תביעה להשבת כספי היטל ביוב: זכאות חברת המים לחיוב

במענה לפניות התובעת בדרישה לביטול החיוב והשבת הכספים, ביום 10.3.16 שלחה רשות המים לנתבעת 1 מכתב המתייחס לאופן שבו יש לחשב את החיוב המוטל על התובעת (נספח 24 לתצהיר עד התובעת), אף נרשם בו כי "החישוב של דמי ההקמה שניתן לגבות בגין מ"ר בנוי הנו לפי התחשיב שמוצג בסימולטור לחישוב דמי הקמה להסכמי פיתוח המופיע באתר רשות המים". בהתאם להנחיות רשות המים, ערכה הנתבעת 1 חישוב בסימולטור, ונימצא כי התובעת אינה זכאית לכל הנחה ("% הנחה בדמי הקמה במיתחם שבהסכם הפיתוח – 0.0%"; נספח 3 לתצהיר מר ראיד קבלאן, מהנדס הנתבעת 1 בתקופה הרלוואנטית, להלן – "מהנדס הנתבעת 1"; וראו גם עדותו בעיניין זה בעמ' 18 ש' 1-9).

9.2 כלל 3(ב) לכללים קובע כי "דמי הקמה יוטלו לגבי בנייה לפי שטח הבנייה, ובילבד שלא שולם בשלה תשלום קודם". כלל 11(א)(1) לכללים קובע כי "שולם לגבי בנייה בנכס תשלום קודם, לא ייכלל שטח אותה בנייה בחישוב השטח שלפיו יחושב סכום דמי ההקמה". כלל 11(ד)(2) לכללים קובע כי "רואים את כל אלה כבנייה ששולם בעדה תשלום קודם: כל בנייה אחרת שהוכח כי שולם לגבי תשלום קודם". 9.3 כלל 2 לכללים קובע כי 'תשלום קודם' הוא "תשלום של דמי הקמה, דמי הקמה חלקיים לביוב, דמי הקמה חלקיים למים, היטל ביוב, היטל הנחת צנורות, דמי הישתתפות בהתקנת מערכת ביוב או מערכת מים או דמי פיתוח ששולם בשל נכס לחברה או לרשות המקומית בטרם הטילה החברה על בעל הנכס חובה לשלם דמי הקמה לפי כללים אלה". מובהר, כי המונח 'חברה' בכללים מתייחס לתאגיד מים וביוב, ובנסיבות העניין שלפניי - לנתבעת 1, וזאת בהתאם להגדרה בסע' 2 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן – "החוק").

9.5 כלל 9 לכללי דמי הקמה מטיל על בעל נכס חובה לשלם דמי הקמה, כאשר ס"ק ה קובע, כי חרף חובת התשלום האמורה – "חברה שהתקשרה עם גורם מפתח של מיתחם פיתוח בהסכם שאישר הממונה ולפיו ההקמה של מערכת המים ומערכת הביוב בתוך מיתחם הפיתוח... תתבצע באמצעות הגורם המפתח... תפחית מכלל דמי ההקמה שבהם יחויבו בעלי הנכסים במיתחם הפיתוח... את ערך עבודות ההקמה שיבוצעו באמצעות הגורם המפתח". אלא שלא נטען כלל כי הנתבעת 1 ('חברה' כמשמעותה בחוק ובכללים) היתקשרה עם גורם מפתח או כי הסכם כאמור אושר בידי הממונה (מי שמונה לפי סע' 110 לחוק להיות ממונה על עינייני חברות לשירותי מים וביוב – כמוגדר בסע' 2 לחוק) או כי גורם מפתח פעל עבור הנתבעת 1 להקמת מערכת מים וביוב במיתחם הפיתוח, ממילא לא הוכח דבר זה, בפרט כי הנתבעת 1 הבהירה, לא אחת בכתבי הטענות הרבים שהוגשו, כי לא הייתה היתקשרות כזו.

להוכחת התביעה היה על התובעת להציג ראיות בכתב לחוזים ותשלומים שבוצעו, והיא לא עשתה כן, ומכתב רמ"י מיום 28.8.18 מוכיח את ההפך מטענות התובעת בעיניין זה. יתרה על כן, מכתב רמ"י הנ"ל מסביר את המסמך מיום 9.1.06 ואת הטעמים בעטיו בחלק מהרכיבים המפורטים בו ניתן פטור מלא, באחד מהרכיבים – פטור חלקי, ובחלק – חיוב מלא; טענות התובעת בכתב התביעה כי המסמך מיום 9.1.06 מהוה התחייבות של הנתבעת 2 לפטור מוחלט מאגרות והיטלים אינו תואם את לשונו הברורה של המסמך, שהובא לעיל.

...

לאחר ששבתי ועיינתי במסמך, אני סבורה כי מוצג ת/1 מוכיח שלא שולמו בידי התובעת 9 מ' ש"ח לתשתיות, וזאת בניגוד לטענות התובעת בהקשר זה. 13.3 במוצג ת/1 ניתן לראות כי סך של כמעט 5 מ' ש"ח שולמו עבור דמי היוון, אשר אין בינם לבין תשתיות בכלל ותשתיות מים וביוב בפרט – דבר.

