מע"מ. הנתבע נידרש להשיב לתובע את מלוא השכר בצרוף 5,000 ₪ כפצוי בגין טירחה ועוגמת נפש וסך של 10,000 ₪ בשל היתנהלות רשלנית שיוחסה לנתבע ושביטויה בהפרת חובת הייצוג והנאמנות.

עם מתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה שגובש בהליך הקודם, מוצתה עילתו של התובע בגין אי-הרישום הזכויות בדירה ולא ניתן עוד להגיש את התביעה דנן נגד מי מטעם המוכרת ובכלל זה הנתבע.

ביסוד התביעה ניצבה טענת התובע כי הנתבע – בא-כוחה של החברה-המוכרת, יצג גם אותו ואת הקונים הנוספים, התחייב לטפל עבורם ברשום הזכויות בדירה וקיבל לשם כך שכר טירחה בסך 39,150 ₪ כולל מע"מ (להלן התשלום לנתבע).

...

טענות התובע על-אודות סבירות הסכום ששולם לנתבע במעמד חתימת הסכם המכר, תוך ניסיון להסיק מכך מסקנה על-אודות היותו תשלום שכר-טרחה עבור הרישום, דינן דחיה.

מבלי להודות בטענה מטענות התובע, לפנים משורת הדין ולסילוק סופי מלא ומוחלט של כלל טענות התובע בקשר עם רישום הזכויות ו/או הסכם המכר ו/או הבעלות ו/או כל דבר ו/או עניין הנוגע ו/או הקשור לאלה, בין שהובא בכתובים בתביעה ובין אם לאו, לפנים משורת הדין ולצרכי פשרה, תשלם הנתבעת לתובע סך של 18,000 ₪ בין היתר עבור שכר טרחה עו"ד והחזר הוצאות.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

מכאן תביעתם מהנתבעת 1; לתיקון הליקויים, לנזקים בלתי ממוניים, לירידת ערך הדירות וכן לסעדים נוספים עקב אי רישום הבית המשותף וייחוד הדירות ע"ש רוכשי הדירות: · "2,500,000 ₪ הכולל פירוק והחלפת עיקר החזיתות". · 480,000 ₪ פיצוי בלתי ממנוי.

גם אם היה עיכוב ברשום הבית המשותף עקב הקשיים שהתגלו, וגם אם יכול היה עו"ד אלי גאון לנקוט בפעולות מסוימות כדי לקדם הליך זה לרבות פניה לבית המשפט בנידון זה, אין לגרוע משכר הטירחה ששולם לו. הוא זכאי לו. בודאי כאשר הוא השלים את רישום הבית המשותף וכל שנותר עתה הוא לייחד/לרשום את הדירות על שם כל אחד מהרוכשים אשר ימציא את כל האישורים המאפשרים את הרישום.

הגם שהחלטתי לא להורות ל-עו"ד אלי גאון להחזיר את שכר הטירחה אותו הוא קיבל מהתובעים וגם לא לחייב אותו בפצוי על נזק שנטען שהוא באחריותו, אין להיתעלם מכך, שרישום הבית המשותף התעכב לאורך שנים והתאפשר בסופו של דבר בעקבות התביעה שהוגשה והסיוע שניתן על ידי בית המשפט שהביא לרישום זה. אילמלא תביעה זו, אין לדעת מתי היה מתבצע רישום הבית המשותף.

...

הגם שהחלטתי לא להורות ל-עו"ד אלי גאון להחזיר את שכר הטרחה אותו הוא קיבל מהתובעים וגם לא לחייב אותו בפיצוי על נזק שנטען שהוא באחריותו, אין להתעלם מכך, שרישום הבית המשותף התעכב לאורך שנים והתאפשר בסופו של דבר בעקבות התביעה שהוגשה והסיוע שניתן על ידי בית המשפט שהביא לרישום זה. אלמלא תביעה זו, אין לדעת מתי היה מתבצע רישום הבית המשותף.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת 1 - גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ - לשלם לתובעים את הוצאותיהם בתשלום שכ"ט עורך דין בסך של 75,000₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבע 2 – עו"ד אלי גאון - לשלם לתובעים את הוצאותיהם בנושא רישום הבית המשותף, לרבות שכר טרחת עוה"ד בסכום כולל של 25,000₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

