תביעה להשבת אגרת רכב ששולמה בטעות לאחר מכירת הרכב

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי אליאב סוכנויות רכב בע"מ (להלן: "המבקשת") על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (כב' הרשם הבכיר נדים מורני) בת"ק 13347-11-18 מיום 22/07/19 במסגרתו הורה בית משפט קמא למבקשת לשלם לד"ר צבי חי ברנע (להלן: "המשיב") סך של 13,010 ₪.

לנוכח מסקנותיו אלה חייב בית משפט קמא את המבקשת לשלם למשיב את הסכומים הבאים: סך של 8,000 ₪ בגין שיקלול מחיר הרכב; סך של 2,925 ₪ בגין מפתח נוסף לרכב; סך של 585 ₪ בגין שכ"ט שמאי; סך של 1,500 ₪ נוספים בגין אגרת משפט, הוצאות משפט נוספות, יעוץ משפטי, אובדן אחריות מתיקון הרכב במוסך שאינו מורשה, תיקונים שנעשו בסמוך לאחר מכירת הרכב, ובסך הכל סך של 13,010 ₪.

על כן, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא תיתקבל כדבר שבשיגרה, אלא אך במקרים בהם נפלה טעות בולטת בפסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

לבסוף, אציין כי אף הטענה לפיה ראוי היה שבית משפט יורה על ביטול העסקה והשבת כספי העסקה למשיב, טענה שלא הועלתה בכתב ההגנה או בדיון בפני בית משפט קמא לא יכולה להשמע לראשונה ככזו בערכאת העירעור, מה גם שלא ניתן לכפות זאת על המשיב אשר כבר הביע היתנגדותו להצעה.

...

לאחר ששבתי ועיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא וכן בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת, סבורני כי דינה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תשובת המשיב.

לאור כל האמור, ולאחר שלא עלה בידי המבקשת להצביע על טעות כלשהי שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא דין בקשת הערעור להידחות.

הודעת החדילה המתוקנת משהתברר כי אכן הודעת החדילה המקורית לקתה בחסר, בדיון בפניי מיום 16.6.2019 הגיעו הצדדים להסכמות, להן ניתן תוקף של החלטה בדבר חדילה, כדלקמן: "החל ממועד החדילה, המשיבה תחזיר אגרת רשוי לכל מי שהפקיד את רישיון הרכב, בין אם הרכב הוצא מהפקדה בתוך תקופת הרישיון ובין אם בתום תקופת הרישיון, לאחר ובין אם בסמוך לתום תקופת הרישיון, החישוב לפי ימים יבוצע ל- 100% מהחזרי האגרה וכל זאת בצרוף הפרישי הצמדה, מעוגל לשקל הקרוב. החזר האגרה יינתן לכל אדם שהפקיד את רישיון רכבו מעל חודש, כפי החוק, כאשר חודש לצורך העניין אינו מחויב להיות חודש קלנדרי. מעבר לכך, גם במהלך תקופה יינתן החזר לאדם שהפקיד את רישיונו לחודש ימים ולא לחודש קלנדרי. בנוסף, אחת לשלוש שנים מחיר האגרה יורד. המשיבה תשיב את האגרה עפ"י שיעור תשלומה ממועד החדילה. המשיבה תשיב פיזית כספים למי שהפקיד את הרישיון בהתאם להוראות החוק ובתוך 45 ימים ממועד הבקשה. לעניין התנאי של עצם הגשת הבקשה, מוסכם כי די בלחיצה על הלינק שכותרתו 'טופס שיחרור מהפקדה' ובכך יראו בקשה מתאימה להשבת האגרה לתקופת ההפקדה. תיקון הלינק יתבצע בתוך 21 ימים מהיום.