14.3 בהקשר זה אומר, כי איני מקבלת את טענות הנתבעות בדבר העדר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בהחלטות רשות המים, באשר התובעת אינה תוקפת את החלטת הרשות תקיפה ישירה ובמסגרת טענותיה היא מבצעת תקיפה עקיפה של החיוב, עניין אשר מצוי בסמכותו של בית המשפט, נוכח סכום החיוב.

התוצאה אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

התביעה הנדונה היא תביעת כספית לחיוב הנתבעת בהשבת סכומים אשר לטענת התובעת נגבו ממנה שלא כדין במסגרת היטלי מים ביוב והנחת צנרת מים.

על כן ונוכח צימצום המחלוקת, טענות התובעת הדורשות הכרעה הן: הטענה כי הנתבעת הצמידה את תעריפי היטל הביוב ואגרת הנחת צנורות בנגוד לדין, ועל כן נידרשת להשיב לתובעת את הסך של 473,405 ₪ (להלן: טענת ההצמדה); הנתבעת גבתה רכיב של "זכויות מים" המגולם באגרת פיתוח מיפעל מים שלא כדין בחוסר סמכות ובנגוד לכללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב) תש"ע-2009 ועל כן נידרשת להשיב לתובעת את הסך של 268,052 ₪ (להלן: רכיב זכויות המים); הנתבעת לא הפחיתה את רכיב "מכון טיהור שפכים" מהחיוב בהיטל ביוב, ועל כן יש להשיב לתובעת את הסך של 405,346 ₪ (להלן: רכיב מכון טיהור השפכים).

הוראות המעבר בכללים קובעות כי תאגידי המים והביוב רשאים במהלך תקופת המעבר המוגדרת שם, עד לכניסה לתוקף של דמי הקמה מכוח כללי דמי הקמה: "לגבות היטל ביוב לפי חוקי העזר לביוב והיטל הנחת צנורות לפי חוקי עזר למים, כפי שנקבעו, עובר לכללים אלה, בחוקי העזר של הרשות המקומית שהיא ספק מקומי כהגדרתו בכללי הספק המקומיים, שבתחומה פועלת החברה". משהתקינה רשות המים כללים אלו, גבתה הנתבעת את ההיטלים מכוח אותם כללים ואין רלוואנטיות לסעיף 152 בו התובעת מנסה להיתלות, ולעניין זה מפנה התובעת לת"צ (מחוזי מרכז) 14701-12-13 גל אילון נ' מיתב תאגיד איזורי למים ולביוב בע"מ (2.3.16)).

...

אף התובעת והנתבעת הגיעו להסכם פשרה חלקי, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.1.2018, אשר הביא לסיום מחלוקת הצדדים בעניין טענת התובעת לקיזוז שטחי בניה שנהרסו, ולפיו תשלם הנתבעת לתובעת סך של 143,000 ₪.

דין טענת התובעת בעניין רכיב מכון טיהור השפכים להידחות.

על כן תביעת התובעת ברכיב מכון טיהור השפכים נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי וביחס לרכיב זכויות המים, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 237,020 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

יתרה מכך, לטענת התובעות, הנן זכאיות להשבת רכיב זה לאור הסכם פשרה אליו הגיע התאגיד במסגרת תובענה ייצוגית ביום 1/1/15 ובמסגרתו הצהיר התאגיד על חדילה מגביית רכיב זכויות המים החל מיום 1/1/15 וכן כי ישיב חלק מהסכום למי שנגבו ממנו היטלי מיום בחצי שנה קודם למועד הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית (התובעת מפנה להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 8/11/15 בת"צ 10446-06-14 עקליאן נ' מי שקמה בע"מ).

בכל הנוגע לסמכות לידון בתביעה האמורה, הרי שלטענת התובעות, בהנתן שמדובר בתביעה כספית להשבה, הרי שלא זו בלבד שאין כל מקום וצורך לצרף נתבעות נוספות (הערייה ורשות המים והביוב) אלא שיתרה מכך- הסמכות לידון בתביעות נתונה לבית המשפט האזרחי [בהקשר זה מפנה התובעת לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 6590/05 עריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ (19/9/05)- במסגרתו אבחן בית המשפט בין רע"א 11224/04 במסגרתו התבקש סעד המצהיר כי דרישת תשלום היטל פיתוח בטלה- הנתון לסמכות בית המשפט המינהלי, לבין תביעת השבה כספית אשר הסמכות לידון בה נתונה לבתי המשפט האזרחיים].

באשר לטענתו של תאגיד המים ולפיה לא תיצמח כל רבותא בצירופן וזאת הואיל ואין כלפיהן טענה הנסבה על השבה , הרי שהנני סבורה כי טענתו זו של התאגיד בטעות יסודה וזאת הואיל והינה מבוססת על קביעות בתי המשפט בת"צ (מנהליים ת"א) 46979-03-11 ערן אלפונטה נ' מי כרמל בע״מ (05.02.2013) וב ת"צ (מנהליים י-ם) 9535-03-12 פרד מונצ'רס נ' חברת הגיחון בע"מ (25.07.2012) - במסגרתם סולקה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כלפי תאגידי מים וזאת, מהטעם שמחד לא קבעו את התעריפים ומאידך, לא ניתן להורות על צירוף הרשות הואיל ולא גבתה הכספים ומשכך, אין לחייבה בהשבה.

