תביעה להשבת הלוואה בין חברים

על הסכם השותפות חתומים התובע והנתבעים; התביעה מבוססת על הסכם הלוואה (נספח א'), נושא תאריך 1.7.07, אשר הצדדים לו הנם על פי הכותרת, התובע מצד אחד והנתבעים ביחד ולחוד מצד שני, לפיו העמיד התובע לנתבעים הלוואה בסך 306,000 ₪, אשר תוחזר עד ליום 31.12.08; הוסכם כי במידה וההלוואה לא תוחזר במועד, יתוספו לסכום ההלוואה הצמדה וריבית חודשית בשיעור של 2% מיצטבר לחודש החל מיום 1.1.09 (להלן: "הסכם ההלוואה").

עו"ד דואניס אשר ערך את הסכם ההלוואה העיד בעיניין גובה הריבית: "... באופן עיקרוני, ההסכם הזה, הוא הסכם שנעשה באמת בין חברים, זה לא הסכם עסקי שמישהו נותן הלוואה. אם זאת היתה הלוואה חוץ בנקאית והתנאי הוא שזה יהיה דרך עסוקו, וזה לא דרך עסוקו, אני לא ראיתי בימי חיי הלוואה חוץ בנקאית שנותנת כימעט שנה וחצי בלי רבית והצמדה ואחרי רק מ – 1.1.09 נותנת הצמדה וריבית. הריבית לפי החוק היום לא רחוקה מהסכום הזה" (ר' עדותו מיום 17.11.15 בעמ' 20, שורות 20-24).

...

אני סבורה כי השאלה מי מהנתבעים הפקיד הלכה למעשה את השיק בתנובה אינה מהותית, עת הוכח, כי התמורה ששילם התובע בגין הסכם השותפות, הפחיתה את חוב הנתבעים לתנובה, דבר אשר הלם ועלה בקנה אחד עם האינטרס המובהק של הנתבע.

סוף דבר התביעה מתקבלת כדלקמן – הנתבע ישלם לתובע סך 306,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובע את הוצאות האגרה ביחס לסכום פסק הדין וכן שכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באילת (כבוד השופטת ליאורה אדלשטיין) מיום 24.12.2018, בו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבה להחזרת הלוואה בסך 20,000 ₪.

כאמור, המבקש הגדיר את ההלוואה כ"הלוואה בין חברים" ואכן עולה מהנתונים כי המדובר בהלוואה חברית בין המבקש למשיבה.

...

זאת, לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת המשיבה לפיה הסכם ההלוואה כרך בתוכו תניה שהמשיבה תשלם את חובה רק לאחר שתקבל פיצויים מתביעת נזקי גוף שהגישה.

סיכום נוכח כל האמור, רשות ערעור ניתנה.

הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם את הוצאות המבקש בסך 1500 ₪.

הסכומים הנוספים שנתן גיא לברי לדברי גיא , מעבר להלוואה מושא תביעה זו הוא נתן הלוואה נוספת לברי, בסך של 200,000 ₪ ביום 14.1.13 (להלן: "ההלוואה הנוספת"), ובלשונו (במענה לשאלה: "חוץ מהמיליון שמונה מאות נתת עוד הלוואה?"): "כן, ההלוואה של 200,000 ₪ נתתי חוץ מהמיליון שמונה מאות. הוא החזיר לי את ההלוואה", וכן (במענה לשאלה: "מתי נתת?"): "ביום 14.1.2013 הוא ביקש 7 חודשים אמר לי גיא אני צריך 200,000 ₪ ל-8 חודשים ...." (עמ' 19, שורות 26 – 29).

תכלית מתן ההלוואה הטענה, לפיה ההלוואה ניתנה כהלוואה בין חברים למטרות פרטיות נטענה על ידי שמחה לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטעמה, בזו הלשון: "לאור הכרותי עם הנתבע למעלה מ-15 שנה במועד מתן ההלוואה, ולאור הבטחותיו לקבלת העמלה הגבוהה שהציע לי, הסכמתי להלוות לנתבע את ה-400,000 ₪ כהלוואה פרטית בין חברים" (סעיף 8 לתצהיר).

אך בין אם ההלוואה ניתנה לשם הלוואת הכסף לאמיר (כפי הנטען בכתב התביעה), ובין אם ההלוואה ניתנה לאחר שהוטל עיקול על חשבונותיו של ברי, ועל מנת לאפשר את המשך פעילותו העסקית של הצ'יינג' של ברי – אין המדובר בהלוואה פרטית שניתנה בין חברים, כי אם בהלוואה שניתנה לתכלית עסקית.

...

מדובר בתביעה כפולה על אותו סכום, שדינה להידחות.

סוף דבר לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח כי ההלוואה ניתנה על ידי שמחה, כהלוואה פרטית בין חברים.

על כן דין התביעה להידחות.

בהתאם, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייבת את התובעת, שמחה, לשלם לנתבע, ברי, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום.

תביעה כספית להשבת חוב הלוואות שנטען שניטלו בלא הסכמים, "בין חברים". התובע, מר חיים שמעון , והנתבע מר שרון לוגאסי , היו חברים טובים במשך 15 שנה עד שהתגלע קרע עמוק ביחסים ביניהם, שתביעה כספית זו נחזית כ"קצה הקרחון" שלו.

...

אין בידי לקבל את גרסת הנתבע בעניין זה – ראשית, לאור מערכת היחסים ששררה בין הצדדים, גרסתו של התובע לפיה ביטל את העסקאות מאחר והנתבע גילה את דעתו כי לא ישיב לתובע הכספים שלווה ממנו, סבירה יותר מאשר גרסתו של הנתבע לפיה השיב הכספים לתובע (ובשלב זה לאור ערעור יחסי החברות וכניסת הצדדים לסחרור, ברור שהנתבע כבר היה דואג לאסמכתאות לו אכן השיב הכספים לתובע, ומשלם לו רק כנגד אסמכתאות) שנית, הנתבע לא ביסס את גרסתו כי השיב את הכספים לתובע עבור העסקאות, ועליו הנטל בטענת "פרעתי", כאשר אין הוא מתכחש כאמור לעצם הרכישות בכרטיס האשראי שבוצעו עבורו או לסכום המצטבר.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע סך של 5,504 ₪.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה ברובה, ומורה לנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 18,724 ₪ (1,520 ₪ + 11,700 ₪ + 5,504 ₪), בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בעניינינו אין המדובר בטענה להלוואה שניתנה על ידי מי שעיסוקו במתן הלוואות, אלא הלוואה בין חברים.

סוף דבר המדובר בתביעה שטרית בין שני חברים בגין מחלוקות כספיות ביניהם, כשברקע הדברים קרן הידידה של השניים, אשר עולה מגירסאות שני הצדדים כי הובילה אותם והביאה אותם להלוות לה כספים שלטענתם לא הוחזרו לשניהם.

...

בנוסף ונוכח מסקנתי כי התובע לא היה רשאי להגיש את התביעה בסך 25,000 ₪ בעילה שטרית ואף לא הרים הנטל להוכיח חוב של הנתבע בגין ההלוואות הנטענות בסכום הנתבע – התביעה גם בגין סכום זה נדחית.

אשר על כן התביעה בכללותה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין 10,000 ₪.