בפניי תביעה לפירוק שתוף בדירת המגורים המשותפת של הצדדים, ברחוב XXX (להלן: "הדירה" או "דירת המגורים") שהגישה התובעת נגד הנתבע.
בעיניינם של הצדדים היתנהל בפניי הליך נוסף, הממתין למתן פס"ד ושעניינו תביעת אחות הנתבע להשבת כספי הלוואה שניתנו להם לצורך רכישת הדירה.
התובעת הוסיפה כי היא חשה כבת ערובה בדירת הצדדים בשל מעורבותו המסיבית של הנתבע בחייה ותחת הטרדותיו הבלתי פוסקות.
טובת הקטינים
מעבר לקבוע בעיניין פירוק שתוף במקרקעין בכלל, בשעה שעסקינן בתביעה בין בני זוג, כבעניינינו, "רשאי בית המשפט להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" (סע' 7 לחוק בית המשפט לעניני מישפחה, תשנ"ה-1995).
...
נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי לתובעת הזכות לעתור לפירוק השיתוף בזכויות בדירה אף בטרם התקיימו התנאים הנקובים בהסכם הגירושין.
משהגעתי לכלל מסקנה זו, אני נעתר לתובענה ומורה על פירוק שיתוף מיידי בדירת הצדדים, כמפורט להלן:
בשעה שלא ניתן לבצע חלוקה בעין של הנכסים, אני מורה על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה, כפנויה, לכל המרבה במחיר בשוק החופשי, כשלכל אחד מהצדדים הזכות להשוות להצעת הרכישה הגבוהה ביותר;
התמורה, לאחר ניכוי הוצאות המכר, סילוק חובות המשכנתא הרובצים על הדירה, תחולק בין הצדדים, בחלקים שווים.
ככל שלא יעלה בידי הצדדים לבצע את פירוק השיתוף בהסכמה בכוחות עצמם, ו/או בהגשת בקשה מתאימה, ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לביצוע פירוק השיתוף;
משהגעתי לכלל מסקנה זו, מורה על חיוב הנתבע בהוצאות התובעת בסכום של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.