...

הבקשה לסילוק על הסף; במסגרת הבקשה נשוא החלטתי זו, עותר תאגיד המים – לסילוק רוב רכיבי התביעה על הסף וזאת, הואיל ולטענתו אין בהם בכדי להקים עילה או יריבות כלפיו וכן, מפאת העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בהם.

לאחר ששקלתי הנני קובעת כי הוצאות הבקשה, תובאנה לידי ביטוי בפסיקת הוצאות ההליך.

התובעות תמצאנה את כתב התביעה, כמו גם את החלטתי זו לנתבעות הנוספות במסירה אישית בתוך לא יאוחר מ – 30 יום מהיום.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

עניינה של הבקשה דנן הוא בתביעה שהגישה כרדוש להשבת היטלי פיתוח אשר לטענתה שולמו על ידה ביתר לעירייה ולמבקש – מי נעם תאגיד מים וביוב איזורי בע"מ (להלן: התאגיד) – לפי דרישה של המשיבה 3 – הועדה המקומית לתיכנון ולבניה נצרת עילית (להלן: הועדה).

טענתה המרכזית של כרדוש הייתה כי עובר לרכישת הזכויות במקרקעין על ידה שילמה הרוכשת המקורית – חברה בשם גולדאל בע"מ – תשלומי פיתוח שונים עבור המקרקעין ואלה כללו גם תשלומי היטלי מים, ביוב ותעול.

לבסוף נטען כי הערכאות הקודמות שגו כשהעבירו את נטל הבאת הראיות להוכחת חבותו הכספית של התאגיד כלפי כרדוש, זאת משום שאין בידו די נתונים אשר יכולים להצדיק את החיוב משהוא אינו אמון על התקנת תעריפי היטלי המים או חישובם.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

משכך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 25798-09-20 מגדלי-דן שותפות מוגבלת נ' רשות מקורות חברת מים בע"מ ואח' מספר בקשה:5 לפני כבוד השופטת הדס עובדיה מבקשים 1. מקורות חברת מים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלי כהן ממשרד עוה"ד שבולת ושות' 2. הרשות הממשלתית למים וביוב ע"י ב"כ עוה"ד גינת אריאל קצ'קו מפרקליטות מחוז תל- אביב (אזרחי) משיבה 1. מגדלי-דן שותפות מוגבלת ע"י ב"כ עוה"ד טל קדש החלטה בבקשות הנתבעות לסילוק התביעה על הסף

אין חולק על כי מכוח הרפורמה ולאחריה חלה כיום חובת תשלום דמי המים גם על מים להם רמת מליחות גבוהה – מים מליחים, שבעבר, בהתאם לתוספת השנייה לחוק המים לפני תיקון 27 לחוק המים לא חויבו בהיטלי הפקה, כעולה גם מהודעות רשות המים למגדלי דן וכמודגם בתביעה זו (ההודעות- נספח א' לכתב התביעה).

טענות הצדדים טענות מגדלי דן בכתב התביעה בתמצית מגדלי דן טוענת בתביעתה כי בחרה את הטכנולוגיה לקרור מגדל המגורים מיום הקמתו בהתאם לדין שחל במשק המים בטרם הרפורמה, בעת שלא הושת עליה חיוב בגין המים שנשאבו והוחזרו לים ללא שינוי.

גם לגוף התובענה אין בה ממש ואין מקום להתערב בהחלטת הרשות; מגדלי דן אינה זכאית להסתמך על המצב לפני תיקון 27 לחוק; תעריפי המים למגדלי דן נקבעו בהתאם לכללי מקורות וחיובה בדמי מים נקבע כדין; ומן הראוי לדחות את טענותיה והסעדים המבוקשים על ידה.

בסלקו את התביעה בהיעדר סמכות עניינית, פסק בית המשפט בעיניין כפר הים בסעיף 22 לפסק דינו : "אין מדובר במחלוקת כספית הנובעת מחישוב שגוי של חובות דמי מים כי אם תקיפה של תנאי הרישיונות על בסיסם הונפקו החיובים". על דרך גזירה שווה גם במקרה שבפנינו, המדובר במחלוקת כספית הנובעת מחישוב שגוי של חיובי התובעת במאות אלפי שקלים בגין דמי מים בהיעדר דיגומים או בבצוע דיגומים שלא על פי המועדים הקבועים בכללי מקורות.

...

נראה לנו כי המסלול הנכון הינו המסלול השלישי.

העתירה נדחית, איפוא, שכן בפני העותרים מצוי סעד חלופי.

גם התביעה שלפני ותוצאת החלטתי ממחישים את הצורך בהסדרה חקיקתית בנושאי הסמכות כמו מים לצמא.