הנתונים בדבר סכומי הגבייה ביתר בעקבות ההסכמות אודות חדילה ומתן תוקף להודעה המתוקנת, הוריתי למשיבה בדיון להגיש נתונים בדבר סכומי הגבייה ביתר, כדלקמן: "התצהיר יתייחס בכותרות לנושאים ובהם: א. החזר אגרה רק לחודשים קלנדריים מלאים בלבד במקום חישוב יומי. ב. החזר אגרה בהתאם לאגרת הרישיון בשנה העוקבת במקום מה ששולם בפועל. ג. החזר אגרה ללא עיגול לשקל הקרוב. ד. החזר אגרה ללא הפרישי הצמדה. ה. החזר אגרה למי הפקיד רישיון רכב מעל חודש ימים והרישיון פקע. ו. הפרישי הצמדה לכל הסכומים שהושבו בגין סיום הפקדת האגרה. לסכומים אלה יש לצרף הפרישי הצמדה והם יעוגלו כלפי מעלה ככל שיש חריגה לאחר הנקודה בשקל". טענות המשיבה ביום 3.11.2019 המשיבה הגישה תצהיר מטעם הגב' סיגל זלנפרוינד, מנהלת תחום יישומים בכירה באגף טכנולוגיות דיגיטאליות ומידע של המשיבה, שהצהירה כדלקמן: (1) החזר אגרה לחודשים מלאים ולא לפי חישוב יומי – "בתקופה שמיום 1.1.2017 ועד ליישום החדילה לפי החלטת בית המשפט, היו 1,090 הפקדות, וההפרש בין הסכום שהוחזר בפועל על פי חישוב חודשי לעומת הסכום שהיה אמור להיות מוחזר על פי חישוב יומי, הוא 141,913 ₪ (הסכום צמוד מתאריך תשלום האגרות ועד למועד חתימת תצהירי זה)". (2) החזר אגרה לפי הרישיון לשנה העוקבת ולא מה ששולם בפועל – "בתקופה האמורה בוצעו 3,780 החזרים כאמור ובידי המדינה סכום עודף כולל של 15,971 ₪ (צמוד) מדובר במקרים בהם החישוב של האגרה לשנה אחרי ההוצאה מהפקדה, היה שגוי, לעיתים גבייה ביתר ולעיתים גבייה ביתר". הסכום שהוצג הוא לאחר קזוז הגבייה בחסר.

אשר לדוגמת רכב המיצובישי שנמכר מאדם פרטי לסוחר וממנו לאדם פרטי לאחר תום תקופת הרישיון, טענה המשיבה כי "סוחרים משלמים כשנמצא קונה לרכב, אך פעמים רבות אינם מגיעים למשרד הרשוי לבקש אגרה מופחתת שתביא בחשבון את תקופת ההפקדה מאז מועד החידוש שחלף, ואם הם מוציאים מהמערכות האוטומטיות רישיון לחידוש, הרישיון יוצא בסכום המלא, וצריכים לבקש החזר על תקופה זו. מדובר באחד מהמקרים של הפקדות סוחר שנמצאת בבדיקה הנוספת" (ס' 54 למכתב התגובה).

[6] אשר לרכב המאזדה של המבקשים שהופקד פעמיים מעל 30 ימים ונטען שהיתקבל בגינו החזר חלקי אך הוא לא נכלל במסד הנתונים, המשיבה טענה כי "מדובר ברכב נושא התביעה שבשל התביעה נערך רישום מיוחד בעיניינו, אשר גרם לאי הכללה ספציפית ופרטנית של מקרה זה בדו"ח, ואין בכך כדי להעיד על אף מקרה אחר כאמור". [7] אשר לרכב היונדאי שהופקד לאחר החדילה, המשיבה חזרה על כך שחישוב ימי ההפקדה ע"י המבקשים שגוי וכי ההשבה בוצעה כדין.

...

לסיכום - מכלל האמור לעיל מצאתי כי אכן קיימים חוסרים ואי דיוקים בדו"ח, הן לעניין כ-280,000 רשומות רכבים שלא נבדקו על אף שהיה מקום לבדקן, והן לעניין פערים עליהם הצביעו המבקשים בין הרשומות והדו"ח ובין המציאות.

לסיכום – לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות העובדה שמדובר בכספי ציבור, וכן שהושגה תועלת רבה לא רק לחברי הקבוצה (לאפשרות לפסוק שכ"ט נוכח תרומה לשיפור המצב ר' - בר"מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ההסתדרות במרחב חיפה (08.07.2021))- מצאתי לפסוק לב"כ המבקשת שכ"ט בסך 250,000 ₪ וגמול למבקשים בסך 50,000 ₪.

סוף דבר המשיבה תישא בשכ"ט ב"כ המבקשים בסך 250,000 ₪ ובגמול המבקשים בסך 50,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

הרקע והעובדות הרלוואנטיות- בשנת 2017 נערכה בין הצדדים עסקה במסגרתה רכשה התובעת רכב מסוג "אופל אסטרה" שנת ייצור 2012 (להלן: האופל) מאת הנתבעת, במסגרת מבצע "המשפחתית של אופל". על פי תנאי המבצע בוצעה הרכישה בעזרת מימון שהועמד על ידי איגוד ליסינג (להלן: איגוד או הבנק), כך שהלקוח הרוכש את הרכב מחויב החיה בתשלום תמורת הרכב ב- 48 תשלומים חודשיים בסך של 750 ₪ כ"א ובסיום 4 שנים עמדו לפני המשתתפים במבצע שתי אפשרויות - האחת, לרכוש את הרכב תמורת תשלום יתרת סכום הלוואת המימון בסך של 20,000 ₪ נוספים (בתשלום לאיגוד), והשנייה, החזרת הרכב לנתבעת ללא תשלום נוסף במסגרת ביצוע עסקת טרייד אין, בכפוף לעמידה בתנאים הקבועים שם (וביניהם – השבת הרכב במצב תקין, הגבלה על קילומטרז' וכמובן עמידה בכל התשלומים עד לאותו מועד).

