פתח דבר
העתירה דנן, שהוגשה על ידי מכון ויצמן למדע (להלן: "המכון") כנגד עריית רחובות (להלן: "הערייה"), כוונה תחילה כנגד דרישת תשלום היטל סלילת כבישים ומדרכות ודרישת לתשלום אגרת הנחת צנורות שהוציאה הערייה למכון בתאריך 31.10.2012, וכן כנגד 24 חיובים בהיטלי סלילת כביש ומדרכה, אגרת הנחת צנורות מים, היטלי תעול, היטל ביוב והיטל שצ"פ, שנדרשו אגב קבלת היתרי בנייה בין השנים 2011 ועד 2015.
בתגובתה לעתירה ובבקשה נפרדת שהגישה הערייה טענה היא כי יש לדחות על הסף את העתירה ביחס ל-24 תשלומי היטלי הפיתוח, בנימוק לפיו מדובר בתביעת השבה של היטלים ששולמו, שהסמכות לידון בה נתונה לבית המשפט האזרחי ולא לבית המשפט לעניינים מינהליים, ולנוכח קיומם של הליכים מקבילים – מספר עררי ביוב תלויים ועומדים לדיון בפני וועדת הערר לביוב, עתירה מנהלית נוספת - עת"מ 16085-09-16, הנוגעת להיטלי השצ"פ וכן תביעה אזרחית (שהוגשה לאחר הגשת העתירה דנן) - ת"א 50952-05-18.
במסגרת הסכם הפשרה המשלים נקבע, בין היתר, כי החוב של המכון לעירייה בגין היטל הביוב, היטל סלילת כבישים ואגרת התעול ובגין אגרת הבנייה יועמד על סך 4,974,079 ₪, כאשר חוב זה משקף את חוב המכון לעירייה, נכון ליום חתימת ההסכם בגין האגרות וההיטלים האמורים, למעט 3 מבנים ספציפיים שפורטו שם (בגינם התחייב המכון לשלם אגרות והיטלים ולדאוג לקבל עבורם היתר בנייה).
...
במסגרת החלטתי מיום 4.11.2018 קיבלתי את טענותיה המקדמיות האמורות של העירייה וקבעתי כי החיובים בהיטלי סלילת כביש ומדרכה, אגרת הנחת צינורות מים, היטלי תיעול, היטל ביוב והיטל שצ"פ ששולמו על ידי המכון אגב קבלת היתרי בנייה בין השנים 2011 ועד 2015, לא יידונו במסגרת העתירה דנן, כך שכעת עומדת להכרעה אך ורק שאלת חוקיותן של דרישות התשלום הנוגעות להיטלי סלילת הכבישים והמדרכות ולאגרת הנחת צינורות אשר נשלחו למכון על ידי העירייה בשנת 2012.
בעקבות כך הגיש המכון בקשה לאפשר את חקירת מר בוכניק, אך בקשה זו נדחתה על ידי במסגרת החלטתי מיום 3.1.2019 בנימוק כי הדבר עומד בניגוד לכלל הבסיסי לפיו בית המשפט הדן בעתירות מנהליות אינו נוהג לשמוע עדויות, מאחר שהעדות המבוקשת אינה מתחייבת בעייני לשם הכרעה בעתירה, ומכיוון שלמכון ניתנה זה מכבר הזדמנות, אשר נוצלה על ידו, להתייחס לחוות דעת המומחה מטעם העירייה.
כמו כן אני מקבל את הסבריו כי כעולה מדו"ח המכון למחקר ומידע של הכנסת (צורף נספח ה' לחוות הדעת), הפער האמור הוא לכל היותר 18% וכי בכל מקרה הוא "אוזן" בכך שבקביעת התחשיב לא הובאו בחשבון כל עלויות הבניה, גם אם, כפי שנטען על ידי המכון בתגובתו, המדובר בדבר חריג.
נראה לי כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה.
סוף דבר
בשים לב לכל האמור - העתירה נדחית.