בית המשפט קמא, מצא לנכון לאמץ את חוות דעת המומחה, ואולם הוסיף וקבע כדלקמן: "בכל הנוגע לליקויי הרטיבות נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה. אכן, כפי שטענה הנתבעת 1 הליקויים בדירה אינם מצויים עוד בתחום אחריותה החוקית, בהתאם להוראות התוספת לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. על פני הדברים נראה כי המדובר בבלאי טבעי ורגיל, או כזה הנובע מהרכבת המרקיזה על ידי התובע, אשר לנתבעת אין כל אחריות בגינה. אמנם קיימים מספר ליקויים מיזעריים אשר ייתכן וניתן לייחס את חלקם לנתבעת... ואולם אלה בטלים בששים ביחס לתביעה בכללותה". בהתייחס לטענות הנוגעות לרישום הזכויות בלישכת רישום המקרקעין נקבע כי אין מקום להשבת הסכום ששולם לצורך כך שעה שמבקשת עדיין פועלת להשלמת הרישום.

המבקשת הבהירה כי הוצאותיה כוללות, בין היתר, את הסך של 3,802 ₪ אשר שולם על ידה עבור שכ"ט המומחה, וכן סך נוסף של 4,680 ₪, אשר שולם לחב' א.ר.י מרום ביניין ואחזקה בע"מ, עבור ביצוע בדיקות ההצפה ומתן חוות הדעת בעיניין זה; כל זאת מעבר לאובדן זמן יקר והוצאות אשר לשיטתה נגרמו לה, נוכח נהולו של ההליך משך קרוב לשנתיים, הצורך בבצוע סיור במקום, נוכחותה הנדרשת בבדיקות ההצפה שבוצעו משך כחמשה ימים, הוצאות מים (מקום בו בדיקות ההצפה נעשו גם בדירה השייכת לה), שכר בטלה של עובדיה וכיוצא באלו.

המשיב הוסיף וטען כי גם תביעתו להשבת הסכום ששולם על ידו בגין אי רישום זכויותיו התבררה כמוצדקת, וכי תביעתו ביחס להשבת הסכום ששולם שלא כדין, כלל לא זכתה להתייחסות של בית המשפט קמא.

מקל וחומר עת מדובר בסוגיות הנוגעות לשכר טירחה או הוצאות שנפסקו ע"י הערכאה הדיונית, אשר ההתערבות בהן תיעשה במקרים נדירים בלבד, כאשר נפלו בפסיקת ההוצאות טעות משפטית או פגם בולט בהפעלת שיקול הדעת (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה 13, 2020), בע' 1599; ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (4.8.2008); ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עיזבון, פד"י ל"ג (1) 509, 510 (1979); ע"א 6581/98 זאב זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, פד"י נט(6) 1 (2005); ע"א 288/95 ג'ורג'ט נקולא סארגי לחאם נ' נימר סלים, פד"י נד(2) 598, 617 (2000)).

מן הכלל אל הפרט; כפי שעלה מפסק דינו של בית המשפט קמא, וטענות הצדדים, הן במסגרת ההליך הקודם והן לפניי, ההליך בבית המשפט קמא נמשך כשנה וחצי, והצריך השקעת משאבים לא מבוטלים, לרבות: שתי ישיבות בבית המשפט, סיור בדירה נושא התביעה, ביצוע בדיקות המטרה והצפה במשך מספר ימים הן בדירת השכנה והן בדירה השייכת למערערת, תשלום שכ"ט המומחים מטעם בית המשפט (המומחה והחברה אשר מונתה על ידו לצורך ביצוע בפועל של הבדיקות), שכ"ט עו"ד וכד'.

...

עם זאת, בית המשפט קמא, לא התעלם מליקויים אלה, שעה שפסק כי דין התביעה להידחות, אלא כי נמצא שלא ליחס את האחריות לאותם ליקויים, עובדתית, למבקשת, וזאת, בין היתר, נוכח חלוף הזמן והוספת המרקיזה ע"י המשיב, וממילא נמצא כי אלו בטלים בשישים, ביחס לתביעה בכללותה.

באשר לסכום של 1,600 ₪ בגין אי רישום הזכויות, בית המשפט מצא לדחות מפורשות את התביעה ברכיב זה, עת קבע כי הליכי הרישום תלויים ועומדים, ומכאן שגם רכיב זה לא היווה הנמקה לאי פסיקת הוצאות המבקשת.

סוף דבר – פסק הדין של בית המשפט קמא יוותר על כנו, למעט קביעתו בסוגית ההוצאות.