תשומת לב התובעת לחובתה לשלם את הפרישי האגרה הנובעים מהגדלת הסכום כאמור.

בעבור רכב האופל אמורה היתה התובעת לקבל זכוי בסך של 15,000 ₪ כך שיתרת התמורה תעמוד על סך של 30,000 ש"ח. לשיטתה, התובעת שילמה לנתבעת מקדמה בסך 1,000 ₪ ולאחר מכן שילמה אמנם 29,000 ₪ נוספים, אך השיעבוד שהוטל על האופל לא הוסר על ידי התובעת כנדרש, ובסופו של יום מומש האופל ע"י בנק איגוד (נתפס במגרשי הנתבעת ונמכר בהליכי מימוש שיעבוד על ידי לישכת ההוצאה לפועל), ועל כן לא נהנתה הנתבעת מהקיה ונותרה בחיסרון כיס של 15,000 ₪, אותם היא תובעת בתביעתה הנגדית כאן.

דומה כי הנתבעת בחרה להיתקשר עם התובעת בעסקת טרייד אין במצב זה בתנאים הקרובים להפליא לתנאי עסקת "המשפחתית של אופל", תוך שהיא "מייקרת" את מחיר הקיה ב- 5,000 ₪ בלבד, וזאת לאחר שיכולה היתה וצריכה היתה לבחון את סיכוניה הכלכליים, וטענת ה"טעות" עליה היא מבקש להצביע כעת היא אינה אלא טעות ביחס לכדאיות העסקה (הנובעת בעיקר מתפיסת האופל על ידי איגוד ומכירתו) שאינה מצדיקה ביטולה (אם בכלל קיימת).

...

גם העובדה שהרכב משועבד לבנק איגוד וקיימת יתרת חוב לסילוק שם העומדת על כ- 20,000 ₪ היתה (כאמור) ידועה לנתבעת עובר לסיכום התנאים, ואף על פי כן בחרה לקבוע כי התובעת תשלם לבנק איגוד סך של 5,000 ₪ בלבד, ללמדנו כי כל העובדות היו ידועות לנתבעת מבעוד מועד.

לאחר ששקלתי אם כן את טיעוניי הצדדים ובחנתי את נספחיהם נחה דעתי כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם שבין הצדדים, כאשר נמנעה מתשלום יתרת החוב לבנק איגוד וכאשר נמנעה מלבצע העברת בעלות ביחס לקיה - לשמה של התובעת.

התביעה הנגדית נדחית.

התוצאה האופרטיבית המבוקשת מההצהרה האמורה, היא הכרזה על מחיקת חוב כספי הקיים במרכז לגביית הקנסות שהטיל משרד התחבורה על התובע בגין אגרה שנתית לשני הרכבים עבור התקופות שתפורטנה להלן: · רכב בעל מספר רשוי 61-620-27 – לתקופה שתחילתה ביום 21.10.2017; · רכב בעל מספר רשוי 37-100-29 – לתקופה שתחילתה ביום 19.6.2017; שני רכבים אלו ייקראו להלן : "הרכבים". שתי שאלות עיקריות מונחות לפניי להכרעה, לפי הסדר הבא: · האם חסומה הדרך בפני התובע להגיש את תביעתו ולקבל את הסעד לו הוא עותר רק משום כך שהוא לא דיווח למשרד התחבורה על פירוקם של הרכבים במועד הקבוע לכך בחוק? · ככל שהשאלה הראשונה תיענה בחיוב, מתבקשת בהכרח דחיית התביעה אך ככל שהתשובה שלילית וסלולה בפני התובע הדרך לברר את תביעתו לגופה, יש להשיב על השאלה השנייה; האם עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו כמו בכל תביעה אזרחית אחרת.

עפ"י הנטען, בסמוך לפני הגשת התביעה, קיבל התובע דרישה לתשלום חוב ע"ס 9,600 ₪ בגין אגרת רשוי שלא שולמה עבור שני הרכבים בגין התקופה שלאחר מועד פירוק הרכבים.

מפאת חשיבות התקנה, אביא את לשונה במלואה: (1)  רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק, שנקבע כרכב באבדן גמור או שעומד להשלח לצמיתות אל מחוץ לישראל (להלן בתקנה זו - רכב שיצא מכלל שימוש), חייב בעל הרכב הרשום ברישיון, בעל הרכב לפי כל דין, שמאי הרכב, או מי שהרכב הועבר לו מכוח הסכם מכירה, צו של בית משפט או לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, או מכוח פוליסת ביטוח, להודיע על כך לרשות הרשוי בטופס או באמצעים ממוחשבים שהורתה עליהם רשות הרשוי, להחזיר לה את רשיון הרכב ולהסיר מהרכב את לוחיות הזיהוי.

איפשרתי לנתבעת להתייחס לטענה האמורה ובמסגרת הודעה שהוגשה ביום 8.8.2021 הודיעה הנתבעת כי "מבדיקה שנערכה במשרדי הנתבעת נראה כי נפלה טעות בהסדר הפשרה האמור, שכן מסיבות שאינן ידועות לנתבעת, עד לכתיבת שורות אלה, אושר הסכם פשרה שלא כדין"! עמדה זו איננה ברורה ואיננה מקובלת.

...

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי קיים מחסום המונע מהתובע את הוכחת טיעוניו במסגרת הליך משפטי וכי עליו לפנות בדרך אחת ויחידה, ישירות למשרד התחבורה.

התובע הוכיח את תביעתו: משהגעתי למסקנה האמורה, יש לדון בטענת התובע לגופה בדבר מסירת הרכבים לפירוק ופירוקם בפועל.

למסקנה זו הגעתי לאחר שעיינתי בתצהיר התובע, בטפסי הדיווח שהוגשו כנספחים לבקשה לצוו המניעה הזמני, שמעתי את עדותו שלא נסתרה וכן שמעתי את עדותו של מר עמאד מוחמד מנאע – מי שקיבל לידיו את הרכבים לפירוק ותמך בהצהרות התובע בפניי.

המסקנה האופרטיבית: מכל האמור לעיל אני קובעת כי התובע הוכיח כי: רכב בעל מספר רישוי 61-620-27 יצא מכלל שימוש החל מיום 21.10.2017; רכב בעל מספר רישוי 37-100-29 יצא מכלל שימוש החל מיום 19.6.2017; משכך ובהתאם, אני מורה על מחיקת חוב אגרת הרישוי השנתית הקיים בגין שני הרכבים החל מהיום בו הופסק השימוש בהם במועדים האמורים לעיל ומורה על הפסקת הליכי הגבייה שלהם.

דיון והכרעה: תקנה 289(א) בתקנות התעבורה קובעת כדלקמן: (א) רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק, שנקבע כרכב באבדן גמור או שעומד להשלח לצמיתות אל מחוץ לישראל (להלן בתקנה זו - רכב שיצא מכלל שימוש), חייב בעל הרכב הרשום ברישיון, בעל הרכב לפי כל דין, שמאי הרכב, או מי שהרכב הועבר לו מכוח הסכם מכירה, צו של בית משפט או לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, או מכוח פוליסת ביטוח, להודיע על כך לרשות הרשוי בטופס או באמצעים ממוחשבים שהורתה עליהם רשות הרשוי, להחזיר לה את רישיון הרכב ולהסיר מהרכב את לוחיות הזיהוי.

בקריית שדה התעופה קיים סניף של משרד הרשוי ולא נטען כי מדובר בכתובת שגויה.

מאחר ועסקינן בחיוב מתחדש ומתווסף מחדש מדי שנה, היה על התובעת להגיש תביעתה לאחר שנה ממועד שפג תוקפו של רישיון הרכב וסמוך לאחר שהתגבש החוב על מנת להתריע מפני בעליו של הרישיון ולאפשר לו להקטין את נזקיו ולהודיע על הפסקת השמוש ברכב או מכירתו לאחר או כל עילה המעניקה פטור מתשלום האגרה כמפורט בתקנות.

...

נוכח כל האמור לעיל, הנני סבורה כי יש ליתן משמעות לשיהוי בהגשת התביעה.

אומנם אי ידיעת החוק אינה פוטרת אך אין לאפשר לתובעת להשתהות במשך שנים מספר בטרם תשלח לנתבע מכתב התראה ובכך לגרום להצטברותם של חיובים נוספים מדי שנה מחדש.

היה מקום מצידה של התובעת לאפשר מחיקת החוב כאשר הנתבע הגיש הודעתו על הפסקת השימוש ברכב באמצעות ההתנגדות לביצוע התובענה ובהתאם להוראות ההזדמנות המוגבלת בזמן ולא לעמוד בדווקנות על תקופת הזמן אותה קבעה במכתבה בשרירות לב. לפיכך, הנני דוחה את התביעה אך בנסיבות שבהן התעלם הנתבע מהמכתב שקיבל בדצמבר 2020 ואשר היה חוסך ההליך בתביעה זו לו היה פועל על פי הוראותיו – אין צו להוצאות.